פסוק א:ואומרו שלחו כר מושל ארץ, פירש הרב רבי אברהם אבן עזרא כר מלשון ואת הכרי ואת הרצים שהוא מין ממיני הגמל, ויותר נכון לפרש שאמר למואב, למה תתגאו המואבים הלא ידעתם שמושל הארץ שלכם הוא נוקד, והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים בכל שנה, ומפני שהתגברתם והתגאתם בעצמיכם מרדתם במלך ישראל ולא נתתם לו המס, ועתה שבאה עליכם השפלות תחזרו לשעבודכם, ואף שאין עוד מלך ישראל שלחו אותו כר למושל ארץ יהודה שהוא חזקיהו, מסלע מדברה שהוא ראש מלכות ארם, אל הר ציון שהוא ראש מלכות יהודה ותהיו נכנעים אליו, וקרוב לזה פירשו רש"י, וראוי לכם לעשותו כי כבר אין להם העמדה.
פסוק ב:וזהו והיה כעוף נודד, רוצה לומר שתהיה מואב כעוף נודד וכקן המשולח תהיינה בנות מואב, והוא תואר לאפרוחים המשולחים מקנם, שהאם יורדת לצד אחד והבנים לצד אחר, כן תהיינה בנות מואב משולחות מפה אל פה, כי יעברו אותם השבאים לארנון שהוא גבול מואב לחלקם שמה ביניהם, וכמו שאמר (במדבר כא, יג) כי ארנון גבול מואב, ומשם יעברו בגולה, ואמר שיקרה כל זה למואב בעבור שלא רחמו על בית ישראל כשהוליכם מלך אשור בגולה שהיו הרבה מהם בורחים אל ארץ מואב, והמואבים היו מגלים ומוסרים אותם לאויב.
פסוק ג:ועל זה אמר הביאי עצה, כלומר היה לך ראוי להקדים רפואה למכה, בעצת טובה ובפלילה ומשפט ישר, והוא להיות צלך צל גדול נשרפים מחום הדרך, ההוא ושתהיה הצל שלך צנוע ונסתר בלילה בתוך צהרים בתוך השמש השורף בצהרים, ולפי שאמר זה במשל ביאר הנמשל והוא סתרי נדחים נודד אל תגלי, היה לך להיות סתר לנדחים לבני ישראל שבאו לארצך בורחים ממלך אשור, והאיש הנודד והבורח שבא בצלך אל תגלי, רוצה לומר לא היה לך לגלות ולהסגיר עבד אל אדוניו.
פסוק ד:אבל היה ראוי שיגורו בך נדחי, והם נדחי ישראל שיגורו בתוך ארץ מואב, וזהו אומרו עוד מואב הוי סתר למו, רוצה לומר אתה מואב, היה ראוי שתהיה סתר לאותם הנדחים מפני השודד, שבבוא האויב תסתירם בסתר כנפיך, כי אפס המץ כלה שוד תמו רומס מן הארץ, רוצה לומר היה לך לעשות כל זה, כי המעשה הטוב יתמיד עד עולם, והרשעה כולה כעשן תכלה, ולכן הביא ראיה מסנחריב ועמו, שספו תמו מן בלהות, על אשר החריבו את ישראל, ונשאר המלך חזקיהו בשלימות גדול, וזה אומרו כי אפס המץ, רוצה לומר מי שהיה מוצץ כל העולם, וכלה השוד שהיה שודד כל העמים, ותמו רומס מן הארץ, שהוא סנחריב ולא היה כן מלכות יהודה, כי הנה במפלתו של סנחריב יובן, (ה) והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת באהל דוד חזקיהו המלך שהוא שופט ודורש משפט ומהיר לעשות הצדק, וכאלו אמר שהיה כל זה בחסד השם יתברך על עמו, ובעבור החסד שהבטיח לדוד עבדו, כמו שאמר (תהלים פט, לד) וחסדי לא אפיר מעמו, ולכן אמר והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת באהל דוד וגומר, ורש"י פירש יגורו בך נדחי, כשיבא גלות ישראל על ידי נבוכדנצר, תביא לך עצה ועשי פלילה להסתיר נדחי, כיון שעתה ידעת צרת הנדודים שסבלת מידי סנחריב ועמו, ולפי שכל עושר המואבים היה במרעה הצאן, לכן אמר אפס המיץ שאתה מוציא החלב והחמאה מצאנך, ובקרך כלה שוד שהוא מגזרת שדים המפסיקים חלב, כמו (ישעיה ס, טז) ושוד מלכים תינקי, תמו רומס הם הבהמות הרומסות בארצך, וכשיבא עליך כל זה מיד סנחריב, אז והוכן בחסד כסא שהוא כסא דוד במלכות חזקיהו, שבאותו פרק יפול סנחריב על ידי חזקיהו, ויהיה כסאו נכון בחסד שיעשה. וזכר הנביא שאותם השלמיות שזכר בחזקיהו, לא היו כן במואב, כי כל מה שנשמע ממנו הוא גאוות, שלא כדרך ראוי וכזבים, וזהו שאמר (ו) שמענו גאון מואב שהיו מתנהגים בגאוות רמות חוץ מן הגבול, והוא אומרו גאה מאד גאותו, וכן שמענו מעברתו שהיה מואב מתכעס מהרה ועברתו שמרה נצח ועוד שאין בהם אמת כי אם כזבים, וזהו לא כן בדיו ויהיה אומרו לא כן מלשון אמת, כמו (במדבר כז, ז) כן בנות צלפחד דוברות, ובדיו מלשון (איוב יא, ג) בדיך מתים יחרישו, כלומר הדברים אשר מואב בודה מלבו אינם אמת. הנה התבאר מזה שהנבואה הזאת אשר באה על מואב, היתה מיוחסת לישראל, אם לספר הצלחת חזקיהו, ואם להגיד שמדד להם הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה, על מה שעשו ישראל כאשר באו לארצם בורחים ונודדים ממלך אשור. והותרה עם זה השאלה הרביעית, ושבא פסוק והוכן בחסד כסא, מדובק ומקושר עם ענין מואב כמו שפירשתי, והותרה עם זה השאלה החמשית.
פסוק ז:לכן ייליל מואב למואב וכו' עד סוף הנבואה, יאמר כי אם היו המואביים מרחמים על ישראל, כאשר באו בורחים לארצם מפני מלך אשור, היו גם כן בני יהודה מרחמים עליהם, כי מאן דרחים מרחמין ליה, אבל לפי שלא ריחמו על בני ישראל, על כן רחק מהם מרחם, ולא ימצא מי שיקונן וייליל עליהם, אלא הם עצמן, והוא אומרו לכן ייליל מואב למואב, כי הם יילילו על עצמם וכולם יצעקו ויילילו לאשישי קיר חרשת, שהיא עיר גדולה למואב, והיו בה אנשים גבורים ואנשים נכבדים, ולכן קראם אשישים מלשון איש, ונכפלה השי"ן לחזק כמו ירקרק אדמדם, ולהיותם אנשים רשומים אמר תהגי אך נכאים, רוצה לומר ראוי הוא שתעשו עליהם יללה, והגה שהוא לשון קינה כמו שאמר (ישעיה לח, יד) אהגה כיונה, ותהיה היללה ואהגה באמרם אך נכאים, ר"ל איך היו אותם הגבורים מעונים ונכאים מלשון רוח נכאה, ויש מפרשים שאשישי קיר חרשת הם אשישי ענבים שהם הכלים היפים של זכוכית שמשימין בהן היין החשוב, וכאומרו (שה"ש ב, ה) סמכוני באשישות, יאמר שמואב כולו מלבד מה שייליל ויצעק על הרוגיו ושבוייו, הנה עוד ייליל מפני זלעפות רעב וצמא, ויזכור תענוגיו ועידוניו אשר היו בימי קדם ועליהם ייליל, ולכן אמר שייליל לאשישי קיר חרשת, והם אשישים יפים מאד מוזהבים, שהיו עושים שמה לשום בהם היין, וייליל עליהן לפי שיהיו נכאים כלומר נשברים.
פסוק ז:וביאר הסבה למה יהיו נשברים באמרו (ח) כי שדמות חשבון אמלל גפן שבמה בעלי גוים הלמו שרוקיה, רוצה לומר כי אומללו ונכרתו שדמות הכרמים אשר היו בעיר חשבון, וכן אמלל גפן שבמה שהיא עיר אחרת שהיו מביאין משם יין משובח, ושדמות הם זמורות הכרם, ואמר בעלי גוים הלמו שרוקיה רוצה לומר ששרי הצבא שיבאו עליהם שהם הנקראים בעלי גוים ושרים עליהם כרתו והחריבו שרוקי הענבים שהם הזמורות המשובחות, כמו שאמר (ירמיה ב, כא) ואנכי נטעתיך שורק, כי הנה אותם האויבים עד יעזר נגעו, רוצה לומר עד העיר הנקראת יעזר הגיעו להשחיתה עם היותה רחוק משם, והסבה שהגיעו עד יעזר היא שטעו במדבר, רוצה לומר כי האויבים בצאתם משבמה ללכת במדבר תעו הדרך בו, ובלכתם תועים במדבר הגיעה ליעזר, ואפשר לפרש שהיה מספר החרבן שעשו האויבים בכרמים, באומרו כי שדמות חשבון אומלל גפן שבמה בעלי גוים הלמו שרוקיה כמו שפירשתי, ושעד יעזר נגעו, רוצה לומר שעד יעזר עשו נגע ומכה רבה, מלשון (בראשית יב, יז) וינגע ה' את פרעה, ולפי שהזכיר חרבן הגפנים ההם, ספר בשבחם באומרו כי שלוחותיה של שבמה והם פארות הגפן היו כל כך גדולות, כי נטשו והתפשטו עד המדבר ועד הים, ויש מפרשים תעו במדבר שלוחותיה נטשו עברו ים על אותם הבורחים המשולחים ממואב ובורחים מארצם, שהם בברחם תעו במדבר והתפשטו עד שעברו הים וכן תרגם יונתן.
פסוק ט:על כן אבכה בבכי יעזר גפן שבמה, רוצה לומר כי על כן אבכה בכי יעזר שהחריב, ככה גם כן על גפן שבמה אריוך דמעתי רוצה לומר ארוה ואשביע דמעתי על חשבון ואלעלה שהם שתי מדינות גדולות שנחרבו גם כן, לפי שעל קיצם ועל קצירם של כל אחת מהערים האלה, הידד נפל רוצה לומר בוזז ושודד נפל, והיה אם כן שיעור הכתוב על כן אבכה בבכי את יעזר ואת גפן שבמה ואריוך דמעתי, כאלו היא מטר המשקה את הארץ על חשבון ואלעלה, ויהיה כל זה בעבור כי על קיצך ועל קצירך שהוא הקץ שבא עליך והקציר שעשו בך, הידד נפל שההידד הוא השודד כמו שתרגם יונתן, ותהיה יו"ד ארויך נוספת, ובעבור החרבן הגדול אשר יהיה על הערים ועל הכרמים ועל הגפנים, ועל העדר היין המשמח אלקים ואנשים. אמר (י) ונאסף שמחה וגיל מן הכרמל שהוא היה מקום תבואה הככר שזורעין בו, ובכרמים גם כן לא ירונו ולא ירועעו, רוצה לומר שלא יהיה שם לא תרועה ולא רנה, כמו שהוא מנהג האנשים לשמוח על טוב הקציר והבציר וכאמרו כשמחה בקציר, והסבה למה מן הכרמל והכרמים יאסף השמחה והרנה והתרועה, הוא לפי שיין ביקבים לא ידרוך הדורך כי נעדר תבואת היין, ולכן לא יכתשו ולא ידרכו אותו ביקבים, ואומרו הידד השבתי, רוצה לומר קול המיית הדורכים השבתי מאחר שנעדר היין, ואם תאמר אלה המקומות שזכר כאן למואב שהם חשבון ואלעלה מעבר לירדן היו, וישראל לקחום מסיחון ועוג ואימתי חזרו לידי מואב, כבר ביארו חכמים ז"ל אמתת זה והוא שכאשר הגלה מלך אשור לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי מעבר לירדן, באו מואביים שהיו סמוכים להם ולקחו את עריהם. ולגודל הרעה הזאת הבאה על מואב אמר הנביא בשם הממשל והמקונן (יא) על כן מעי למואב ככנור יהמו כי הכנור מצד תנועת המיתרים יכנס הקול בקרבו ומשמיע קולו, כך יקרה לי כי מצד תנועת מואב וטלטולו ממהומותיו יכנס בקרבי קול המייתו ויהמה מעי, ובפרט יהמה לבי לקיר חרשת כי היא היתה עיר גדולה ויפה, וחרבוה חורבן גדול יותר משאר הערים, ולפי שכל זה שספר הנביא עד כאן היה קינה ויללה בשם מואב גבוריה ועריה, לכן אמר (יב) והיה כי נראה כי נלאה מואב על הבמה, רוצה לומר כאשר נראה מואב שכבר נלאה, בהיותו קונן ובוכה על הבמה כל הדברים האלה שקדמו, כמו שאמר למעלה עלה הבית ודיבון הבמות לבכי וגומר, אז יחדל מהבכי והקינה ויבא על מקדשו שהוא בית העבודה זרה שלו, להתפלל לאלהיו לתקן את אשר עותו, ולא יוכל רוצה לומר שלא תועילהו תפלתו. ואמנם אמרו אחר זה (יג) זה הדבר אשר דבר ה' אל מואב מאז לא בא להודיע שהנבואה הזאת אשר זכרה היה דבר השם, כי זה כבר ביארו בתחילת הנבואה משא מואב, אבל פירושו שהגזרה הזאת והקינה אשר קנן על מואב, הוא הדבר אשר דבר ה' על מואב מאז, רוצה לומר מלפנים כי זמן רב יש שגזר עליו גזרה זאת, וחכמים ז"ל פירשו מאז מעת ששכר בלק מלך מואב את בלעם בן בעור לקלל ישראל מאז נגזרה גזרה זו על מואב, אבל לא קבעה לה הקדוש ברוך הוא אז זמן ידוע שתתקיים בו (יד) ועתה דבר ה' לאמר כשלש שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב וגו' רוצה לומר כי עתה דבר ה' לנביא ישעיהו וביאר לו, שכאשר ישלמו מהעת הזאת שלשה שנים מצומצמים, לא פחות ולא יותר כשני השכיר ששנותיו מצומצמים, אז יהיה כבוד מואב נקלה רוצה לומר שיקבל קלונו בכל ההמון הרב והוא המון האויב אשר יבא עליו, ואומרו ושאר מעט מזער לא כביר, רוצה לומר שהשאר אשר ישאר לו יהיה מעט מזער, לא כביר, שלא יהיה כענין גלות ישראל שנשארו מלכי יהודה, אבל המואבים לא יהיו כן, כי השאר שישאר מהם יהיה מעט מזער לא כביר, וחכמים ז"ל אמרו, כי כשצר סנחריב על שמרון ויצר עליה שלש שנים, בא מואב לעזור לסנחריב כל אותן הג' שנים, בזולת בצע וממון שיתן לו סנחריב, ושעליו נאמר זה הדבר אשר דבר ה' אל מואב מאז, כי בעבור השלש שנים שסייע לסנחריב להלחם על ישראל בשמרון בלא ממון, כשני שכיר רוצה לומר כאלו היה שכירו בממון רב, גזר השם על מואב עתה שחרבנו יהיה בכל ההמון הרב של סנחריב אשר חשב מואב להתכבד על עזרו אותו, והוא אמרו ונקלה כבוד מואב, והנה זהו החדוש שחידש השם על מואב להיות מפלתו ביד סנחריב, ועוד חידש עליו רעה אחרת, כי עד הנה עם עוצם הגזרה היה נשאר ממנו מזער, ועתה גזר עליו שלא ישאר כי אם מעט מן המזער שנגזר מלפנים, והותרה בזה השאלה הששית.
