פסוק א: משא מואב כי בליל שודד. כי שמו גרם לו ואתיא זכירה חטאת אמו כי בחוצפא ועזות קראתו מואב. והגם שכתב רבינו האר"י ז"ל דרות תקנה כמ"ש בעניותנו בפירוש רות. מ"מ הוא צד וחלק הקדושה שהיה בה. והסט"א וחלק הרע אכתי פשו והניחו יתרם לעולליהם:
פסוק ג: וברחובותיה. כל קבל זקני העיר והשרים היושבים ברחובות. מפרשים:
פסוק ג: על גגותיה. כנגד הנשים ההולכות על הגגות לחזות בנועם שמחה וגיל שיש בעיר:
פסוק ד: נפשו ירעה לו. יש מי שפירש דהכתוב כלפי שר שלהם למעלה:
פסוק ה: לבי למואב יזעק. אמרו רז"ל נביאי ישראל אינם כנביאי האומות. בלעם היה רוצה לעקור אומת ישראל על לא דבר. ונביאי ישראל מתאוננים על צער האומות:
פסוק ה: בריחיה עד צוער. פי' אם רוצים לברוח הוא דוקא דרך צוער כי השני דרכים אחרים דרך מעלה הלוחית ודרך חורונים הם מסוכנים. מפרשים: