פסוק א:כי ימצא. נמצא סמוך לספר או לעיר שרובה עובדי כוכבים לא היו עורפין, שנאמר כי ימצא פרט למצוי .
(סוטה מ"ה ב')
פסוק א:כי ימצא. כי ימצא ולא שתהא חוזר להמציא אותו .
(ירושלמי סוטה פ"ט ה"א)
פסוק א:כי ימצא. אין מציאה בכל מקום אלא בעדים .
(שם שם)
פסוק א:כי ימצא. ולא בשעה שמצוי, מכאן אמרו, משרבו הרוצחים בטלה עגלה ערופה [ספרי].
פסוק א:חלל. חלל ולא חנוק, חלל ולא מפרפר .
(סוטה מ"ה ב')
פסוק א:חלל. רבי יוסי ב"ר יהודה אומר, חלל ולא חנוק ואפילו מושלך .
(ירושלמי סוטה פ"ט ח"ב)
פסוק א:באדמה. באדמה ולא טמון בגל .
(סוטה מ"ד ב')
פסוק א:נתן לך. פרט לחוץ לארץ .
(ירושלמי סוטה ס"ט ה"א)
פסוק א:נתן לך. לרבות עבר הירדן [ ספרי].
פסוק א:לרשתה. ירושלים אינה מביאה עגלה ערופה, דאמר קרא לרשתה, וקסבר ירושלים לא נתחלקה לשבטים .
(סוטה מ"ה ב')
פסוק א:נפל בשדה. נופל ולא תלוי באילן, בשדה ולא צף על פני המים .
(שם מ"ד ב')
פסוק א:נפל בשדה. רבי יוסי ב"ר יהודה אומר, נופל ולא תלוי באילן, ומניין אפילו מושלך, ת"ל חלל .
(ירושלמי סוטה פ"ט ה"ב)
פסוק א:לא נודע. הא נודע מי הכהו אפילו אחד בסוף העולם לא היו עורפין .
(סוטה מ"ז ב')
פסוק א:לא נודע. הא נודע מי הכהו אפילו עבד אפילו שפחה לא היו עורפין .
(ירושלמי סוטה פ"ט ה"א)
פסוק ב:ויצאו. ויצאו – הם ולא שלוחיהם .
(סוטה מ"ה א')
פסוק ב:ויצאו. פרט לחגרים. מגיד הכתוב כשם שזקני ב"ד שלמין בצדק כך צריכין להיות שלמין באבריהם .
(ירושלמי סנהדרין פ"ח ה"ה)
פסוק ב:זקניך. נאמר כאן זקני ונאמר להלן (פ' ויקרא) זקני העדה, מה להלן מיוחדים שבעדה אף כאן מיוחדים שבעדה .
(סוטה מ"ד ב')
פסוק ב:זקניך ושופטיך. זקניך שתים ושופטיך שתים, ואין ב"ד שקול מוסיפין עליהן עוד אחד .
(סוטה מ"ד ב')
פסוק ב:ומדדו. אפי' נמצא בעליל לעיר היו מודדין, שנא' ומדדו – מצוה לעסוק במדידה .
(שם מ"ה א')
פסוק ב:אל הערים. מלמד שמודדין מן החלל אל הערים ולא מן הערים אל החלל [ספרי].
פסוק ג:העיר הקרובה. נמצא מכוון בין שתי עיירות מביאין עגלה אחת, דכתיב והיה העיר הקרובה .
(ירושלמי סוטה פ"ט ה"ב)
פסוק ג:זקני העיר. נמצא סמוך לעיר שאין בה ב"ד לא היו מודדין אליה, שנאמר זקני העיר וליכא, כיצד עושין, מודדין לעיר שיש בה ב"ד, מאי טעמא, דכתיב זקני העיר מכל מקום .
(סוטה מ"ה ב')
פסוק ג:לא עבד בה. הכניסה לרבקה ודשה כשרה, ואם בשביל שתינק ותדוש פסולה, דאמר קרא אשר לא עבד בה – מכל מקום .
(פסחים נ"ו א')
פסוק ג:לא עבד בה. שכן עליה עוף כשרה, עלה עליה זכר פסולה, מאי טעמא, אמר רב פפא כתיב עבד וקרינן עובד, מה עבד דניחא ליה אף עובד דניחא ליה .
(שם שם)
פסוק ג:לא עבד בה. בה למעוטי קדשים דלא פסלה בהו עבודה .
(סוטה מ"ו א')
פסוק ג:אשר לא משכה. בין לדעת בין שלא לדעת פסולה .
(ירושלמי סוטה פ"ט ה"ה)
פסוק ג:לא משכה בעל. וכמה משיכת עול – טפח .
(סוטה מ"ו א')
פסוק ג:בעל. אין לי אלא עול, שאר עבודות מניין ת"ל אשר לא עבד בה מכל מקום, א"כ מה ת"ל עול, עול פוסל בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה, שאר עבודות אין פוסלות אלא בשעת עבודה .
(שם שם)
פסוק ד:זקני העיר ההוא. מלמד שמצות בזקני העיר ההיא [ספרי].
פסוק ד:נחל איתן. איתן כמשמעו, ומניין לאיתן שהוא קשה, שנאמר (פ' בלק) איתן מושבך ושים בסלע קנך .
(סוטה מ"ה ב', מ"ו ב')
פסוק ד:אשר לא יעבד וגו'. אשר לא יעבד בו ולא יזרע – להבא .
(סוטה מ"ו ב')
פסוק ד:ולא יזרע. אין לי אלא זריעה, שאר עבודות מניין, ת"ל אשר לא יעבד בו, מכל מקום, א"כ מה ת"ל ולא יזרע, לומר לך, מה זריעה מיוחדת שהיא בגופה של קרקע אף כל שהיא בגופה של קרקע, יצא סריקת פשתן ונקור אבנים .
(שם שם)
פסוק ד:ולא יזרע. הזורע בנחל איתן עובר בלאו, דכתיב אשר לא יעבד בו ולא יזרע .
(מכות כ"ב א')
פסוק ד:וערפו. כיצד עורפין אותה – בקופיץ מאחוריה, מאי טעמא, גמר עריפה עריפה מחטאת העוף .
(סוטה מ"ו ב')
פסוק ד:וערפו. בעריפה אין, בשחיטה לא .
(חולין כ"ד א')
פסוק ד:וערפו שם. שם תהא קבורתה .
(כריתות ו' א')
פסוק ד:בנחל. [בנחל איתן לא נאמר, אלא בנחל], מלמד שאע"פ שאינו איתן כשר [ספרי].
פסוק ה:הכהנים בני לוי. אטו לא ידענא דכהנים בני לוי נינהו, אלא מכאן שכהן קודם ללוי .
(גיטין נ"ט ב')
פסוק ה:בני לוי. מה ת"ל, שיכול הואיל ונאמר לשרתו, אין לי אלא תמימים, בעלי מומים מניין, ת"ל בני לוי [ספרי].
פסוק ה:לשרתו ולברך. מגיד שברכת כהנים כשרה בבעלי מומים .
(שם)
פסוק ה:לשרתו ולברך. מקיש ברכה לשירות, מה שירות בעמידה אף ברכה בעמידה .
(ירושלמי תענית פ"ד ה"א)
פסוק ה:כל ריב וכל נגע. תניא, היה ר' מאיר אומר, מה ענין ריבים אצל נגעים , אלא מקיש ריבים לנגעים, מה נגעים ביום ושלא בסומין אף ריבים ביום ושלא בסומין .
(סנהד' ל"ד ב')
פסוק ה:כל ריב וכל נגע. רבי ירמיה כד לא הוי בעי לדון, אמר, עיני כהות, וכתיב על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע, הקיש ריבים לנגעים, מה נגעים לכל מראה עיני הכהן (פ' תזריע) אף ריבים לכל מראה עיני הכהן .
(ירושלמי נדרים פ"ט ה"א)
פסוק ו:וכל זקני העיר. מה ת"ל, שיכול לפי שאמרנו למעלה חמשה יכול אף כאן כן, ת"ל וכל זקני העיר, אפילו הם מאה [ספרי].
פסוק ו:הערופה. מה ת"ל הערופה, ללמד שצריך לרחוץ על מקום עריפתה של עגלה .
(סוטה מ"ו ב')
פסוק ו:הערופה. כשהיא שלמה תהיה, וניחוש דילמא טריפה היא אלא דאזלינן בתר רובא .
(חולין י"א א')
פסוק ו:הערופה. פרה אדומה שערפה פסולה, מאי טעמא, מיעט רחמנא בעגלה – הערופה, זאת בעריפה ואין אחרת בעריפה .
(שם כ"ד א')
פסוק ו:בנחל. יכול יעלו מן הנחל ויאמרו, ת"ל בנחל, שתהא רחיצתם ואמירתם בנחל [ספרי].
פסוק ז:וענו ואמרו. נאמר כאן וענו ואמרו ונאמר להלן (פ' תבא) וענו הלוים ואמרו, מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש .
(סוטה מ"ד ב')
פסוק ז:וענו ואמרו וגו'. וענו ואמרו – פרט לאלמים, ידינו לא שפכו – פרט לגדמים, ועינינו לא ראו – פרט לסומין, מגיד הכתוב, כשם שזקני ב"ד שלמין בצדק כך הם צריכים להיות שלמין באבריהן .
(ירושלמי סנהדרין פ"ח ה"ה)
פסוק ז:ידינו לא שפכו. וכי עלה על דעתנו שזקני ב"ד שופכי דמים הם, אלא מאי ידינו לא שפכו – לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה, מכאן א"ר יהושע בן לוי, אין עגלה ערופה באה אלא בשביל צרי עין .
(סוטה מ"ח ב')
פסוק ז:ידינו לא שפכו. מכאן שאין מודדין אלא לעיר שיש בה ב"ד .
(ירושלמי סוטה פ"ט ה"ב)
פסוק ז:ועינינו לא ראו. תניא, רבי עקיבא אומר, מניין לסנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש ואין מכירין אותו שלא היו עורפין, שנאמר ועינינו לא ראו והרי ראו .
(סוטה מ"ז ב')
פסוק ח:כפר לעמך. כל היום כשר לעריפת העגלה, מאי טעמא, אמרי דבי ר' ינאי, כפרה כתיב בה כקדשים .
(מגילה כ"א א')
פסוק ח:כפר לעמך. עגלה ערופה אסורה בהנאה, מנלן, אמרי דבי ר' ינאי, כפרה כתיב בה כקדשים .
(ע"ז כ"ט ב')
פסוק ח:כפר לעמך. עגלה ערופה טהורה היא, מאי טעמא, אמרי דבי ר' ינאי, כפרה כתיב בה כקדשים .
(זבחים ע' ב')
פסוק ח:כפר לעמך. עגלה ערופה שנמצאת טריפה או מחוסרת אבר פסולה, מאי טעמא, כפרה כתיב בה כקדשים .
(ירושלמי סוטה פ"ט ה"ה)
פסוק ח:כפר לעמך וגו'. הנהנים אומרים כפר לעמך וגו', ולא היו צריכים לומר ונכפר להם הדם אלא רוח הקודש מבשרתן, אימתי שתעשו ככה, הדם מתכפר להם .
(סוטה מ"ו א')
פסוק ח:כפר לעמך וגו'. כפר לעמך – אלו החיים, אשר פדית – אלו המתים, מלמד שהמתים צריכים כפרה, נמצינו למדין, ששופך דמים חוטא עד יציאת מצרים [ספרי].
פסוק ח:אשר פדית ה'. חטאת צבור שמתו בעליה קרבה, מאי טעמא, לפי שאין מיתה בצבור, דכתיב כפר לעמך ישראל אשר פדית ה', ראויה כפרה זו שתכפר על יוצאי מצרים .
(הוריות ו' א')
פסוק ח:אשר פדית ה'. כתיב (פ' אחרי) מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, חטא שאין מכיר בו אלא המקום יוהכ"פ מכפר , אלא מעתה עגלה ערופה שעבר עליה יוהכ"פ לא תערף שהרי חטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא, אמר רב פפא, כתיב כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' – ראויה כפרה זו שתכפר על יוצאי מצרים .
(כריתות כ"ו א')
פסוק ח:אשר פדית ה'. על מנת כן פדיתנו שלא יהיה בנו שופכי דמים, דבר אחר על מנת כן פדיתנו שאם נחטא תהא מכפר עלינו [ספרי].
פסוק ט:ואתה תבער. מניין למומתין בסייף שהוא מן הצואר, ת"ל ואתה תבער הדם הנקי מקרבך, הוקשו כל שופכי דמים לעגלה ערופה, מה עגלה ערופה מן הצואר אף כל שופכי דמים מן הצואר .
(כתובות ל"ז ב')
פסוק ט:ואתה תבער. נערפה העגלה ואח"כ נמצא ההורג יהרג, דכתיב ונכפר להם הדם, ואע"פ כן – ואתה תבער הדם הנקי מקרבך .
(ירושלמי סוטה פ"ט ה"ו)
פסוק י:כי תצא למלחמה. מלמד שבמלחמת הרשות הכתוב מדבר [ספרי].
פסוק י:ושבית שביו. לרבות כנענים שבחוץ לארץ שאם חוזרין בתשובה מקבלין אותן .
(סוטה ל"ה ב')
פסוק יא:וראית בשביה. בשעת שביה .
(קדושין כ"א ב')
פסוק יא:אשת. ואפילו אשת איש .
(שם שם)
פסוק יא:יפת תואר. מלמד שלא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבילות .
(שם שם)
פסוק יא:וחשקת. אע"פ שאינה נאה .
(שם כ"ב א')
פסוק יא:בה. ולא בה ובחבירתה .
(שם שם)
פסוק יא:ולקחת. מלמד שלקוחין יש לך בה .
(שם שם)
פסוק יא:ולקחת לך. שלא יקח ב' נשים, אחת לו ואחת לאביו, אחת לו ואחת לבנו .
(קדושין כ"ב א')
פסוק יא:ולקחת לך. שלא תאמר הרי זו לאבא הרי זו לאחי [ספרי].
פסוק יב:והבאתה. מלמד שלא ילחצנה במלחמה .
(קדושין כ"ב א')
פסוק יב:אל תוך ביתך. ולא אל בית אחר [ספרי].
פסוק יב:ועשתה את צפרניה. מהו ועשתה, א"ר עקיבא, תגדל את צפרניה, מאי טעמא, נאמרה עשיה בראש ונאמרה עשיה בצפרנים מה להלן ניוול אף כאן ניוול .
(יבמות מ"ח א')
פסוק יג:שמלת שביה. מלמד שמעביר ממנה בגדים נאים ומלבישה בגדי אלמנות, שהכנענים בנותיהם מתקשטות במלחמה כדי להזנות אחרים עמהם [ספרי].
פסוק יג:ובכתה. במה דברים אמורים שלא קבלה עליה, אבל קבלה עליה מטבילה ומותר בה מיד .
(יבמות מ"ז ב')
פסוק יג:את אביה וגו'. תניא, רבי עקיבא אומר, ובכתה את אביה ואת אמה – זו עבודת כוכבים, וכן הוא אומר (ירמיהו ב׳:כ״ז) אומרים לעץ אבי אתה .
(שם מ"ח ב')
פסוק יג:ירח ימים. כמה ירח ימים – שלשים יום .
(שם שם)
פסוק יג:ירח ימים. מכאן סמכו חכמים לאבילות שלשים יום [ירושלמי].
פסוק יג:ואחר כן. תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר, [אימתי בא אליה לאחר תשעים יום, מנלן] דכתיב ירח ימים ואח"כ – ירח שלשים, ימים שלשים, ואחר כן שלשים .
(יבמות מ"ח ב')
פסוק יג:ואחר כן. הנכרית לא תפסי בה קדושין, דאמר קרא ואחר כן תבא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה, מכלל דמעיקרא לא תפסי בה קדושין .
(קדושין ס"ח ב')
פסוק יג:ואחר כן. שלח רבי יוחנן לרבנן דתמן, אתון אמרין בשם רב, יפת תואר לא התירו בה אלא ביאה ראשונה במלחמה, ואני אומר לא התירו בה אלא אחר כל המעשים, שנאמר ואחר כן תבא אליה ובעלתה .
(ירושלמי מכות פ"ב ה"ו)
פסוק יג:ובעלתה. מלמד שאין לך בה אלא מצות ביאה בלבד [ספרי].
פסוק יג:והיתה לך לאשה. כענין שנאמר שארה כסותה ועונתה לא יגרע [ספרי].
פסוק יד:והיה וגו'. והיה אם לא חפצת בה – הכתוב מבשרך שאתה עתיד לשנאותה .
(שם)
פסוק יד:ושלחתה. מלמד שמשלחה בגט .
(שם)
פסוק יד:ושלחתה לנפשה. מלמד שאם היתה חולה ממתין לה עד שתבריא וה"ז ק"ו לבנות ישראל .
(שם)
פסוק יד:לנפשה. לנפשה ולא לבית אביה .
(שם)
פסוק יד:לא תמכרנה בכסף. אין לי אלא שלא ימכרנה בכסף, מניין שלא יתננה במתנה ולא יעשה בה טובה, ת"ל ומכור לא תמכרנה .
(שם)
פסוק יד:לא תתעמר בה. לא תשתמש בה .
(שם)
פסוק טו:שתי נשים. שתי נשים מעם אחד בעינן, להוציא אחת ישראלית ואחת מצרית .
(קדושין ס"ח א')
פסוק טו:האחת אהובה וגו'. וכי יש אהובה לפני המקום ושנואה לפני המקום, אלא אהובה – אהובה בנשואיה, שנואה – שנואה בנשואיה, וקאמר רחמנא כי תהיינה, מלמד שחייבי לאוין תפסי בהו קדושין .
(קדושין ס"ח א')
פסוק טו:וילדו. מלמד שהעובר אינו ממעט בחלק בכורה, מאי טעמא, וילדו כתיב (ב"ב קמ"ב ב')
פסוק טו:וילדו. יוצא דופן אינו בכור לנחלה, מאי טעמא, וילדו כתיב .
(בכורות מ"ז ב')
פסוק טו:וילדו לו. הנכרית שילדה מישראל ולדה כמותה, דאמר קרא כי תהיינה לאיש שתי נשים וילדו לו. כל היכי דקרינן ביה כי תהיינה קרינן ביה וילדו לו, וכל היכי דלא קרינן ביה כי תהיינה לא קרינן ביה וילדו לו .
(קדושין ס"ח ב')
פסוק טו:וילדו לו. אמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבינא, בן שנולד לאחר מיתת אביו אינו ממעט בחלק בכורה, מאי טעמא, וילדו לו אמר רחמנא והא ליכא .
(ב"ב קס"ב ב')
פסוק טו:וילדו לו. מי שהולדות שלו, יצאו ולד שפחה ונכרית שאין הולדות שלו [ספרי].
פסוק טו:וילדו לו. להוציא את הספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון .
(שם)
פסוק טו:וילדו לו בנים. אמר אמימר, טומטום שנקרע ונמצא זכר אינו ממעט חלק בכורה, שנאמר וילדו לו בנים – שיהא בן בשעת לידה [ב"ג קכ"ז א'].
פסוק טו:בנים. יכול לפי שמצינו שהבנות נכנסות בנחלה תחת האחין תהא בכורה נוהגת בהן, ת"ל וילדו לו בנים, בנים בתורת בכורה ואין בנות בתורת בכורה [ספרי].
פסוק טו:והשנואה. לרבות את העריות שחייבים עליהן כרת בידי שמים .
(שם)
פסוק טו:והיה הבן. א"ר אמי, טומטום שנקרע ונמצא זכר אינו נוטל פי שנים, דאמר קרא והיה הבן הבכור לשנואה עד שיהא בן משעת הויה .
(ב"ב קכ"ו ב')
פסוק טו:הבן הבכר. הבן ולא טומטום [ואנדרוגינוס] הבכור ולא הספק .
(שם קכ"ז ב')
פסוק טו:הבן הבכר לשנואה. הכתוב מבשרך שבן הבכור לשנואה [ספרי].
פסוק טז:ביום הנחילו. מלמד שדין הנחלות ביום ולא בלילה .
(ב"ב קי"ג ב')
פסוק טז:ביום הנחילו. וכתיב (פ' יתרו) ושפטו את העם בכל עת, הא כיצד, יום לתחלת דין, לילה לגמר דין [מכאן לדיני ממונות שמתחילין ביום וגומרין בלילה] .
(סנהדרין ל"ד ב')
פסוק טז:הנחילו את בניו. מלמד שהתורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה, מכאן א"ו יוחנן בן ברוקה, האומר על מי שראוי ליורשו ירשני כולו במקום שיש עוד יורשים, דבריו קיימין .
(ב"ב ק"ל א')
פסוק טז:אשר יהיה לו. מלמד שהבן נוטל בראוי כבמוחזק [ספרי].
פסוק טז:לא יוכל. א"ר אלעזר, מהו לא יוכל – אינו רשאי, ואימתי יכול הוא – במתנה .
(ירושלמי ב"ב פ"ח ה"ד)
פסוק טז:לא יוכל. יכול אינו רשאי הוא ואם בכר יהא מבוכר, ת"ל לא יוכל [ספרי].
פסוק טז:על פני. מלמד שכיון שיצא ראשו ורובו בחיים פוטר את הבא אחריו מן הבכורה .
(שם)
פסוק יז:יכיר. תניא, יכיר – יכירנו לאחרים, מכאן א"ר יהודה, נאמן אדם לומר זה בני בכור, וכשם שנאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בן גרושה וזה בן חלוצה .
(קדושין ע"ד א')
פסוק יז:יכיר. אמר כך בריה דרב יוסף משמיה דרבא, בכור שנולד לאחר מיתת אביו אינו נוטל פי שנים, מאי טעמא, יכיר אמר רחמנא והא ליתא .
(ב"ב קמ"ג ב')
פסוק יז:יכיר. זו הכרת פנים. ואיזו היא הכרת פנים, פרצוף פנים עד החוטם .
(בכורות מ"ו ב')
פסוק יז:לתת לו. תניא, אין הבכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהם, דאמר קרא לתת לו פי שנים, מתנה קרייה רחמנא, מה מתנה עד דמטי לידיה אף חלק בכורה עד דמטי לידיה .
(ב"ב קכ"ד א')
פסוק יז:לתת לו. הבכורה חוזרת ביובל, דמתנה היא, דאמר קרא לתת לו פי שנים, מתנה קרייה רחמנא .
(בכורות נ"ב ב')
פסוק יז:פי שנים. ת"ר, איני יודע אם פי שנים כאחד או פי שנים בכל הנכסים, ת"ל והיה ביום הנחילו את בניו, התורה רבתה נחלה אצל אחין, הא אין עליך לדון אלא כלשון הראשון .
(ב"ב קכ"ב ב')
פסוק יז:פי שנים. [מקיש חלק בכורה לחלק פשיטות, מה חלק פשיטות נותנים אחד מיצרא, אף חלק בכורה] נותנים לו אחד מיצרא .
(שם קכ"ד א')
פסוק יז:בכל אשר ימצא. פרט לשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהם, וכל שכן שבח שהשביחו יורשים לאחר מיתת אביהם .
(שם שם ב')
פסוק יז:בכל אשר ימצא. בכל אשר ימצא, ולא בראוי להמצא .
(בכורות נ"ב א')
פסוק יז:כי הוא ראשית. היו לו בנים בהיותו נכרי ונתגייר, א"ר יוחנן, אין לו בכור לנחלה, מאי טעמא, דהא הוי ליה ראשית אונו .
(בכורות מ"ז א')
פסוק יז:ראשית אנו. ראשית אונו ולא ראשית אונה .
(ב"ב קי"א ב')
פסוק יז:ראשית אנו. הבא אחר נפלים הוי בכור לנחלה, דאמר קרא ראשית אונו, מי שלבו דוה עליו יצא נפל שאין לבו דוה עליו .
(שם שם)
פסוק יז:לו משפט הבכרה. אין הבכור נוטל פי שנים בנכסי האם, דאמר קרא לו משפט הבכורה, משפט הבכורה לאיש ולא לאשה .
(בכורות נ"ב א')
פסוק יז:משפט הבכרה. משפט – מלמד שהבכורה יוצאה בדיינים [ספרי].
פסוק יח:כי יהיה וגו'. [וסמיך ליה פרשת יפת תואר, לומר לך] שכל הנושא יפ"ת יהיה לו בן סורר ומורה .
(סנהדרין ק"ז א')
פסוק יח:כי יהיה לאיש בן. אמר רב נחמן בר יצחק, טומטום שנקרע ונמצא זכר אינו נדון כבן סו"מ, דאמר קרא כי יהיה לאיש בן סו"מ, עד שיהיה בן משעת הויה .
(ב"ב קכ"ו ב')
פסוק יח:לאיש בן. הקטן אינו נעשה בן סורר ומורה, דאמר קרא כי יהיה לאיש בן, בן הסמוך לגבורתו של איש .
(סנהדרין ס"ח ב')
פסוק יח:לאיש בן. כי אתא רב דימי אמר, אמרי במערבא, כי יהיה לאיש בן סורר ומורה, בן ולא הראוי לקרותו אב .
(סנהדרין ס"ח ב')
פסוק יח:בן. בן ולא בת, בן ולא איש .
(שם)
פסוק יח:סורר ומורה. סורר – שוטה, ומורה – שמורה לעצמו דרך אחרת [ספרי].
פסוק יח:איננו שמע. יכול אפילו אמר לו אביו ואמו להדליק את הנר ולא הדליק, ת"ל איננו שומע ונאמר להלן (ט' כ') איננו שומע, מה איננו שומע האמור להלן זולל וסובא, אף איננו שומע האמור כאן זולל וסובא .
(שם)
פסוק יח:ויסרו אתו. ויסרו זה מלקות, מנלן, א"ר אבהו, למדנו בן מבן והיה אם בן הכות הרשע .
(סנהדרין ע"א ב')
פסוק יט:ותפשו בו. מלמד שאם היה אחד מהם [או אביו או אמו] גידם אינו נעשה בן סורר ומורה .
(שם שם א')
פסוק יט:אביו ואמו. מלמד שאינו חייב עד שיהא לו אב ואם [ספרי].
פסוק יט:והוציאו אותו. מלמד שאם היה אחד מהם [או אביו או אמו] חיגר אינו נעשה בן סורר ומורה .
(סנהדרין ע"א א')
פסוק יט:אל זקני עירו. עיר שאין בה זקנים דנין בה דין בן סורר ומורה, ואע"פ דכתיב אל זקני עירו – ההוא למצוה בעלמא .
(מכות י' ב')
פסוק כ:ואמרו. מלמד שאם היה אחד מהם [או אביו או אמו] אלם אינו נעשה בן סורר ומורה .
(סנהדרין ע"א א')
פסוק כ:בננו זה. מלמד שאם היה אחד מהם [או אביו או אמו] סומא אינו נעשה בן סורר ומורה .
(שם שם)
פסוק כ:בננו זה. מתרין בו בפני שנים ומלקין אותו בפני שלשה, חזר וקלקל נדון בכ"ג, ואינו נסקל עד שיהיו שם ג' הראשונים, שנאמר בננו זה, זה הוא שלקה בפניכם .
(שם שם א' וב')
פסוק כ:איננו שמע בקלנו. אכל דבר שהוא מצוה ודבר שהוא עבירה אינו נעשה בן סורר ומורה, שנאמר איננו שומע בקולנו – ולא בקולו של מקום .
(שם ע' ב')
פסוק כ:איננו שמע בקלנו. מלמד שאם היה אחד מהם [או אביו או אמו] חרש אינו נעשה בן סורר ומורה .
(סנהדרין ע"א א')
פסוק כ:איננו שמע בקלנו. אבל בחבורת מצוה אינו נעשה בן סו"מ, שנאמר איננו שומע בקולנו, יצא זה שהוא שומע בקול אביו שבשמים .
(ירושלמי סנהדרין פ"ח ה"ב)
פסוק כ:זולל וסבא. אכל כל מאכל ולא אכל בשר, שתה כל משקין ולא שתה יין אינו נעשה בן סורר ומורה, שנא' זולל וסובא, ונאמר (משלי כ״ג:כ׳) אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר .
(סנהדרין ע' א')
פסוק כ:זולל וסבא. א"ר חנין א"ר הונא, אינו חייב עד שיקח בשר בזול ויין בזול ויאכל וישתה, שנאמר זולל וסובא .
(שם שם)
פסוק כא:כל אנשי עירו. וכי כל אנשי עירו רוגמין אותו, אלא במעמד כל אנשי עירו [ספרי].
פסוק כא:באבנים. ולמעלה הוא אומר (פ' קדושים) ירגמוהו באבן, הא כיצד, לא מת בראשונה ימות בשניה .
(שם)
פסוק כא:וכל ישראל ישמעו. ת"ר, בן סורר ומורה צריך הכרזה, שנאמר וכל ישראל ישמעו ויראו .
(סנהדרין פ"ט א')
פסוק כב:וכי יהיה באיש חטא. האיש נתלה ואין האשת נתלית, דכתיב וכי יחיד. באיש חטא ותלית, באיש ולא באשה .
(סנהדרין מ"ו א')
פסוק כב:והומת ותלית. ת"ר, אלו נאשר חטא ותלית, הייתי אומר תולין אותו ואח"כ ממיתין אותו, כדרך שהמלכות עושה, עכשיו שנאמר והומת ותלית, ממיתין אותו ואח"כ תולין אותו .
(שם שם ב')
פסוק כב:ותלית. כיצד תולין אותו, משקעין את הקורה בארץ והעץ יוצא ממנה ומקיף שתי ידיו זה על גב זה ותולה אותו .
(שם שם א')
פסוק כב:ותלית אותו. אותו – בלא כסותו .
(שם שם)
פסוק כב:על עץ. שומע אני בין בתלוש בין במחובר ת"ל כי קבר, מי שאינו מחוסר אלא קבורה, יצא מחובר שמחובר קציצה וקבורה [שם שם ב']
פסוק כג:לא תלין. מכאן למלין את מתו שעובר בלאו .
(שם שם)
פסוק כג:לא תלין. הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכין אין עוברים בלא תלין, מאי טעמא, דכי אמר רחמנא לא תלין הני מילי דומיא דתלוי דאית ביה בזיון, אבל הכא דלית ביה בזיון לא .
(שם מ"ז א')
פסוק כג:לא תלין. א"ר הושעיא, גדול קדוש השם מחילול השם, בחילול השם כתיב לא תלין, ובקדוש השם כתיב (שמואל ב כ״א:י׳) מתחלת קציר עד נתך מים עליהם מן השמים .
(ירושלמי קדושין פ"ד ה"א)
פסוק כג:כי קבר תקברנו. מכאן רמז לקבורה מן התורה .
(סנהדרין מ"ו ב')
פסוק כג:כי קבר תקברנו. זו מצות עשה .
(ירושלמי נזיר פ"ז ה"א)
פסוק כג:תקברנו. לרבות סייף שנהרג בו, עץ שנתלה בו, סודר שנחנק בו , יבול יקברו עצמו ת"ל כי קבר תקברנו, קבורה לו ולעצו ולאבניו .
(ירושלמי נזיר פ"ז ה"א)
פסוק כג:תקברנו. תקברנו – כולו ולא מקצתו, ואם שייר ממנו לא עשה כלום, מלמד שאינו געשה מת מצוה עד שיהיה ראשו ורובו .
(שם שם)
פסוק כג:כי קללת וגו'. ת"ר, והומת ותלית, יכול כל המומתין נתלין, ת"ל כי קללת אלהים תלוי, מה מקלל שכפר בעיקר אף כל שכפר בעיקר, מלמד שאינו נתלה אלא המגדף ועובד עבודת כוכבים בלבו .
(סנהדרין מ"ה ב')
פסוק כג:כי קללת אלהים תלוי. כלומר, מפני מה זה תלוי מפני שברך את השם ונמצא שם שמים מתחלל .
(שם מ"ו א')
פסוק כג:ולא תטמא וגו'. המוצא מת מצוה בדרך והיו לפניו שדה בור ושדה ניר, קוברו בשדה בור, שדה ניר ושדה זרע קוברו בשדה ניר, החליף – עובר משום ולא תטמא את אדמתך .
(ירושלמי נזיר פ"ז ה"א)