פסוק א:משא מואב. נבואה זו על פורענות מואב, ואמר הנביא כי בלילה יבא להם השודד בעודם ישנים שלא יהיו נשמרים ממנו, ואמר בליל בדרך הסמיכות אולי יחסר הנסמך, רצה לומר בליל פלוני, או בא סמוך במקום מוכרת כמו אל חזקיהו בחיל כבד, ופירוש נדמה נכרת, ושדד ונדמה מלות שונות והענין אחד ואמר שדד ונדמה ועלה עבר במקום עתיד בדרך הנבואות:
פסוק א:ער מואב. הוא עיר מואב ששמה ער, ונסמכה אל מואב אולי היתה עיר אחרת ששמה כך, ותרגומה לחית, ואולי ער היא ערוער כי היא למואב, וכן תרגם ירושלמי מערוער על שפת נחל ארנון מלחית די על כיף נחלא דארנונא, ויש מפרשים ער כמו עיר, תרגום יונתן ואנון דמיכין, פירושו בענין דממה כי כשהאדם ישן הוא דומם:
פסוק א:וקיר. הוא עיר למואב ששמה קיר, וכן כתוב וארם מקיר וגלו עם ארם קירה, וזה היה למואב לפיכך אמר קיר מואב, ויונתן תרגם כרכא דמואב:
פסוק ב:עלה הבית ודיבון. עלה מואב אל הבית, והוא בית עכו"ם, ודיבון הוא שם המשגב שהיה שם בית עכו"ם:
פסוק ב:הבמות. וכן היו שם במות לבד בית עכו"ם, וכאשר יבאו האויבים עליהם פתאום יעלו עליהם לבכי ולבכות שם לפני עכו"ם שלהם ולספוד ולקרוע בגדיהם כדי שירחם עליהם כמוש אלהיהם לפי דעתם:
פסוק ב:על נבו ועל מידבא ייליל. שכבשו אותם האויבים ויקרחו ראשיהם עליהם ויגדעו זקניהם, ואמר לשון גדועה על הזקן ולשון קרחה על הראש כי כן המנהג לתלוש שער הראש על צער הגדול ועל אבל לגדוע הזקן, כלומר לגלח הזקן, כי הזקן המגודל הוא תפארת הפנים ומפני האבל יסירו התפארת, וכן אמר מגלחי זקן וקרועי בגדים, ולא אמר הנה מגלחת ואמר גדועה לגנאי:
פסוק ב:בכל ראשיו קרחה. זה לבדו בא בחולם הרי"ש בלשון רבים:
פסוק ג: בחצותיו. בשוקים וברחובות, ועל הגגות, כלומר בגלוי יחגרו שק ויילילו ויבכו, וכשמדבר בלשון יחיד הוא על הכלל ובלשון רבים הוא על הפרט, ופירוש יורד בבכי כאילו כל גופו יורד ונתך בבכי, והוא דרך הפלגה מרוב הבכי, ויונתן תרגם יורד מצווחין, מענין אריד בשיחי ואף על פי שאינו משרשו:
פסוק ד:ותזעק חשבון ואלעלה, ערי מואב, וכן יהץ והיא יהצה הנזכר בתורה, והיא בגבול מואב לפיכך אמר ער:
פסוק ד:על כן חלוצי מואב. אותם חלוצי צבא שהיו במואב כשראו כל העם בוכים, גם הם הריעו תרועת הבכי והיללה עמהם ולא שמו לבם להלחם כנגד אויביהם:
פסוק ד:נפשו ירעה לו. ירעה מענין תרועה ואע"פ שאינו משרשו ופירוש נפש מואב ירעה בעבור עצמו, כלומר על הרעה שבאה לו:
פסוק ה:לבי למואב. מדבר הנביא על לשון העם שיאמר כל אחד מהם כך ואמר זעקה ללב על דרך משל מרוב המייתו, ויונתן תרגם בלבהון מואבאי ימרון למערק עד צוער:
פסוק ה:בריחיה. אמר בכנוי הנקבה לפי שהמשיל מואב לעגלה שלישית, ופירוש עגלה גדולה בת שלשה שנים כי היא הטובה, וכן היתה מואב מלאה כל טוב כשבא אליה הרעה, ואמר כי הנמלטים ממואב יברחו עד צוער, ואמר עגלת בתי"ו כמו בה"א, כמו ותועבת לאדם לץ, אף גילת ורנן, אל תתני פוגת לך, והדומים להם שכתבנו בספר מכלל, ויונתן תרגם עגלת תלתות רבתא:
פסוק ה:הלוחית. שם מקום גבוה, אמר כאשר יברחו ילכו הלוך ובכה ויזעקו זעקת שבר הבא עליהם פתאום:
פסוק ה:חורונים. שנים הם חורון העליון וחורון התחתון, פירוש יעוערו, כמו יעירו, ונכפלה הפ"א, וי"מ שהוא הפוך כמו ירועעו מענין תרועה, ולפי דעתי שהוא מענין שבר, ומדברי רבותינו נמחקה המגלה ואמרה איני שותה מערערין אותה, פירוש משברין ומכין אותה עד שתשתה, אף על פי שביעוערו לא נכפלה בו כי אם הפ"א בלבד שניהם ענין אחד, ופירוש יעוערו ישברו עצמם בזעקם על שברם ויכו כף אל כף וכף אל ירך כמנהג הצועקים הבוכים:
פסוק ו:כי מי נמרים. נמרים שם נהר או שם מקום בארץ מואב, ואמר משמות יהיו כיון שאין שם יושבים כאילו אין שם מים ואין שם רק ירק ועשב כי יושבי הארץ מהם נהרגו ומהם ברחו:
פסוק ז:על כן יתרה עשה. חסר מלת אשר ומשפטו אשר עשה, וכן לעם עליה אשר עליה, את הדרך ילכו בה אשר ילכו בה, בעבור זה עשה ה' לי, בעבור זה אשר ה' עשה לי, ופי' על כן ייליל מואב ויבכה כי יתר ההמון שכבש ופקודתם הכל ישאו האויבים על נחל הערבים:
פסוק ז:נחל הערבים. נחל סמוך לעיר מואב שהיו בו ערבים כמו ערבי נחל, ומה שיוציאו מן העיר ישאו על שפת הנחל ההוא ושם יקבצו הכל ואחר כך יחלקו ביניהם השלל, ופירוש פקודתם ממונם, נקרא הממון פקודה לפי שהאדם פקיד ונגיד עליו, וכפל הענין במלות שונות:
פסוק ח:כי הקיפה. בכל גבול מואב. סביב יזעקו ויילילו, וכן עד אגלים ובאר אלים, וכן ערי מואב על הגבול או סמוכות לגבול:
פסוק ט:כי מי דימון. דימון שם נהר בערי מואב, ואמר כי מדם החללים מלאו מי הנהר דם:
פסוק ט:כי אשית. מאמר האל אמר אשית על דימון:
פסוק ט:נוספות. שיהיה הדם נוסף על מי הנהר, ופירוש נוספות בלשון נקבות תעלות או גלות מדם נוספות על הנהר שילכו מזה ומזה לנהר פלגים יבלי דם:
פסוק ט:לפלטת מואב אריה. הפלטים מן האויבים יבא להם אריה שימיתם:
פסוק ט:ולשארית אדמה. כפל ענין במלות שונות:
פסוק ט:אדמה. אדמת מואב, ויש מפרשים אריה נבוכדנצר שהיה נמשל לאריה כמו שאמר עלה אריה מסבכו, רוצה לומר כי זה החרבן הראשון הוא שיחריבם סנחריב מלך אשור ומה שישאר מהם יחריבם נבוכדנצר, וכן תרגם יונתן מלך במשריתיה יסק:
