פסוק א:מַשָּׂא, נבואה, ביטוי שיש במשמעו יחס רציני וכבד של הנביא כלפי נבואתו על בָּבֶל, אֲשֶׁר חָזָה, ניבא, ראה למרחוק יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ.
פסוק ב:עַל הַר נִשְׁפֶּה, גבוה ומחודד שְׂאוּ, הניפו נֵס, דגל או סימן אחר, הָרִימוּ קוֹל, קִראו לָהֶם — לבבלים, הָנִיפוּ יָד, וְיָבֹאוּ פִּתְחֵי נְדִיבִים, נכבדים. זהו דימוי אירוני של הזמנה וקבלת פנים — התכוננו לבואם, הם כבר עומדים לבוא בשעריכם. ייתכן שאינכם מזמינים אותם מרצון, והם לא יגיעו בחיבה יתרה, אבל הם יבואו.
פסוק ג:אֲנִי צִוֵּיתִי לִמְקֻדָּשָׁי, אלו שזימנתים למשימה, הבבלים, גַּם קָרָאתִי גִבּוֹרַי לְאַפִּי, להוציא לפועל את כעסי, ולעַלִּיזֵי גַּאֲוָתִי, השמחים בגאווה שבאה להם הודות לי.
פסוק ד:קוֹל הָמוֹן בֶּהָרִים, דְּמוּת עַם רָב עתיד לבוא הנה, קוֹל שְׁאוֹן מַמְלְכוֹת גּוֹיִם נֶאֱסָפִים, ה' צְבָאוֹת מְפַקֵּד צְבָא מִלְחָמָה. אמנם ממלכת אשור הייתה מוכרת וידועה כמעצמה צבאית גדולה, אבל הבבלים שיבואו אחריה יהיו חזקים, גדולים ומאורגנים אף יותר.
פסוק ה:יבואו אִתם עמים שונים — בָּאִים מֵאֶרֶץ מֶרְחָק, מִקְצֵה הַשָּׁמָיִם, מאי שם, ממרחקים, ה' וּכְלֵי זַעְמוֹ, כל העמים הללו הבאים מרחוק, הם התגלותו של ה', והם הכלים המוציאים לפועל את כעסו לְחַבֵּל כָּל הָאָרֶץ.
פסוק ו:הֵילִילוּ, יללו, בכו, כל העמים הנכבשים, כִּי קָרוֹב יוֹם המפלה הגדולה שיחולל ה', כְּשֹׁד מִשַּׁדַּי יָבוֹא, כמו שוד הבא מכוחו האדיר של ה'.
פסוק ז:עַל כֵּן כָּל יָדַיִם תִּרְפֶּינָה כשיבוא האויב, וְכָל לְבַב אֱנוֹשׁ יִמָּס.
פסוק ח:וְנִבְהָלוּ כולם, צִירִים וַחֲבָלִים יֹאחֵזוּן, כַּיּוֹלֵדָה יְחִילוּן, ירעדו. פחדים וייסורים דוגמת צירי לידה יתקפו את האנשים. ואִישׁ אֶל רֵעֵהוּ יִתְמָהוּ: פְּנֵי לְהָבִים, פנים בוערות פְּנֵיהֶם של האויבים הללו.
פסוק ט:הִנֵּה יוֹם ה' בָּא, אַכְזָרִי וְעֶבְרָה וַחֲרוֹן אָף, לָשׂוּם, יום הזעם ישים את הָאָרֶץ לְשַׁמָּה, לשממה, וגם ינקה אותה — וְאת חַטָּאֶיהָ, האנשים החוטאים שבארץ יַשְׁמִיד מִמֶּנָּה.
פסוק י:כִּי כוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וּכְסִילֵיהֶם, כוכביהם הגדולים לֹא יָהֵלּוּ, לא יאירו את אוֹרָם. חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ, וְיָרֵחַ לֹא יַגִּיהַּ, יאיר אוֹרוֹ. האפלה מצטרפת לשאר הדימויים המתארים מלחמת אימה גדולה וכוללת.
פסוק יא:וּפָקַדְתִּי עַל תֵּבֵל רָעָה, את כל הרעות שעשתה, וְעַל רְשָׁעִים אפקוד את עֲוֹנָם. בתוך כך — וְהִשְׁבַּתִּי גְּאוֹן זֵדִים וְגַאֲוַת עָרִיצִים אַשְׁפִּיל.
פסוק יב:אולם — אוֹקִיר אֱנוֹשׁ מִפָּז, וְאָדָם מִכֶּתֶם אוֹפִיר. אדם יהיה יקר יותר מזהב. אמנם הרשעים ייענשו, אך הנשארים יהיו יקרים ביותר. רוח האדם וכוחות הנפש שלה ניכרים בזמנים של מהומה, מלחמה ומשבר. בזמן שהעולם עומד להתמוטט, נודע לאדם מקום חשוב.
פסוק יג:עַל כֵּן שָׁמַיִם אַרְגִּיז, ארעיד, וְתִרְעַשׁ, תזדעזע הָאָרֶץ מִמְּקוֹמָהּ, בְּעֶבְרַת, בכעס ה' צְבָאוֹת וּבְיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ.
פסוק יד:וְהָיָה כל בן אנוש כִּצְבִי מֻדָּח, נרדף ומגורש, וּכְצֹאן מפוזרות וְאֵין מְקַבֵּץ. אִישׁ אֶל עַמּוֹ יִפְנוּ, וְאִישׁ אֶל אַרְצוֹ יָנוּסוּ. למלחמה גויסו צבאות זרים, וכאשר הובסו, ברחו כל הזרים איש למקומו.
פסוק טו:כָּל הַנִּמְצָא יִדָּקֵר, וְכָל הַנִּסְפֶּה, הנוסף אליהם, או: הנאסף אל העיר יִפּוֹל בֶּחָרֶב.
פסוק טז:וְעֹלְלֵיהֶם, ילדיהם הקטנים יְרֻטְּשׁוּ, ייחתכו לְעֵינֵיהֶם. יִשַּׁסּוּ, יישדדו בָּתֵּיהֶם, וּנְשֵׁיהֶם תִּשָּׁכַבְנָה, ייאנסו.
פסוק יז:הנביא מוסיף להרחיק ראות בחזונו: הִנְנִי מֵעִיר, מעורר, מניע עֲלֵיהֶם אֶת מָדָי, הבבלים, בהיותם הממלכה הראשית, לקחו עמם בכיבושיהם צבא קטן ממדי, אך שנים רבות לאחר מכן קם על בבל הצבא של פרס ומדי עצמו. אֲשֶׁר כֶּסֶף לֹא יַחְשֹׁבוּ, וְזָהָב לֹא יַחְפְּצוּ בוֹ. אלה הם עמים אכזריים ופראיים, שכסף וזהב אינם נחשבים בעיניהם, ואי אפשר לשחדם. כֶּסֶף לֹא יַחְשֹׁבוּ, וְזָהָב לֹא יַחְפְּצוּ בוֹ.
פסוק יח:וּקְשָׁתוֹת — את הנְעָרִים תְּרַטַּשְׁנָה, יפלחו, וּפְרִי בֶטֶן לֹא יְרַחֵמוּ. עַל בָּנִים, ילדים לֹא תָחוּס עֵינָם.
פסוק יט:וְהָיְתָה בָבֶל צְבִי, יפי מַמְלָכוֹת, תִּפְאֶרֶת גְּאוֹן כַּשְׂדִּים, במשך שנים היה לה מעמד של עיר בירה עולמית – אך סופה שתהיה כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה. לא לאורך זמן יישמר מעמדה. לבסוף היא תחרב לחלוטין.
פסוק כ:לֹא תֵשֵׁב לָנֶצַח וְלֹא תִשְׁכֹּן עַד דּוֹר וָדוֹר, וְלֹא יַהֵל, יאהל שָׁם עֲרָבִי. המדינה תהיה כה שוממה, שאפילו ערבי לא יקים בה את אוהלו. וְרֹעִים לֹא יַרְבִּצוּ, ישכיבו את צאנם שָׁם, מפחד המוות. מצד אחד, הנביא מתאר כיצד עולה בבל וכובשת את העולם, ומצד אחר, כבר מתגלה לו חזון הפיכתה לעיי חורבות באחריתה.
פסוק כא:וְרָבְצוּ שָׁם צִיִּים, בעלי חיים שוכני מדבריות וחורבות, ששמם נגזר מן המלה 'ציה', וּמָלְאוּ בָתֵּיהֶם אֹחִים, אולי מין עוף לילה, וְשָׁכְנוּ שָׁם בְּנוֹת יַעֲנָה, וּשְׂעִירִים, כנראה עופות דורסים יְרַקְּדוּ שָׁם.
פסוק כב:וְעָנָה, ייללו אִיִּים, חתולי בר בְּאַלְמְנוֹתָיו, בארמנותיו, וְתַנִּים ייללו בְּהֵיכְלֵי עֹנֶג. וְקָרוֹב לָבוֹא עִתָּהּ של בבל, וְיָמֶיהָ לֹא יִמָּשֵׁכוּ. אכן, לא נמשכה ממלכת בבל בגדולתה אלא כשבעים שנה עד שהתפוגגה כליל.
