פסוק א:משא מואב. נבואה זו על מואב אשר בליל בעת השינה בא השודד ושדד את העיר ער העומדת במואב ונכרת עמה:
פסוק א:קיר מואב. העיר קיר העומדת במואב גם היא נשדדה בליל ונכרת עמה:
פסוק ב:עלה הבית. מואב עלה לבית העבודת כוכבים ואנשי דיבון עלו על הבמות לבכות שמה בחושבם שהעבודת כוכבים תרחם עליהם ותצילם:
פסוק ב:על נבו. על חורבן נבו ומידבא ייליל מואב:
פסוק ב:קרחה. כי ימרטו שערות ראשם וישאר קרח:
פסוק ב:גרועה. תלש השערות ונחסר מהם:
פסוק ג:בחוצותיו. בפרסום חגרו שקים לאבל וצער:
פסוק ג:כלה ייליל. בכל מקום מהמקומות האלה ישמע קול יללה ונהימה בבכי:
פסוק ד:ותזעק חשבון. עדת חשבון:
פסוק ד:על כן. בעבור זעקת העם גם חלוצי הצבא שבמואב יריעו גם המה תרועת הבכי והיללה ולא שתו לבם להלחם עוד:
פסוק ד:נפשו ירעה לו. נפשו של מואב ירעה תרועת שבר על עצמו:
פסוק ה:לבי למואב יזעק. הנביא מדבר כן על לשון העם שיאמר כל אחד ואחד לבי למואב יזעק ר״ל אזעק ממרירות לב ולא לפנים:
פסוק ה:בריחיה וכו׳. ר״ל הנה מעולם היתה מואב מדינה חשובה כעגל השלישי לבטן המעולה ביותר ועתה ברחו מפני המלחמה ובאו הבורחים עד צוער וסרס המקרא:
פסוק ה:כי מעלה הלוחית. כי בעת יברחו דרך מעלה הר הלוחית הנה יעלה שם בבכי:
פסוק ה:דרך חורנים. בדרך חורנים יעירו זעקת שבר:
פסוק ו:מי נמרים. מי נהר נמרים יהיה שממה ר״ל יחרב מימיה:
פסוק ו:יבש חציר. לפי שכל שבח ארץ מואב במרעה שמן ודשן לכן אמר בחורבנה שיחרבו מימיהם ותכלה המרעה:
פסוק ו:ירק לא היה. כך תחרב כאלו לא היה שם ירק מעולם:
פסוק ז:על כן. בעבור כובד המלחמה:
פסוק ז:יתרה עשה. יתרון העושה ומרבית ההון שקבץ והממון הפקוד והגנוז אצלם את הכל ישאום על הנחל הגדלים שם ערבים להטמינם מעיני השודד תוך ענפי הערבים:
פסוק ח:כי הקיפה. בכל הגבול מסביב ישמע קול זעקם:
פסוק ח:עד אגלים יללתה. יללת מואב יהיה נשמע עד אגלים ועד באר אלים שעמדו בסוף גבול ארצם:
פסוק ט:מלאו דם. מדם הרוגים:
פסוק ט:כי אשית על דימון נוספות. שמו דימון מלשון דם ואוסיף עליו דם חללים והוא ענין מליצה לשון נופל על לשון:
פסוק ט:לפליטת מואב אריה. על הפליטים ממואב יבוא האריה וחיות הטורפות ולא ישאירו שארית:
פסוק ט:ולשארית אדמה. על הנשארי׳ באדמת מואב יבוא האריה וחיתו יער וכפל הדבר במ״ש לחוזק הענין:
