משא בבל

מַשָּׂ֖א בָּבֶ֑ל אֲשֶׁ֣ר חָזָ֔ה יְשַׁעְיָ֖הוּ בֶּן־ אָמֽוֹץ׃
(ישעיה יג א)

לפי שבשאר נבואותיו על העמים ישעיה מנבא למהפכות שתקרינה בימיו על ידי סנחריב, ועל בבל הוא מנבא לעתים רחוקות, נאמר בנבואה הזאת מפורש כי היא מישעיהו בן אמוץ, למען ייווכחו הדורות הבאים כי דבר ה' בפי נביאו אמת;

ויש לומר עוד טעם, כי הנבואות על בבל היו מיועדות לשמש נחמה לגולי בבל, ולכן היה דרוש שידעו כי מעט(=מהעט של) הנביא הקדמון ישעיהו בן אמוץ יצאו הדברים, ויחזק ליבם בתקוות הגאולה. והראיה, כי הנביא בן הדור, זכריהו, במקום אחד מדברי נחמותיו רומז בסגנונו ובלשונו אל סגנון ולשון ישעיהו בפרק הבא, כאילו בא לתת על ידי זה חיזוק לדבריו כמו שאכתוב שם.

עַ֤ל הַר־ נִשְׁפֶּה֙ שְֽׂאוּ־נֵ֔ס הָרִ֥ימוּ ק֖וֹל לָהֶ֑ם הָנִ֣יפוּ יָ֔ד וְיָבֹ֖אוּ פִּתְחֵ֥י נְדִיבִֽים׃
(ישעיה יג ב)

"שְֽׂאוּ־ נֵ֔ס" – לסימן תנועה בבלה, ואם לא יבינו הסימן – "הָרִ֥ימוּ ק֖וֹל לָהֶ֑ם הָנִ֣יפוּ יָ֔ד".

אֲנִ֥י צִוֵּ֖יתִי לִמְקֻדָּשָׁ֑י גַּ֣ם קָרָ֤אתִי גִבּוֹרַי֙ לְאַפִּ֔י עַלִּיזֵ֖י גַּאֲוָתִֽי׃
(ישעיה יג ג)

פסוק זה דבק עם הקודם, לומר שהקריאה תצא מיד לפועל, לפי שאלו שנצטוו לקרוא הינם מקודשים ומיועדים לכך, ואלו הקרואים הם גיבורים ועליזים בגאות ה' על בבל וימהרו למלא אחר הקריאה.

ק֥וֹל הָמ֛וֹן בֶּֽהָרִ֖ים דְּמ֣וּת עַם־רָ֑ב ק֠וֹל שְׁא֞וֹן מַמְלְכ֤וֹת גּוֹיִם֙ נֶֽאֱסָפִ֔ים יְ-הוָ֣ה צְבָא֔וֹת מְפַקֵּ֖ד צְבָ֥א מִלְחָמָֽה׃
(ישעיה יג ד)

הנביא ישעיה מציג לפנינו את תנועת החילות מבין רוכסי ההרים המוליכים מפרס אל בקעת בבל; בתחילה, כשעודם בסתר ההר, העין אינה רואה והאוזן אינה מבחנת אלא "ק֥וֹל הָמ֛וֹן" סתם בהרים. משנכנסו בבקעה, כבר העין מבחנת "דְּמ֣וּת עַם־רָ֑ב", אולם רואה אותם עוד בערבוביא. קרבו עוד יותר וכבר האוזן מבחנת "ק֠וֹל שְׁא֞וֹן מַמְלְכ֤וֹת גּוֹיִם֙ נֶֽאֱסָפִ֔ים". וכשניצבים חילות במערכה לעמוד בקשרי מלחמה, זקוקים הם למפקד, לכך סיומו: "יְ-הוָ֣ה צְבָא֔וֹת מְפַקֵּ֖ד צְבָ֥א מִלְחָמָֽה".

בָּאִ֛ים מֵאֶ֥רֶץ מֶרְחָ֖ק מִקְצֵ֣ה הַשָּׁמָ֑יִם יְ-הוָה֙ וּכְלֵ֣י זַעְמ֔וֹ לְחַבֵּ֖ל כָּל־הָאָֽרֶץ׃
(ישעיה יג ה)

"לְחַבֵּ֖ל כָּל־הָאָֽרֶץ" – מפני שבבל הייתה מולכת בכיפה קורא לה "כָּל־הָאָֽרֶץ"(וראה פסוק י"א המשך הפרק; וכן בפרק הבא פסוק כו).

הֵילִ֕ילוּ כִּ֥י קָר֖וֹב י֣וֹם יְ-הוָ֑ה כְּשֹׁ֖ד מִשַּׁדַּ֥-י יָבֽוֹא׃
(ישעיה יג ו)

שַּׁדַּ֥-י, לפי גדולי המבארים, הוא מלשון שידוד, והוא תואר לאל המושל על הטבע ומשדד מערכת הטבע, או – בלשון החוקרים – משדד המערכה; ונגד מה שהבבלים היו להם הוברי שמים החוזים בכוכבים ומודיעים לחדשים מאשר יבואו עליהם, כמפורש בהמשך הספר(ישעיה מז יג), אמר כי ההתנפלות הזאת תבוא כשוד משד-י, כלומר, כשוד מערכת הטבע ממשדד מערכת הטבע, עד שגם הללו שמערכת הטבע בהירה להם לא יוכלו לראותה מראש.

עַל־ כֵּ֖ן כָּל־ יָדַ֣יִם תִּרְפֶּ֑ינָה וְכָל־ לְבַ֥ב אֱנ֖וֹשׁ יִמָּס׃
וְֽנִבְהָ֓לוּ ׀ צִירִ֤ים וַֽחֲבָלִים֙ יֹֽאחֵז֔וּן כַּיּוֹלֵדָ֖ה יְחִיל֑וּן אִ֤ישׁ אֶל־ רֵעֵ֙הוּ֙ יִתְמָ֔הוּ פְּנֵ֥י לְהָבִ֖ים פְּנֵיהֶֽם׃
(ישעיה יג ז-ח)

כאן, בעקבות הפסוק הקודם, מדגיש הנביא ישעיה את פתאומיות האסון הצפוי(וראה באותו הקשר נבואה כמעט זהה בישעיה מז יא).

כִּֽי־ כוֹכְבֵ֤י הַשָּׁמַ֙יִם֙ וּכְסִ֣ילֵיהֶ֔ם לֹ֥א יָהֵ֖לּוּ אוֹרָ֑ם חָשַׁ֤ךְ הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ בְּצֵאת֔וֹ וְיָרֵ֖חַ לֹֽא־ יַגִּ֥יהַ אוֹרֽוֹ׃
(ישעיה יג י)

הנביא ישעיה צירף גם את חשכת הכוכבים וכסילי השמים אל הציור הכללי מהחשכת העולם, מה שלא נמצא במקום אחר(עמוס ה ח; עמוס ח ט;) המצייר חשכת פתאום. זאת משום שהבבלים נתנו לכוכבי השמים וכסיליהם כבוד א-לוהים וחזו בהם לדעת על פיהם את העתידות.

וּפָקַדְתִּ֤י עַל־ תֵּבֵל֙ רָעָ֔ה וְעַל־ רְשָׁעִ֖ים עֲוֺנָ֑ם וְהִשְׁבַּתִּי֙ גְּא֣וֹן זֵדִ֔ים וְגַאֲוַ֥ת עָרִיצִ֖ים אַשְׁפִּֽיל
(ישעיה יג יא)

פסוק זה נסמך אל הפסוק הקודם, משום רמז אל האמונה הקדומה שליקוי חמה הוא סימן רע לעולם(ראה סוכה כט.).

עַל־ כֵּן֙ שָׁמַ֣יִם אַרְגִּ֔יז וְתִרְעַ֥שׁ הָאָ֖רֶץ מִמְּקוֹמָ֑הּ בְּעֶבְרַת֙ יְ-הוָ֣ה צְבָא֔ו-ֹת וּבְי֖וֹם חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ׃
(ישעיה יג יג)

בקשר עם החשכה הפתאומית שהזכיר למעלה, הזכיר כאן רעש הארץ. לפי שרעש הארץ בימי עוזיהו נלווה מחושך פתאומי(וראה מה שכתבתי בפרק ה' על פסוק ל'). וכן בספר עמוס נזדווגו מטעם זה רעש הארץ עם חשכת פתאום: "הַ֤עַל זֹאת֙ לֹֽא־תִרְגַּ֣ז הָאָ֔רֶץ וְאָבַ֖ל כָּל־יוֹשֵׁ֣ב בָּ֑הּ וְעָלְתָ֤ה כָאֹר֙ כֻּלָּ֔הּ וְנִגְרְשָׁ֥ה ונשקה (וְנִשְׁקְעָ֖ה) כִּיא֥וֹר מִצְרָֽיִם׃ וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נְאֻם֙ אֲ-דֹנָ֣י יְ-הוִ֔ה וְהֵבֵאתִ֥י הַשֶּׁ֖מֶשׁ בַּֽצָּהֳרָ֑יִם וְהַחֲשַׁכְתִּ֥י לָאָ֖רֶץ בְּי֥וֹם אֽוֹר׃"(עמוס ח ח-ט).