פסוק א:משא מואב. נבואה זו על מואב אשר בליל בעת השינה בא השודד ושדד את העיר ער העומדת במואב ונכרת עמה:
פסוק א:קיר מואב. העיר קיר העומדת במואב גם היא נשדדה בליל ונכרת עמה:
פסוק ב:עלה הבית. מואב עלה לבית העבודת כוכבים ואנשי דיבון עלו על הבמות לבכות שמה בחושבם שהעבודת כוכבים תרחם עליהם ותצילם:
פסוק ב:על נבו. על חורבן נבו ומידבא ייליל מואב:
פסוק ב:קרחה. כי ימרטו שערות ראשם וישאר קרח:
פסוק ב:גדועה. תלש השערות ונחסר מהם:
פסוק ג:בחוצותיו. בפרסום חגרו שקים לאבל וצער כלה ייליל בכל מקום מהמקומות האלה ישמע קול יללה ונהימה בבכי:
פסוק ד:ותזעק השבון. עדת חשבון:
פסוק ד:על כן. בעבור זעקת העם גם חלוצי הצבא שבמואב יריעו גם המה תרועת הבכי והיללה ולא שתו לבם להלחם עוד נפשו ירעה לו. נפשו של מואב ירעה תרועת שבר על עצמו:
פסוק ה:לבי למואב יזעק. הנביא מדבר כן על לשון העם שיאמר כל אחד ואחד לבי למואב יזעק ר״ל אזעק ממרירות לב ולא לפנים:
פסוק ה:בריחיה וכו׳. ר״ל הנה מעולם היתה מואב מדינה חשובה כעגל השלישי לבטן המעולה ביותר ועתה ברחו מפני המלחמה ובאו הבורחים עד צוער וסרס המקרא:
פסוק ה:כי מעלה הלוחית. כי בעת יברחו דרך מעלה הר הלוחית הנה יעלה שם בבכי:
פסוק ה:דרך חורנים. בדרך חורנים יעירו זעקת שבר:
פסוק ו:מי נמרים. מי נהר נמרים יהיה שממה ר״ל יחרב מימיה:
פסוק ו:יבש חציר. לפי שכל שבח ארץ מואב במרעה שמן ודשן לכן אמר בחורבנה שיחרבו מימיהם ותכלה המרעה:
פסוק ו:ירק לא היה. כך תחרב כאלו לא היה שם ירק מעולם:
פסוק ז:על כן. בעבור כובד המלחמה:
פסוק ז:יתרה עשה. יתרון העושה ומרבית ההון שקבץ והממון הפקוד והגנוז אצלם את הכל ישאום על הנחל הגדלים שם ערבים להטמינם מעיני השודד תוך ענפי הערבים:
פסוק ח:כי הקיפה. בכל הגבול מסביב ישמע קול זעקם:
פסוק ח:עד אגלים יללתה. יללת מואב יהיה נשמע עד אגלים ועד באר אלים שעמדו בסוף גבול ארצם:
פסוק ט:מלאו דם. מדם הרוגים:
פסוק ט:כי אשית על דימון נוספות. שמו דימון מלשון דם ואוסיף עליו דם חללים והוא ענין מליצה לשון נופל על לשון לפליטת מואב ארים. על הפליטים ממואב יבוא האריה וחיות הטורפות ולא ישאירו שארית:
פסוק ט:ולשארית אדמה. על הנשארי׳ באדמת מואב יבוא האריה וחיתו יער וכפל הדבר במ״ש לחוזק הענין:
