ומצות אפה. פ"ה פסח היה. ובמקום אחר בתלמוד פי' דהוה ג' ימים אחר יום כפור ומפיק דיום מילה היתה ביום כפור מדכתיב בעצם היום הזה נימול אברהם וכתיב בעצם היום הזה תעבירו שופר. וג' ימים אחר המילה בא אליו המלאך לרפאתו. ולפי' זה צ"ל דשנה מעוברת היתה דאם לא כן לא נולד יצחק בפסח דליכא כי אם ששה חדשים וג' ימים מן הבשורה עד פסח ולכל הפחות צריך ז' ימי טומאה שפירסה נדה ועוד ששה חדשים דיולדת אינה יולדת פחות מששה חדשים:
פסוק ח:
אשר לא ידעו איש. היה לו לומר ואיש לא ידעו שדרך האיש לפתות. אלא לפי שפיתו את אביהם תלה הגנות בעצמן:
פסוק ט:
ויאמרו גש הלאה. כלומר ממה שאתה אומר לנו למסור לנו בנותיך. גש קרב אצלנו כי טוב אמרת. אבל מן האנשים שאמרת אל תעשו דבר. הלאה כלומר לך הלאה לא נשמע לך:
פסוק ט:
ויאמרו האחד בא לגור. וא"ת למה כתיב פעמים ויאמרו היה לו לומר גש הלאה האחד בא לגור. ונראה לפרש הכי ויאמרו גש הלאה ונתיעץ יחד מבקשתך. ואחר שנתיעצו ויאמרו לו האחד בא לגור וכו':
פסוק יב:
ויאמרו האנשים אל לוט. ויש לתמוה למה שקראם הכתוב אנשים שהרי פי' לעיל דגבי לוט קורא אותם מלאכים כדכתיב ויבואו שני המלאכים סדומה בערב ולוט ישב וכו':
פסוק יג:
וישלחנו ה' לשחתה. וא"ת והלא לא היה אלא אחד לשחתה ולמה אמר וישלחנו וי"ל וישלחנו ה' לראות מעשיהם ולהיות עדים בדבר אבל לשחתה לא היה כי אם אחד. ועוד כי האחד בא להציל את לוט ולא יוכל לעשות דבר עד הוציאו משם ולכן נקראו שניהם משחיתים כי בהוצאת הצדיק המקום נשחת:
פסוק כד:
וה' המטיר על סדום. פ"ה כל מקום שנאמר וה' ר"ל הוא ובית דינו. וא"ת והא כתיב וה' הכה כל בכור ואע"פ דאמר ההגדה דהא לחמא אני ולא מלאך. וי"ל דלהכאה היה הוא ובית דינו. והא דאמרי' אני ולא מלאך קאי גבי העברה דכתיב ועברתי בארץ מצרים. עוד י"ל אני ולא מלאך כלומר אין לי מלאך שאסמוך עליו לעשות שליחות זה אבל לעולם אימא לך שהוא ובית דינו עשו הישועה והגאולה:
פסוק כד:
מן השמים. כשרוצה הקב"ה נפרע מן הרשעים מן השמים כדכתיב הכא אש וגפרית מאת ה' וכשרוצה משפיע טובה לצדיקים מן השמים. ונמשלים השמים לתנור. משל לאדם שומר תנור כשרוצה נפרע משונאו מהאודים שבתנור. וכשרוצה עושה טובה לאוהבו מאכילו לחם חם מן התנור:
פסוק לא:
ואיש אין בארץ. פי' נראות בעיני עצמן כמיוחסות ולא רצו לידבק באחרים. (אש"ה ראיתי להרשב"ץ ז"ל פ' זו בס' לוית חן כי שכתב וז"ל ואבא מארי החכם ר' צמח זלה"ה היה מפרש כי השתדלותם היה להקים זרעם שלא יפסד ולא היו חוששים ליישוב העולם על כן אמרו אבינו זקן וקרוב הוא להתבטל מפו"ר וגם ממנו שיצאנו מההפכה לא ירצו להתקרב אלינו ויהיה נפסק זרענו בין מאבינו כי הוא זקן וכבר תשש כחו וגם ממנו לפי שיתרחקו ממנו מפני שיצאנו מההפכה ויפחדו להתקרב אלינו על כן אמרו ואיש אין בארץ לבא עלינו ולא אמרו ואיש אין בארץ במוחלט עכ"ל ז"ל והוא כפתור ופרח):
פסוק לא:
ותקם הצעירה ותשכב. וגבי בכירה כתיב ותבא ותשכב י"ל שהבכירה הלכה מדעתה אבל הצעירה הלכה בעל כרחה שאחותה הפצירתה: