פסוק א:ופי' בערב. בפסח מצרים:
פסוק א:אפים. עד שם אפיו בארץ והם הנחירים שהם גבוהים על הפנים:
פסוק ב:הנה נא אדוני. רבותי. לשון חול וכאשר תמצא מלת סור ואחריה מ"ם היא כמשמעה. ואם אחריה אל"ף הפתוח בפתח קטן טעמה שיסור ממקומו וילך אל הקורא או אל המקום הנקרא כמו סורה אלי:
פסוק ב:ויאמרו לא. אם לא תפצר וזאת המלה רבוי דברים כטעם פיוסים. וכן ואון ותרפים הפצר:
פסוק ד:כל העם מקצה. שלא היו סמוכים אל הבית:
פסוק ה:ונדעה אותם. כנוי לשכיבה:
פסוק ו:הפתחה. אל הפתח. תי"ו דלת סימן נקבה ונמצא חסר:
פסוק ח:ידעו איש. לשון רבים ורבות בפעל שעבר בלא תוספת וי"ו פתוח שוה:
פסוק ח:האל. כמו האלה. ויאמר הגאון כי בעבור השלישי שלא בא אמר כן. וזה הטעם רחוק כי גם שתי הלשונות תמצאם בלשון ארמית:
פסוק יא:בסנורים. מלה רביעית וחברתה במעשה אלישע. ופירושו מחשך העין והלב:
פסוק יב:עוד מי לך פה. אם יש לך חתן:
פסוק יב:ובניך. או חתנים שהם כבניך וכבנותיך. והנה פה טענה על האומר כי הא' הלך להציל את לוט. כי הנה שניהם דברו אליו. ועוד כי משחיתים אנחנו. גם האחד שדבר לוט אחר כן עמו שאמר לו ותגדל חסדך הוא אמר כי לא אוכל לעשות דבר:
פסוק יד:לוקחי בנותיו. ב' בנות אחרות היו לו ומתו בסדום והעד הנמצאות:
פסוק טו:וכמו. ואמר ר' יונה הספרדי המדקדק כי לא יתכן לאמר. וכמו עלה השחר. ושכח ורבו כמו רבו:
פסוק טו:ויאיצו. כמו ויציקו כמו אצים לאמר:
פסוק טז:ואתמה מהפי' שחבר בן אפרים שאמר כי ויתמהמה. מגזרת מה. והנה שכח כי שני ההי"ן מפיקין. רק הוא לשון עכוב. ושרשו משולש והפ"א כפול:
פסוק טז:ויחזיקו. יבאר שפחד ואין בו כח לברוח:
פסוק יז:ומלת כהוציאם. שם הפועל. ואינו כמו להוציאם מארץ מצרים והמ"ם סי' הפועלי' והם המלאכים ואתם פועלים:
פסוק יז:אל תביט אחריך. אתה וכל אשר לך וכן לא תאכל ממנו:
פסוק יח:אל נא אדני. חול ונקמץ בעבור שהוא סוף פסוק. ויאמר רבי שמואל הספרדי הנגיד ז"ל כי אל נא מגזרת הואיל ועל דעתי שהוא כמו לא כי כשאמרו לו ההרה המלט השיב לא כן רבותי:
פסוק יט:ואמר לאחד מהם עבדך. שחשב בעיניו שהוא גדול גם יש במלאכים שרים. ותי"ו מות מובלע בתי"ו ומתי. כי התי"ו והיו"ד סי' היחיד בפעלים והיה כן בעבור התחברות שני תוי"ן. וכן אותו תשחית וכרת:
פסוק כ:מצער. קטנה מגזרת צעיר. והוא תאר השם ובא בלא סי' נקבה כמו שגל:
פסוק כד:מאת ה'. לשון צחות והטעם מאתו וכן תמצא בפסוק אחד ה' פעמים בני ישראל:
פסוק כה:וצמח האדמה. נשרפו האילנות:
פסוק כו:מאחריו. מאחרי לוט:
פסוק כו:נציב. כטעם מצבה כי נשרפו עצמי' בגפרית והיתה עם מלח כי כן כתוב גפרית ומלח וגו' כמהפכת סדום. גס זה הפסוק יורה שנמלטה צוער גם כן אמד המלאך:
פסוק כח:כקיטור. בעשן מגזרת קטורת.
פסוק כח:הכבשן. מקום אש דולקת תמיד:
פסוק כט:אשר ישב בהן. באחת מהן וכן ויקבר בערי גלעד. בן אתונות. באש ישרפו אותו ואתהן:
פסוק לא:ותאמר הבכירה. יתכן שהיתה לו אשה אחרת ומתה בתחלה והבנות חשבו כי אש וגפרית הי' בכל הארץ כמבול המים:
פסוק לג:בשכבה. שם הפועל ואם הוא בחירק וכן בשברי לכם:
פסוק לז:וטעם עד היום. שלא התערב עמם גוי זר או זה הדבר ידוע עד היום: