פסוק א:שלחו כר. מין ממיני הגמל שירוץ מגזרת הכרי והרצים (מלכים ב' י"א י"ט), ויש אומרים כי מושל ארץ תואר הכר בעבור שפסיעתו בארץ גדולה מכל פסע, והנכון להיות כר סמוך כי לא ימצא רק אצל המושלים:
פסוק ב:והיה. מואב כעוף נודד:
פסוק ב:בנות מואב. הם הכפרים כמו וילכדו בנותיה (במדבר כ "א ל"ב):
פסוק ג:הביאי. דברי הנביא למואב, קודם שתבא לך זאת הצרה הביאי לנפשך עצה:
פסוק ג:פלילה. שם על משקל בכח האכילה (מלכים א' י"ט ח') מגזרת פלילים (דברים ל"ב ל"א):
פסוק ג:צלך. שתסתירי ישראל בברחם אליך נדחים, ממקומם:
פסוק ג:נודד. אליך, אל תגלי:
פסוק ד:יגורו. נדחי, דברי הנביא או השם בעבור כבוד ישראל:
פסוק ד:מפני שודד. ששדד שומרון והוא מלך אשור:
פסוק ד:כי וגו'. עוד יבוא עת שיאבד זה הנוגש ויכלה השוד:
פסוק ד:המץ. תואר השם והוא יוצא, למען תמוצו (ישעיהו ס"ו י"א) כמותו:
פסוק ד:תמו. מחנות רומס הוא מלך אשור:
פסוק ה:והוכן [בחסד]. בעבור החסד:
פסוק ה:באהל דוד. היא ירושלם:
פסוק ה:ומהיר צדק. תאר השם מגזרת מהרה:
פסוק ו:שמענו. ידבר הנביא על לשון ישראל או הגוים:
פסוק ו:גא. חסר ה"א והיא מלה זרה::
פסוק ו:לא כן בדיו. לא יהיה כן בדיו כמו ותעש בדים (יחזקאל י"ז ו'), ויש אומרים מחשבותיו, ולא כן כמו כן בנות צלפחד ובדיו כמו בדיך מתים יחרישו (איוב י"א ג'):
פסוק ז:לכן. לאשישי. יש אומרים ליסודי, והטעם שיהגו והם נאים כאשר יספרו מעלת אשישי קיר חרשת, וכן בתרגום ארמית ואושיא יחיטו (עזרא ד' י"ג), והנכון בעיני שהוא כמו אשישי ענבי' והעד גפן שבמה, והטעם שתהגו ואתם נכאים כאשר תזכרו ימי השמחה הפך היללה:
פסוק ח:כי שדמות. כמו ומשדמות עמורה (דברים ל"ב ל"ב) כמו גפנים:
פסוק ח:בעלי גוי'. כמו אדני יוסף (בראשית ל"ט כ'), כ סף ישיב לבעליו (שמות כ"ד ל"ד), והם מלכי אשור:
פסוק ח:הלמו שרוקיה. הכו כמו והלמה סיסרא (שופטים ה' כ"ו):
פסוק ח:עד יעזר נגעו. כל כך היו רחבים:
פסוק ח:תעו מדבר. שרחבו עד מקום שאין שם ישוב:
פסוק ח:שלוחותיה. אילניה כמו שלחיך פרדס רימונים (שיר השירים ד' י"ג):
פסוק ח:נטשו. כמו והנם נטושי' (שמואל א' ל' ט"ו), פרושים:
פסוק ט:על כן אבכה. יאמר כל א' וא' ממואב:
פסוק ט:גפן שבמ'. שם מקום ויחסר על:
פסוק ט:אריוך. מלה זרה כי היו"ד תחת הוי"ו והוי"ו תחת ה"א נח והיא מלה זרה, והכ"ף לנוכח חשבון, והיא מדינת מואב הגדולה:
פסוק ט:על קיצך. פרי הקיץ:
פסוק ט:הידד. זאת המלה ידברו בה הרומסים והדורכים והנה ישחת הפרי והקציר בעודנו רטוב:
פסוק י:ונאסף. יאסף הגיל אל אחרים מהם, והטעם יסור מהם:
פסוק י:הכרמל כי גם למואב חלק בו:
פסוק י:ירועע. מגזרת תרועה (ויקרא כ"ג כ"ד) מהפעלים השניים כפולי האות האחרון:
פסוק י:הידד. ביקב להוציא היין לשבח, הפך הקיץ והקציר:
פסוק יא:על כן מעי. איננו דברי הנביא רק ידבר על לשון איש מואב:
פסוק יב:והיה כי נראה כי נלאה מואב. עלה על הבמה לע"ז, או נלאה על הבמה כטעם ולא יוכל, והוא הנכון:
פסוק יג:זה. אשר דבר יי, דברו היא גזרה שגזר, כמלך שיאמר למשרתיו עשו כן על דרך משל להבין השומעי':
פסוק יד:ועתה דבר וגו'. השם גלה זה הסוד כי שלש שנים נשארו, והטעם [צ"ל וטעם] כשני שכיר שכל יום יבשר נפשו מתי יגיע הקץ כן הנביא היה שמח בגעת קץ אידם:
פסוק יד:ונקלה. כבודו שהוא המון רב וישאר מעט מזער:
פסוק יד:לא כביר. לא עם גדול במספר [כמו] ידוע כבירים, (איוב ל"ד כ"ד) או טעמו לא ישאר מהם אדם גדול כמו הן אל כביר [שם ל"ו ה']: