פסוק א:וַיָּבֹאוּ וְגוֹ׳ בָּעֶרֶב. טַעַם הַדָּבָר לִמְצֹא הֲכָנָה לְלוֹט לְהַכְנִיסָם וְלִזְכּוֹת בְּהַצָּלָתוֹ, וַהֲגַם שֶׁאָמְרוּ (בראשית רבה נ:יא) כִּי בִּזְכוּת אַבְרָהָם נִצּוֹל, אֲבָל צָרִיךְ לִמְצֹא לוֹ זְכוּת כָּל שֶׁהוּא, וְאִם הָיוּ בָּאִים בַּיּוֹם אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הָיוּ מַנִּיחִים אוֹתוֹ בְּנֵי הָעִיר לְהַכְנִיסָם כָּל עִקָּר:
פסוק א:וַיַּרְא לוֹט (וַיָּרָץ) [וַיָּקָם] וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ: הִכִּיר בָּהֶם כִּי הֵם מֵהַמּוּכָּרִים אֶצְלוֹ לִמְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹן בִּהְיוֹתוֹ בִּשְׁכוּנַת אַבְרָהָם, וְהוּא אָמְרוֹ וַיַּרְא, וְלָזֶה מָסַר נַפְשׁוֹ עֲלֵיהֶם עִם בְּנֵי הָעִיר (וַיָּרָץ) [וַיָּקָם] לִקְרָאתָם. וְאָמְרוֹ לָהֶם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם כִּי כֵן הָיָה מִנְהַג אַבְרָהָם עִם אוֹרְחָיו וְהָלַךְ לְרַגְלָיו. וְנִכְתַּב בַּתּוֹרָה לְהוֹדִיעֵנוּ הֶפְרֵשׁ שֶׁבֵּין אַבְרָהָם לְלוֹט, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה נ:ד) זֶה הִקְדִּים רְחִיצָה וְזֶה הִקְדִּים לִינָה קוֹדֶם רְחִיצָה, כִּי לֹא הָיָה מַקְפִּיד עַל כְּנִיסָתָם בְּבֵיתוֹ עֲבוֹדָה זָרָה מַה שֶׁאֵין כֵּן אַבְרָהָם וְגוֹ׳:
פסוק ב:וְהִשְׁכַּמְתֶּם וְגוֹ׳. רָמַז לָהֶם שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְעַלֵּם מֵאַנְשֵׁי הָעִיר וּלְהַשְׁכִּים בַּבֹּקֶר לָלֶכֶת, כִּי חָשׁ עַל כְּבוֹדָם שֶׁלֹּא יֵדְעוּ מֵהֶם וְיִהְיֶה מַה שֶׁהָיָה.
פסוק ג:וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ כִּי הוּא עָשָׂה מִשְׁתֶּה לִכְבוֹדָם, אֲבָל הֵם לֹא אָכְלוּ אֶלָּא מֵהַמַּצּוֹת, כִּי לוֹט לֹא קִיֵּם הַתּוֹרָה כְּאַבְרָהָם, לָזֶה לֹא רָצוּ לֶאֱכֹל מִזִּבְחֵי מִשְׁתֵּהוּ כְּמוֹ שֶׁאָכְלוּ מִבֶּן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה אַבְרָהָם, זוּלַת מֵהַמַּצּוֹת. וְיוֹדְעִים הָיוּ הַמַּלְאָכִים שֶׁהוֹצִיא תְּרוּמוֹתָיו וּמַעַשְׂרוֹתָיו. אוֹ לֶהֱיוֹת שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיוּ כֹּהֲנִים בָּעוֹלָם, נַעֲשׂוּ הֵם כֹּהֲנִים וְאָכְלוּ תְּרוּמָה אֲבָל לֹא טֶבֶל. וּלְפִי דִּבְרֵי חֲכָמֵינוּ זַ״ל (מדרש הגדול) יוֹם ט״ז בְּנִיסָן הָיָה וְהֶאֱכִילָם מַצּוֹת, וְלֶהֱיוֹת שֶׁצְּרִיכִין שְׁמִירָה הֻצְרַךְ לֶאֱפוֹתָם בְּיָדוֹ לְשָׁמְרָם, וְהוּא אָמְרוֹ וּמַצּוֹת אָפָה:
פסוק ד:טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ. וְלֹא אָמַר ״אַחַר אָכְלָם וְאַנְשֵׁי״ וְגוֹ׳, מַגִּיד שֶׁהָיָה דְּבָרִים בֵּינֵיהֶם בָּאֶמְצַע, וְהוּא אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה נ:ה) שֶׁהָיָה לוֹט מֵלִיץ טוֹב בְּעַד סְדוֹם. וְטַעַם שֶׁלֹּא הָפְכוּ סְדוֹם אָז תֵּכֶף וּמִיָּד, כְּבָר פֵּרַשְׁתִּי (בראשית יח:כא) כִּי הֵם עֲדַיִן עוֹדָם בְּסָפֵק הַצָּלָה, כְּאָמְרוֹ ״אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה״. וְכֵן גַּם כֵּן אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (בראשית רבה נ:ה) וְזֶה לְשׁוֹנָם: הָיָה לוֹט מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל סְדוֹם וְהָיוּ מְקַבְּלִים מִמֶּנּוּ, וְכֵיוָן שֶׁאָמְרוּ ״הוֹצִיאֵם וְגוֹ׳ וְנֵדְעָה״ וְגוֹ׳ אָמְרוּ לוֹ ״עוֹד״ וְגוֹ׳. עוֹד טַעַם שֶׁלֹּא הִשְׁחִיתוּ סְדוֹם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁהִמְתִּינוּ עַד הַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה זְמַן הַמְיֻחָד לְרַחֲמִים לְהַצִּיל אֶת לוֹט, מַה שֶׁאֵין כֵּן בַּלַּיְלָה שֶׁתִּגְבֹּרֶת הַדִּינִים לֹא יִמָּלֵט לוֹט. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (בראשית רבה נ:ה) לְפִי שֶׁהָיוּ עוֹבְדִים לַחַמָּה וְלַלְּבָנָה, הִלְקוּ אוֹתָם לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ בְּיוֹם ט״ז בְּנִיסָן.
פסוק יג:כִּי מַשְׁחִיתִים וְגוֹ׳. הֲגַם שֶׁאֵין מַשְׁחִית אֶלָּא אֶחָד, לְצַד שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם יַחַד הָיוּ אוֹמְרִים לְשׁוֹן רַבִּים, שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִרְאֶה כִּי מַה שֶׁלְּפָנָיו אֵינוֹ אֶלָּא שַׁמָּשׁ בְּעָלְמָא.
פסוק יג:אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁעַל גַּבְרִיאֵל הוּא אוֹמֵר הוּא וּצְבָאוֹ, אוֹ לְצַד שֶׁאֵין גַּבְרִיאֵל יָכוֹל לַעֲשׂוֹת דָּבָר עַד שֶׁיּוֹצִיא רְפָאֵל אֶת לוֹט, הֲרֵי שֶׁגַּם רְפָאֵל גּוֹרֵם רָעָה לִסְדוֹם וְאֵין בְּדָבָר זֶה שְׁתֵּי שְׁלִיחוּיוֹת.
פסוק טז:וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים. הֲגַם שֶׁאֶחָד מֵהֶם הוּא הַמַּצִּיל אֶת לוֹט, אֲבָל הָאַחֵר שֶׁבָּא לַהֲפֹךְ אֵין לוֹ לַעֲשׂוֹת שְׁתֵּי שְׁלִיחוּיוֹת. אֶפְשָׁר לוֹמַר כִּי לֶהֱיוֹת שֶׁהַמַּצִּיל שֶׁהוּא רְפָאֵל הוּא הַמַּצִּיל וְגַבְרִיאֵל אֵינוֹ אֶלָּא מְסַיֵּעַ, לֹא מִקְרִי זֶה עוֹשֶׂה שְׁתֵּי שְׁלִיחוּיוֹת. וְטַעַם גַּבְרִיאֵל שֶׁסִּיֵּעַ אֵין זֶה אֶלָּא מַכְשִׁירֵי הַשְׁחָתַת סְדוֹם, שֶׁלֹּא יִתְעַכֵּב כָּל עוֹד שֶׁהָיָה לוֹט בְּתוֹכָהּ, וְהָיָה רְפָאֵל מוֹנְעוֹ מֵעֲשׂוֹת דָּבָר עַד שֶׁיֵּצֵא לוֹט.
פסוק יז:אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְגוֹ׳. הַטַּעַם לְצַד כִּי הַכָּרַת פְּנֵי הָאָדָם תַּעֲנֶה בּוֹ מַה פָּעַל, לָזֶה לֹא יַחְזִיר פָּנָיו לְמוּל הָעִיר, כִּי שָׁם הַמַּשְׁחִיתִים וְיַכִּירוּ בּוֹ סִימַן הַתִּיעוּב, וְאֵין לוֹ זְכוּת לְהִנָּצֵל מֵהֶם. וְצֵא וּלְמַד מַה עָלְתָה לְאִשְׁתּוֹ.
פסוק כ:הִנֵּה נָא הָעִיר הַזֹּאת. קָשֶׁה, מִמָּה נַפְשָׁךְ: אִם נִתְחַיְּבָה הָעִיר, מַה יוֹעִיל בַּקָּשָׁתוֹ מֵהֶם? וְעוֹד, רוֹאַנִי כִּי שָׁמְעוּ לְקוֹלוֹ וְאָמְרוּ נָשָׂאתִי פָנֶיךָ וְגוֹ׳, וְאִם לֹא נִתְחַיְּבָה, מִבְּלִי בַּקָּשָׁתוֹ שֶׁל לוֹט אֵין לָהֶם רְשׁוּת לְהַשְׁחִיתָהּ.
פסוק כ:אָכֵן יִתְבָּאֵר הָעִנְיָן עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (י.) יְשִׁיבָתָהּ שֶׁל צוֹעַר חֲמִשִּׁים וְאַחַת שָׁנָה וְשֶׁל סְדוֹם חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם וְכוּ׳ ע״כ. וּכְפִי זֶה דָּן לוֹט לִפְנֵיהֶם כִּי עֲדַיִן לֹא נִשְׁלְמָה סְאָתָהּ. וְהֵן אֱמֶת כִּי יִשְׁתַּנֶּה הַדִּין (בבא קמא ס.) בֵּין קוֹדֶם שֶׁנִּתַּן רְשׁוּת לַמְחַבֵּל לְאַחַר שֶׁנִּתַּן וְכוּ׳, שֶׁהֲגַם שֶׁעֲדַיִן לֹא נִשְׁלְמָה סְאָתָהּ אַף עַל פִּי כֵן כֵּיוָן שֶׁנִּתַּן רְשׁוּת לַמַּשְׁחִית אֵין לָהּ זְכוּת לְהִמָּלֵט מֵהַדִּין, וּכְפִי זֶה הַדָּבָר תָּלוּי בְּיַד הַמַּשְׁחִית, לָזֶה נִתְחַכֵּם לוֹט וְשָׁאַל הַדָּבָר מִמֶּנּוּ, וְקִבֵּל דְּבָרָיו וְאָמַר נָשָׂאתִי פָנֶיךָ וְגוֹ׳, וְתִמְצָא שֶׁתֵּכֶף הָלַךְ לוֹ לוֹט מִצּוֹעַר כִּי יָרֵא שֶׁהִגִּיעַ זְמַן תַּשְׁלוּם פּוּרְעָנוּתָהּ.
