פסוק א:כי ימצא חלל. כאשר הזכיר המלחמה על האויב אמר ואם אדם ילחם עם אחד ונמצא חלל בארץ ישראל ולא נודע מי הכהו:
פסוק ב:זקניך. זקני הערים הקרובות והשופטים:
פסוק ג:עגלת בקר אשר לא עבד בה. לחרוש:
פסוק ג:ולא משכה בעול. להביא אבנים כמנהג העגלות:
פסוק ד:וערפו שם. יסירו עורף העגלה:
פסוק ה:הכהנים בני לוי. שהם בברור מבני לוי:
פסוק ה:ועל פיהם יהיה. עונש כל ריב וכל נגע:
פסוק ו:וכל זקני העיר. זהו ויצאו זקניך:
פסוק ז:ה״א שפכה. תחת סימן הרבים כמו שפכה אשורי ועל דרך הדרש שישוב לאחת כי היד לשון נקבה ברוב:
פסוק ז:ועינינו לא ראו. ויתכן שהשם צוה לעשות כן העיר הקרובה כי לולי שעשו עבירה כדומה לה לא נזדמן להם שיהרג אדם קרוב מהם ומחשבות השם עמקו וגבהו לאין קץ אצלנו:
פסוק ז:וענו ואמרו. כמו וענית ואמרת ושם אפרשנו:
פסוק ח:כפר לעמך. ששגגו ולא שמרו הדרכים המסוכנים:
פסוק ח:ונכפר. חסר תי״ו כמו ונוסרו כל הנשים והם שנים בנינים בנין התפעל עם בנין נפעל:
פסוק ח:וטעם זכר אשר פדית. כאשר פדיתם ממצרים למען חסדיך כן פדם מזה הדם ועונשו:
פסוק ט:ואתה תבער הדם הנקי. פירושו עונש הדם הנקי או יהיה הדם דם הנקי ויש אומרים אתה חייב לבער שפיכות דמים והנכון בעיני הוא אשר הזכרתי כי לא ישפך דם נקי בארצך אם תעשה הישר בעיני ה' כסוד שכר עבירה עבירה ושכר מצוה מצוה:
פסוק י:כי תצא. זו הפרשה דבקה עם כי תצור אל עיר ונכנסה ביניהם פרשת עגלה ערופה בעבור החלל הנמצא בא״י. ולא כן חוצה לארץ. ואף כי במלחמה:
פסוק יא:אשת. כבר דרשוהו חז״ל:
פסוק יא:וחשקת בה. שתחזקנה לקחתה לאשה כי אחר כן יאמר ובעלתה וכמוהו ואקח אותה לי לאשה:
פסוק יב:והבאתה אל תוך ביתך וגלחה. י״א שמא בעבור שערה חשק בה על כן תגלח:
פסוק יב:ועשתה. תגדל כדי להיותה מאוסה בעיניו:
פסוק יג:והסירה את שמלת שביה. שמא בעבור יופי מלבושה חשק בה:
פסוק יג:ובכתה. כדי להסיר שמחתו בה:
פסוק יג:ירח ימים. אולי יקל חשקו וי״א וגלחה בעבור היותה טמאה וכן משפט המצורע:
פסוק יג:ועשתה. תיקון. ותקונה לכרות העודף וכן לא עשה שפמו ותחת מעשה מקשה והתיקון עיקר כל מעשה במקרא חוץ אם בא אחריו דבר מגונה גם יהיה רע שלם:
פסוק יג:והסירה את שמלת. כי היא מטונפת:
פסוק יג:וישבה בביתך ובכתה. והטעם תשב בביתך ירח ימים לבכות:
פסוק יג:את אביה ואת אמה. אם קרוב י״א כי זה הבכי על אביה ועל אמה שלא התיהדו ולפי דעתי שחייב כל אדם בשקול הדעת לכבד את אביו ואת אמו בחיים ובמות:
פסוק יג:וטעם ובכתה. שתתאבל עליהם כמשפט ישראלית כי היא מתייהדת אם נהרגו כאשר נשבת ואין צריך להזכיר תרחץ כי היא צריכה למי נדה כי כבר נכתב אתם ושביכם:
פסוק יג:וחז״ל אמרו עד שלשה חדשים ואע״פ שאין צורך לחזוק הנה העד ויהי כמשלש חדשים והוא הזמן שיחל הולד להתנועע ואסור לשכב עם אשה בספק אם היא הרה בעבור הולד כי יש מי שיולד בחסרון שנים חדשים כמנהג ג״כ ביתרון רק הוא המעט:
פסוק יג:ירח ימים. כמו חדש ימים וכבר פירשתיו ונקרא החדש ירח כי עקרו הירח:
פסוק יד:ושלחתה לנפשה. תעשה רצונה:
פסוק יד:ומכור לא תמכרנה בכסף. דבר הכ' במנהג הרב והטעם בשום דבר:
פסוק יד:לא תתעמר בה. כמו והתעמר בו ומכרו ואין להם שלישי ופירושו לפי מקומו בטעם רמאות:
פסוק טו:אהובה. בעיניו ולא לשם:
פסוק טו:לשניאה. תאר השם ונסמכה זו הפרשה בעבור וחשקת בה ולא חפצת בה:
פסוק טז:ביום הנחילו את בניו. בבריאות גופו או ביום מותו והוא שכיב מרע או ב״ד ינחילו:
פסוק טז:לבכר. בדבור ובמעלה:
פסוק טז:וטעם לא יוכל. כחבריו:
פסוק יז:יכיר. יעשה לו הכרה או שיודה לפני אחרים מי שהוא בכור אם היה במקום שלא יודעו או הוא חייב מבתחלה שיכיר מי שהוא הבכור מבניו אם היו תאומים:
פסוק יז:לתת לו פי שנים. שיקח שני חלקים אם היו שלשה שיחשבו שהם ארבעה ויקח שני חלקים ואם שני בנים יחשבו שלשה וכן הכל ולפי דעתי שכן פירוש ויהי גא פי שנים ברוחך אלי כאשר פירשתי במקומו:
פסוק יז:כי הוא ראשית אונו. הנודע עם הישר ידבר וכל ישראל בחזקת ישרים:
פסוק יח:סורר ומורה. כנגד השם וכנגד האבות אם היו יראי השם:
פסוק יח:סורר. כמו כפרה סוררה שלא ישמור מצות עשה:
פסוק יח:ומורה. במצות לא תעשה:
פסוק יח:ויסרו אותו. בפני עדים מצוה שהם יתפשוהו ויוציאוהו ודברי הקבלה אמת:
פסוק כ:זולל. מפורש והוא זולל בשר רק הוא שם כלל לנותן בכל מה שיתאוה כל מה שיבוקש ממנו:
פסוק כ:וסובא. מרבה לשתות והוא המשתכר והנה זה כמו אפיקורוס כי לא יבקש חיי העוה״ז כי אם להתענג בכל מיני מאכל ומשתה. ונסמכה זו הפרשה בעבור אשת יפת תאר והעד ושם אמו. והרמז שרמזתי בבני אהרן:
פסוק כב:ותלית אותו. כבר קבלנו מחז״ל ענין הנתלים:
פסוק כג:כי קללת אלהים תלוי. בעבור שברך השם ועל דרך הפשט כי אלהים פועל והקללה תבוא לכל מקום קרוב מהתלוי ויש לו סוד דבק בנפש על כן ולא תטמא את אדמתך ונסמכה זו הפרשה בעבור המלחמה כי בתחלה כי תצא והנה גבעון יוכיח כי משפט לא תלין איננו לכבוד המת רק לכבוד הארץ כי משפט הערלים והישראלים [איננו] (בס' מ״ח מ״ז) שוה:
