פסוק א:ותהיה מפלת האנשים במלחמה כל כך שישארו רוב הנשים אלמנות מבלי בעליהם עד שיחזיקו שבע נשים רוצה לומר נשים רבות כי מספר השבע מורה על הרבוי, ויחזיקו באיש אחד לאמר לחמנו נאכל ושמלתינו נלבש רק יקרא שמך עלינו אסוף חרפתינו רוצה לומר אין אנחנו מבקשות ממך לא שאר, ולא כסות, ולא עונה, כמו שחייבה תורה לבעל לתת לאשתו, כי אנחנו מוחלות אותך מהם ואין אנו צריכות אלא שיקרא שמך עלינו אסוף חרפתינו לפי שהאשה שאינה בעולת בעל יושבת בחרפה והפקר ואין עוזר אותה: ובמדרש אגדה נבוכדנצר צוה שלא יבעלו אשת איש כדי שלא יענשו ושעל זה אמר אסוף חרפתנו, אבל כפי הפשט אין ספק שכל זה נתקיים בימי אחז כאשר נלחם עליו מלך ארם והרג בעמו מכה רבה וגם פקח בן רמליהו מלך ישראל הרג ביהודה מאה ועשרים אלף איש בחור ביום אחד הכל בני חיל, ועל החרבן והגלות ההוא אמר מתיך בחרב יפולו, ומפני אבילות הנשים על מות בעליהן ייעד למעלה, ושפח ה' קדקד בנות ציון ביום ההוא יסיר ה' את תפארת העכסים וגומר והיה תחת בשם מק יהיה וגומר, ותחת פתיגיל מחגורת שק כי תחת יופי, כמו שפירשתי. ומזה התבאר שלא היתה כוונת הנביא לומר שכל הרעה הזאת תהיה בעבור חטא הגאוה שנמצאת בבנות ציון, כי הנה כל הרעה אשר מצא את בני יהודה בימי אחז היה על עון העבודה זרה, ושאר העבירות שנמצאו באותו דור במלך ובעם, אבל אמר שכאשר ימותו כל כך מהם במלחמות תוסר מן הנשים גאותן ותכשיטיהן ותורידו עדיין מעליהן ולא יהיה אומרו יען כי גבהו בנות ציון, פירושו בעבור אותו עון, אלא במקום שגבהו בסכלותן ובקשוטיהן הנה במות בעליהן יבואו לקרחה ולמחגורת שק, ועם זה הותרה השאלה החמישית, ומפרשי הנצרים פירשו שהנשים יחזיקו באיש אחד כדי להוליד ממנו בנים ושעל זה אמר אסוף חרפתנו כי חרפת האשה היא היותה עקרה:
פסוק ב:ביום ההוא יהיה צמח ה' וכו' עד סוף הפרשה, הרב ר' אברהם אבן עזרא בשם ר' משה הכהן צמח פירש כמשמעו שיתן השם ברכה בפירות הארץ, אמנם שאר המפרשים פירשו הפסוקים האלה על הצדיקים והחכמים שהלכו בגלות בבל החרש והמסגר ודניאל וחבריו שיהיו לצבי ולכבוד ומעשיהם יהיה לפרי לגאון ולתפארת, ואחרים פירשו אותם על זרובבל ובנין בית שני, ואחרים פירשו אותם על משיח צדקנו במהרה יגלה, וכן תרגמו יונתן. ויותר נכון על חזקיהו מלך יהודה כי מאחר שהתבאר שהפרשה שעברה היתה על ענין אחז תהיה הנבואה הזאת שנאמר בה ביום ההוא יהיה צמח ה' לצבי נאמרת על חזקיהו בנו שהיה בזמן ההוא ומלך אחרי אחז אביו, וקראו הנביא צמח ה', לפי שחזקיהו היה צדיק בן רשע וכאלו לא היה אותו צמח מאותו עץ שיצא ממנו אבל היה צמח ה' שהצמיחו להושיע עדת יהודה, ולכן אמר שיהיה אותו צמח לצבי ולכבוד כי אחרי מפלת סנחריב ואחרי שחלה חזקיהו ונעשה לו נס בכל המעלות היו מכבדים אותו כל המלכים, ומלך בבל עם כל תוקפו וגבורתו שלח לו ספרים ומנחה כמו שיבא אחר זה, ואומרו ופרי הארץ לגאון ולתפארת לא נאמר על חזקיהו כי אם על אנשי דורו, ולכן המשיל אותו בצמח ה' כי הוא היה פרי העץ הנבחר שבמינו ואנשי דורו המשיל לפרי האדמה, וזהו אמרו ופרי הארץ לגאון ולתפארת לפי שבימיו זכו ישראל לכל המעלות ובפרט למעלת התורה והחכמה וכמו שאמרו חכמים ז"ל (סנהדרין צ"ד, עב) שבזמן חזקיהו לא היה אדם מדן ועד באר שבע שלא היה בקי בטומאה וטהרה, ואמר לפליטת ישראל כי הם היו פליטה מאותם שהרג מלך ארם ופקח בן רמליהו וגם היה בהם פליטה מן הגולה אשר הגלה מלך אשור בשומרון, וזהו אמרו אחר זה (ג) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו, רוצה לומר שאותה פליטה אשר תשאר בירושלם בימי חזקיהו לא יהיו רשעים ואויבי ה' כאשר היו בימי אחז אביו אבל יהיו צדיקים וטובים עד שלכל אחד מהם יאמר קדוש כי כמו שבהיות מושל מקשיב על שפת שקר כל משרתיו רשעים ככה כמו שאמר במסכת חולין (דף ד ע"ב) בהיות מושל מקשיב על שפת אמת כל משרתיו צדיקים וכן היה ענין חזקיהו עם אנשי דורו, ואמרו עוד כל הכתוב לחיים בירושלם קדוש יאמר לו, פירושו כל אותם אשר תגזור החכמה האלהית שישארו חיים בירושלם כי ספר החיים יאמר על הרצון האלהי וכמאמר אדוננו משה (שמות ל"ב, לג) מספרך אשר כתבת, וכן נאמר בדניאל (י"ב, א), ובעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר שענינו כל אשר ימצא בימים ההם חי, והנה אמר כאן ציון וירושלם על כל מלכות יהודה שהוא היה העיקר ואמרו אחר זה (ד) אם רחץ ה' את צואת בנות ציון ואת דמי ירושלם ידיח מקרבה, יש אומרים כי הוא נקשר עם הקודם. כלומר, והנה זה יהיה כאשר ירחץ ה' את צואת בנות ציון, ולשון אם במקום הזה אינו לשון ספק כי אם ודאי, כמו אם כסף תלוה את עמי ואם תקריב מנחת בכורים, כך פירשו המפרשים. ולפי דעתי הפסוק הזה אם רחץ ה' אינו דבק עם הקודם אליו כמו שאמרו, אבל הוא דבק עם מה שאחריו, וענינו שלפי שלמעלה האשים הנביא את אנשי דורו בשני אשמות אחת בענין ההנהגה ושנית בענין הנשים כמה שאמר עמי נוגשיו מעולל ונשים משלו בו וזכר עונשם, אמר עתה כי אם ירצה הקדוש ברוך הוא ברחמיו וברב חסדיו לרחוץ את צואת בנות ציון שהיא אשמת הנשים אשר זכר ואת דמי ירושלם בענין ההנהגה, ידיח מקרבה שהוא גם כן לשון רחיצה לפי שהרוחץ הכלי יכלה ויסור משם הלכלוך והטנוף, ותהיה השטיפה וההדחה ההיא ברוח משפט וברוח בער, רוצה לומר שישים בלבב המנהיגים רוח משפט ובלבות הנשים רוח בער שיבערו מקרביהם הגאוה והזנות הנה אז כשיהיה זה יביא ה' (ה) על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם וגומר, והנה שם הדבר מסופק באומרו אם רחץ ה' לפי שכפי רשעת הדור בימי אחז לא היה אפשר שישובו אל ה' האנשים והנשים אם לא יערה עליהם רוח ממרום, על דרך מה שאמר הנביא השיבנו ה' אליך ונשובה, ואל תתמה במה שבא גזרת המאמר הזה בוא"ו, וברא ה', כי כן מנהג הלשון כמו שאמר תחלת דבר ה' בהושע ויאמר ה' ליהושע, נאמר מכון הר ציון על ירושלם והר הבית ובית המקדש, כי כולו מכון אחד, ועל מקראיה נאמר על כל ערי יהודה שהם תחת ממשלת ירושלם, והנה מה שאמר כאן שיברא השם עליהם ענן ביום ועשן ונוגה אש להבה בלילה, הוא לדעת המפרשים כמו מה שאמר ביציאת מצרים (שמות י"ג, כב) לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם, כי היה חופף אז הקדוש ברוך הוא עליהם, ובמה שאמר כי על כל כבוד חופה, רוצה לומר על כל דבר שיש לו כבוד נוהגים לעשות למעל' ממנו חופה וכסוי, ואמר שאותו ענן אשר יהיה חופף עליהם תהיה אליהם (ו) סוכה לצל יומם מחורב רוצה לומר להצילם מחורב חום השמש וגם כן יהיה למחסה ולמסתור ביום זרם ומטר, וכן אמרו במדרש שבעה חופות יש כאן ענן ועשן נוגה אש להבה חופת שכינה וסוכה, ואמנם מה יהיה הענן הזה ועשן ונוגה אש להבה, ומה יהיה ענין הסוכה ההיא האם יהיו ענני כבוד או סוכות ממש, הנה נדחקו המפרש' ובדו דברים מלבם כדי לישב כל זה על פי פשוטו ולא עלה בידיהם, לפי שבין שתהיה הנבואה כמו שזכרתי בשאלות על ימי חזקיהו, או על החרש והמסגר ודניאל וחבריו שהלכו לבבל, או על זרובבל שהוא בבית שני, אין ספק שלא מצינו שהיה שם לא עמוד ענן ולא עמוד אש ולא סוכות וחכמים זכרונם לברכה לא זכרו שיהיה דבר מזה לימות המשיח עם היות שבמסכת חגיגה אמרו שסוכה של ענן עב יברא הקדוש ברוך הוא ביום הדין על ישראל להצילם מהחום אשר תלהט הרשעים כמו שאמר (מלאכי ג', כ) ולהט אותם היום הבא, ולמחסה מזרם האש שיורד על הרשעים וממטר הגפרית והפחים שירד גם כן עליהם כמו שאמר ימטר על רשעים פחים אש וגפרית וגומר, אבל זה כלו הוא דרך דרש ועל יום הדין דרשוהו ואין זה דרושנו פה, ולכן אומר אני שהדבור הזה כולו המשליי ואינו כפשוטו, יאמר שבימי חזקיהו יהיה הש"י שומר את ירושלם ואת יושביה בהשגחה נפלאה ובשמירה מעליא כיום עלותם מארץ מצרים, ולכן אמר בדרך משל, וברא ה' על מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונוגה אש להבה לילה שהוא משל לשמירה האלהית ולהנהגה העליונה ולכן המשיל אותה גם כן לסוכה שתהיה לצל יומם מחורב למחסה ולמסתור מזרם וממטר, והחורב והזרם והמטר הוא משל לאויבים ובפרט לסנחריב וכל חילו אשר באו על ירושלם לשחתה ושומר נפשות חסידיו הגין על העיר למענו ולמען דור עבדו כמו שיגיד אחר זה: ועם זה הותרה השאלה הששית: