פסוק א: משא בבל וכו'. כי הגם דה' ציוה להחריב בה"מ מ"מ הם נענשים מתרי טעמי אחד על שנתגאה נ"נ כי כחו ועוצם ידו עשה ועוד שהי"ל לשוב שלא לעבוד ע"ז מאחר שראו כמה לקו ישראל והגם שהגוים לא קבלו התורה לפחות הי"ל להאמין באל אחד ושלא לעע"ז שאו נס הנראה מרחוק ואח"כ הרימו קול כי יתקרבו וסגי בהנפת יד:
פסוק ג: אני צויתי למקודשי. אפשר דפירושו השרים של מעלה:
פסוק ג: גם קראתי גבורי. על אנשי המלחמה למטה:
פסוק ד: ה' צבאות מפקד צבא מלחמה. למעלה בשרים. ורשעים מהפכים מדת רחמים למדת הדין ולכן ה' מדת רחמים מפקד צבא מלחמה:
פסוק ט: הנה יום ה' בא אכזרי. כמו שאמרנו דרשעים מהפכים מדת רחמים למדת הדין הקשה. וז"ש הנה יום ה' שהוא מדת רחמים עתה נהפך לדין ולא דין פשוט אלא אכזרי ועברה וחרון אף בכל תוקף הדין:
פסוק יא: ופקדתי על תבל. יש מי שפירש על מלך בבל המושל בכל התבל:
פסוק יב: אוקיר אנוש מפז. בזהר הקדוש פ' וירא דף ק"ז ע"ב ר' אלעזר מוקים להני קראי בזמנא דיוקים קב"ה לכנסת ישראל מעפרא וכו' וכד קב"ה יעביד נוקמין בשאר עמין עע"ז כדין אוקיר אנוש מפז דא מלכא משיחא וכו' ע"ש. ואפשר לרמוז אנו"ש גימטריא משי"ח עם הכולל. ואמר שם דאע"ג דנבואה דא אתמר על בבל בכלא אתמר עיין שם באורך. ויש עוד לרמוז דכשיבא משיח דעליו נאמר אוקיר אנו"ש יתבטל שונא שהוא עמלק אותיות אנוש ויתבטל נחש שהוא גימטריא משיח ב"ב כי"ר:
פסוק יד: כצבי מודח. על שנלחם בארץ צבי:
פסוק יד: וכצאן ואין מקבץ. על אשר שלח ידו בישראל צאן מרעיתו יתברך: