פסוק א:משא בבל. משא פורענות שעל בבל:
פסוק ב:על הר נשפה שאו נס. להקבץ על הר שקט ובוטח בשופי שאו נס לגוים והרימו קול לנקבצים שיבואו עליו:
פסוק ב:הניפו. להם יד לרחוקים שאין יכולים לשמוע ויראו אות הנפת היד ויבואו בפתחי נדיבי' של שרי בבל:
פסוק ב:פתחי. כמו בפתחי ותשב בית אביה (בראשית לא) הנסתר בבית אביה ומנחם בן סרוק פתר חרבות כמו והמה פתיחות (תהלים נה):
פסוק ג:אני צויתי למקודשי. שיבאו ויתחילו להתגרות בם והם פרס ומדי אנשי כורש ודריוש שזמנתים לכך:
פסוק ג:קראתי גבורי לאפי. לעשות חרון אפי בהם שהם עליזי גאותי שאני מתפאר בהם:
פסוק ה:וכלי זעמו. הם גבורי מדי ופרס:
פסוק ה:לחבל כל הארץ. של בבל:
פסוק ו:כשוד. כיום ביזה מאת הקב"ה יבא:
פסוק ח:צירים וחבלים. הם לשון יסורי אשה הכורעת לילד שצירי דלתי בטנה מתפרקים להפתח:
פסוק ח:יחילון. חיל וחלחלה לשון רתת הם:
פסוק ח:איש אל רעהו יתמהו. בני בבל על הצובאים עליהם כי משונים הם:
פסוק ח:ופני להבים פניהם. אומר אני שפניהם צהובים ומאויימין מאד או י"ל שהם עם חושבי מחשבות ואת בני בבל (דימה להם על שם התמהון):
פסוק י:וכסיליהם. מזלותיהם:
פסוק י:יהלו. יאירו וכן בהלו נרו (איוב כ״ט:ג׳) וכן אור כי יהל (שם לא):
פסוק י:חשך השמש. מתוך צרתם נדמה להם כאילו חשך השמש:
פסוק יב:אוקיר אנוש מפז. בו בלילה אכבד את דניאל מפז כשהביאוהו לקרות מכתב מנא מנא תקל ופרסין (דניאל ה׳:כ״ה) באדין אמר בלטשצר והלבישו ית דניאל ארגונא וגו':
פסוק יב:כתם אופיר. קבוצת זהב אופיר:
פסוק יג:שמים ארגיז. כל צבאה ירגז ואומר איך נפלת משמים הילל בן שחר (לקמן יד) ואחר כך נגדעת לארץ חולש על גוים אף כאן תחלה שמים ארגיז ואחר כך ותרעש הארץ ירעשו יושביה לקול מפלתה שיתמהו בדבר:
פסוק יד:כצבי מודח. ממקומו:
פסוק טו:כל הנמצא. בחוץ ידקר:
פסוק טו:וכל הנספה. על בני העיר להיות נקלט עמהם במצור יפול בחרב כשתלכד העיר, נספה לשון ספות הרוה (דברים כד) ספו שנה על שנה (לקמן כט) ספו על זבחיכם (ירמיה ז) אקוייליי"ר בלע"ז:
פסוק טז:ירוטשו. יתבקעו וכן נערים תרטשנה:
פסוק יז:הנני מעיר עליהם את מדי. דריוש המדי הרג את בלשאצר וכן הוא אומר ביה בליליא קטיל בלשאצר (דניאל ה׳:ל׳) ודריוש מדאה קביל מלכותא (שם ו):
פסוק יז:וזהב לא יחפצו בו. אין חוששי' כי אם להרוג ולהנקם על כל הרעה אשר עשו מלכי בבל לכל העמים:
פסוק יח:וקשתות. של בני מדי:
פסוק יח:תרטשנה. תבקענה בחציהם אשר יורו בקשתותיהם:
פסוק יח:ופרי בטן. עוללים דקים:
פסוק יט:והיתה בבל. שתי פורעניות באו לה בשתי שנים דריוש הרג בלשאצר ומלך שנה ולשנה השנייה נהפכה כמהפכת סדום מן השמים וכן שנינו בסדר עולם (ירמיהו נ״א:מ״ו) ובא בשנה השמועה של דריוש ואחריו בשנה השמועה והיתה בבל צבי ממלכות וגו', שהיתה מצב וראש הממלכות ושהיתה תפארת גאון כשדים עתה והיתה כמהפכת סדום:
פסוק כ:ולא יהל שם ערבי. כמו לא יאהל לא יפרוש שם אהל אפי' ערבי שדרכם לישב באהלי' ולהסיע מקניהם ממקום למקו' לא תמצא חן בעיניהם לקבוע שם אהליהם כי אף למרעה צאן לא תהיה ראויה ולא תתמה על לא יהל הנבאר כאילו היתה בו אל"ף כי הרבה מקומות יש שהברת קול האות במקום אות וכן (איוב ל״ה:י״א) מלפנו מבהמות ארץ כמו מאלפנו וכן (משלי י״ז:ד׳) שקר מזין על לשון הות כמו שקר מאזין:
פסוק כא:ציים. ת"י תמון הם נמיות מרטרינ"ש בלע"ז:
פסוק כא:אוחים. לא ידעתי מה מין חיה הם, (אוחים לשון קוצים וחוחים ודרדרים):
פסוק כב:וענה איים באלמנותיו. ויגורו חתולי' בארמנותיו:
פסוק כב:וענה. כמו וענתה שמה (הושע ב) ומעונותיו טרפה (נחום ב) ויש לפרש עוד וענה לשון עניית קול:
פסוק כב:ותנים. יענו בהכלי עונג שלהם:
פסוק כב:וימיה. ימי טובתה לא ימשכו כי כבר הובטחו ישראל (ירמי' כט) לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם ואותה פקידה על ידי כורש מלך פרס שיטול המלוכה מבבל אחר דריוש המדי כי שניהם מדי ופרס נתחברו עליהם והתנו ביניהם אי מינן מלכי מנייכו אפרכי: