לפרק ט"ו

לִבִּי֙ לְמוֹאָ֣ב יִזְעָ֔ק בְּרִיחֶ֕הָ עַד־צֹ֖עַר עֶגְלַ֣ת שְׁלִֽשִׁיָּ֑ה כִּ֣י ׀ מַֽעֲלֵ֣ה הַלּוּחִ֗ית בִּבְכִי֙ יַֽעֲלֶה־בּ֔וֹ כִּ֚י דֶּ֣רֶךְ חֽוֹרֹנַ֔יִם זַֽעֲקַת־שֶׁ֖בֶר יְעֹעֵֽרוּ׃
כִּי־מֵ֥י נִמְרִ֖ים מְשַׁמּ֣וֹת יִֽהְי֑וּ כִּֽי־יָבֵ֤שׁ חָצִיר֙ כָּ֣לָה דֶ֔שֶׁא יֶ֖רֶק לֹ֥א הָיָֽה׃
(ישעיה טו ה-ו)

"עַד־צֹ֖עַר עֶגְלַ֣ת שְׁלִֽשִׁיָּ֑ה" - ובספר ירמיה נאמר "מצוער עד חורונים עגלת שלישיה"(ירמיה מח לד);

מתוך כך נראה לומר כי "עגלת שלישיה" הוא שם הפלך(=מחוז) של צוער וחורונים גם יחד. ונקרא כך משום שהיה שם מרעה טוב ומקום גידול עגלים. ונזכר כאן שם הפלך(=מחוז) כדי להבדיל מצוער וחורונים אחרות, אולי מאלו שבארץ ישראל.

"כִּ֣י ׀ מַֽעֲלֵ֣ה הַלּוּחִ֗ית בִּבְכִי֙ יַֽעֲלֶה־בּ֔וֹ כִּ֚י דֶּ֣רֶךְ חֽוֹרֹנַ֔יִם זַֽעֲקַת־שֶׁ֖בֶר יְעֹעֵֽרוּ׃" – ובספר ירמיה נאמר זה בשינוי קל "מורד חורונים"(ירמיה מח ה) תחת דרך חורונים;

ונראה להסביר ציור העניין כך: שבריחי מואב ברחו עם צאנם ובקרם, ובעלותם במעלה הלוחית עוד קיוו למצוא שם בקעת מי נמרים מנוחה ומרעה לצאנם, ולזאת הייתה עלייתם בבכי בלבד. אולם כשעלו מעלה נגלה לפניהם " כִּי־מֵ֥י נִמְרִ֖ים מְשַׁמּ֣וֹת יִֽהְי֑וּ כִּֽי־יָבֵ֤שׁ חָצִיר֙ כָּ֣לָה דֶ֔שֶׁא יֶ֖רֶק לֹ֥א הָיָֽה׃" ולא תהיה להם אפוא תקומה פה, יען אין מרעה לצאן. ועל כן בעזבם המקום וברדתם ממנו במורד חורונים כבר עערו זעקת שבר.

כִּֽי־הִקִּ֥יפָה הַזְּעָקָ֖ה אֶת־גְּב֣וּל מוֹאָ֑ב עַד־אֶגְלַ֨יִם֙ יִלְלָתָ֔הּ וּבְאֵ֥ר אֵילִ֖ים יִלְלָתָֽהּ׃
(ישעיה טו ח)

הכוונה: כי עד כה ועד כה והאויב תפש את כל הגבול סביב סביב ולא היה להם מנוס עוד.

 כִּ֣י מֵ֤י דִימוֹן֙ מָ֣לְאוּ דָ֔ם כִּֽי־אָשִׁ֥ית עַל־דִּימ֖וֹן נֽוֹסָפ֑וֹת לִפְלֵיטַ֤ת מוֹאָב֙ אַרְיֵ֔ה וְלִשְׁאֵרִ֖ית אֲדָמָֽה׃
(ישעיה טו ט)

פסוק זה דבק אל הפסק הקודם, לומר שהגבול נתפש מהאויב לאחר מלחמה על יד הנהר דימון, אשר שם שופך דם רב עד כי מי הנהר מלאו דם.