פסוק א:כי ימצא חלל אחר שהזכיר המלחמה עם האויבים הזכיר אדם נלחם עם אחר.
פסוק א:כי ימצא חלל ולא טמון בגל.
פסוק א:נפל ולא תלוי באילן דאין דרך רוצח לשהות ולטמון ולהתלות מפני שירא לנפשו. ד״א נפל שוכן דאין לומר שנפל כשראהו שהרי מצאו נהרג בשדה ולא הצף על פני המים דאין להבחין מאין הוא בא.
פסוק ב:ומדדו אפילו נמצא בעליל מצוה לעסוק במדידה שמתוך שהיו עסוקים בדבר יבואו מתוך הערים הנמדדות ומי שהלך מביתו ולא חזר באים בני משפחתו ומכירים הנרצח אם מכירין אותו מעידים עליו ולא תהיה אשתו עגונה ובניו יורדים לירושת אביהם ואין ב״ד ממחין בידם ומתוך כך יהא נודע מי הלך עמו ומי נתלוה עמו ופעמים נתפרסם ע״י כן.
פסוק ג:והיה העיר והיה דבר זה לעיר שיקחו עגלת בקר דוגמת והיה הנערה.
פסוק ג:[לשון זכר נופל על לשון נקבה].
פסוק ד:אל נחל איתן אל נהר איתן כמו הובשת נהרות איתן וראיה לדבר ורחצו ידיהם.
פסוק ד:אשר לא יעבד שלא היו בו גבים להשקות קרקע הסמוך לו.
פסוק ד:ולא יזרע אין זורעין קרקע הסמוכה לו.
פסוק ד:ולא יזרע דוגמא אל ארץ גזרה כי לשניהם פרוש אחד.
פסוק ד:וערפו כשם שהנהרג נערף.
פסוק ד:את העגלה סימן ואות כשם שהעגלה תמה ונקיה שלא עשתה שום דבר והקרקע קרקע בתולה כך אנו נקיים מן הרציחה.
פסוק ה:ונגשו הכהנים וכל זקני העיר הן הם שנאמר למעלה ויצאו זקניך ושופטיך כי הכהנים שופטי ישראל המה.
פסוק ה:בני לוי אפילו הם בעלי מומין.
פסוק ה:ולברך בשם ה׳ מגיד שברכת כהנים כשירה אף בבעלי מומים.
פסוק ו:ירחצו את ידיהם סימן כשם שידינו נקיות כך אנו נקיים מחלל זה.
פסוק ז:וענו ואמרו אזקנים קאי דסליק מיניה.
פסוק ז:ידינו לא שפכה כתיב בה״א ללמד שבעל הבית חייב לאורח שלו ה׳ דברים אכילה שתיה לויה לינה מתנה דבר גדול או דבר קטן. וכי עלתה על לבנו שזקני ישראל ב״ד שופכי דמים אלא לא בא לידנו ופטרנוהו בלא מזונות פרש״י והיינו ידינו לא שפכה, כלומר מזונות הוצרך ולא היו לו, וראה אחד נושא מזונות ובא לחטפן ממנו לאונס רעבונו ועמד זה עליו והרגו.
פסוק ז:ועינינו לא ראו לא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה פרש״י חבורה שילך עמו הכי מיתניא והכי פרש״י בסוטה. וד״א ועינינו לא ראו מכאן למלוה את חברו שצריך לעמוד במקומו עד שיתעלם מעיניו.
פסוק ח:כפר לעמך ישראל ששגו ולא שמרו הדרכים מסוכנות.
פסוק ח:אשר פדית כאשר פדיתם כבר כן פדם מעונש זה ואל תתן עונש דם נקי בקרב עמך ישראל.
פסוק ט:ואתה תבער פרש״י מגיד שאם נמצא ההורג אחר שנתערפה וכו׳ וא״ת הא אמרינן בפרק אלו נערות ולארץ לא יכופר לדם, אשר שופך בה למה לי לומר שאם נמצא ההורג אחר שנתערפה העגלה שאין פוטרים אותו, ואתה תבער הדם הנקי למה לי לומר לך הוקשו כל שופכי דמים לעגלה ערופה לומר מה עגלה ערופה מן הצואר אף כל שופכי דמים מן הצואר, אלא י״ל סוגיא דכתובות אתיא כמאן דאמר חנק חמור ואי לאו דהוקשו שופכי דמים לעגלה ערופה לומר שהם מן הצואר הייתי אומר רוצח בחנק לפי שהוא חמור, ואינו כן אלא קים ליה לפרש״י כרבנן דסייף חמור ודין מיתת רוצח בסייף מק״ו דעבד, השתא קטל עבדא דינו בסייף דהוא חמור כדכתיב נקום ינקם ואין נקמה אלא חרב כדכתיב חרב נוקמת נקם ברית, קטל בן חורין לא כ״ש, ואתה תבער אתא למה שפרש״י הכא שאם נמצא ההורג אחר שנתערפה וכו'. וא״ת לפירוש רש״י דואתה תבער אתא לאם נמצא ההורג לאחר שנתערפה האי ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה במאי מוקים ליה אלא י״ל דמוקים ליה כדאיתא בכריתות דאם נמצא ההורג לאחר יום הכפורים שממיתין אותו.
פסוק ט:[ואתה תבער לשון בעור וכליון].
פסוק ט:כי תעשה הישר אם תעשה הישר והמצוה כהלכתה אתה תבער עונש הדם שמתוך הרגש המדידה יהא נודע מי הכהו. שלימא סדרא דפרשת שופטים ושוטרים
פסוק י:כי תצא נסמכה כאן לומר שאין דין פרשה זו של חוצה לארץ כדין פרשיות דלעיל שנוהגות בארץ.
פסוק י:כי תצא למלחמה במלחמת הרשות הכתוב מדבר שבמלחמת ארץ ישראל אין לומר ושבית שביו.
פסוק י:ושבית שביו לרבות כנענים שבתוכם ה״ג רש״י.
פסוק יא:אשת יפת תאר פרש״י אפי׳ אשת איש וא״ת מנא לן למדרש הא אלא י״ל לא מצינו אשת שאינו דבוק וה״ל למכתב אשה יפת תואר והשתא דכתב אשת ש״מ למדרש אשת איש הוא דאתא סד״א כיון שהיא אשת איש תאסר עליך אפי׳ אחר כל המעשים המוטלים עליך לעשות לה משום דלבא נמשך אחר בעלה ומכרת היא בקריצותיו וברמיזותיו ואיכא למיחש קמ״ל דאפילו הכי מותרת.
פסוק יא:ולקחת לפי פשוטו וחשקת, ולקחת אותה לך לאשה כמו שכתוב למעלה רק הנשים והטף תבוז לך.
פסוק יב:וגלחה את ראשה כדין מצורע כדרך יוצאים מחול לקדש כמו שעשו הלוים.
פסוק יב:ועשתה את צפרניה תטול אותם ואין נופל בהם לשון גלוח אלא לשון עשייה ותקון ודומה לו לא עשה רגליו ולא עשה שפמו והיינו אליבא דרבי אליעזר.
פסוק יג:והסירה את שמלת שביה לפי שעבדה בהם עבודת כוכבים דוגמא והחליפו שמלותיכם וכל מה שאפשר להעביר מעליה מכל מה שהיה עליה בעוד שהיתה כנענית תעביר כגון שערה וצפרניה.
פסוק יג:שמלת שביה ואין צ״ל שתרחץ שהרי כבר נאמר אתם ושביכם.
פסוק יג:ובכתה שהבכי מפכח ומשכח את הצער.
פסוק יג:את אביה ואת אמה כסבורה היא שמא נהרגו כאשר היא נשבית.
פסוק יג:ואחר כן תבוא אליה אבל לא קודם לכן שאין דרך ארץ שהיא תבכה ואתה תשחק עמה.
פסוק יד:לא תתעמר בה גבי סחורת מכר אדם נופל בו לשון זה וכן והתעמר בו ומכרו.
פסוק יד:תחת אשר עניתה לעיל קאי ושלחתה לנפשה ולרצונה מאחר שאין אתה רוצה לישאנה די לך ממה שעניתה.
פסוק טו:כי תהיין לאיש שתי נשים נסמכה כאן לפי שיש למעלה כיוצא בו וחשקת בה והיה אם לא חפצת בה.
פסוק טו:וילדו לו מ״מ אפי׳ יוצא דופן.
פסוק טז:את אשר יהיה לו מלמד שהבן נוטל בראוי כבמוחזק.
פסוק טז:על פני בן השנואה במקום בן השנואה כמו לא יהיה לך אלהים אחרים על פני ויכהן אלעזר על פני אהרן אביו.
פסוק יז:בן השנואה יכיר לפי שדרכו של אדם כשאינו רוצה לגמול חסד עם קרובו עושה עצמו כאילו אינו מכירו כדכתיב ויתנכר אליה, ואומר מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני ואנכי נוכריה בא זה ולמד שלזה יעשה הכירא או יאמר בפני אנשים כי הוא הבכור אם הוא במקום שאין מכירים ועוד בא ולמד שנאמן אדם לומר בני זה בכור. יכיר לתת לו כדי לתת לו אחריו ללמד אם מת איש והניח נשיו מעוברות אין לו לנולד ראשון דין בכור שהרי לא הכירו אביו בחייו.
פסוק יז:פי שנים כבר פי׳ בפרשת במדבר מפני מה בכור נוטל פי שנים.
פסוק יז:ימצא לו לאב תחת ידו בעת המיתה.
פסוק יז:[כי הוא ראשית אונו לשון שבח].
פסוק יז:לו משפט הבכרה ולא לבת.
פסוק יח:כי יהיה לאיש נסמכה כאן לומר שאם הוא סורר ומורה לא יבכרוהו אלא ימיתוהו.
פסוק יח:בן סורר ומורה תנן התם מאימתי בן סורר ומורה חייב משיאכל תרטימר בשר וישתה חצי לוג יין האיטלקי ר׳ יוסי אומר מנה בשר ולוג יין א״ר זירא תרטימר איני יודע מהו אלא מתוך שכפל ר׳ יוסי ביין כפל נמי בבשר נמצא תרטימר חצי מנה. כאן פרש״י על שם סופו נהרג וכו׳ כלומר ילסטם את הבריות ויהרגם אף בשבת ויתחיב סקילה דוגמא הרודף אחר חברו להרגו שניתן רשות לכל אדם להציל את הנרדף בנפשו של רוצח ומצוה להרגו על שם העתיד שרוצה להרוג את חברו אם יניחוהו אע״ג שעדיין לא עשה שום דבר. ואל תשיבני מן ישמעאל שלא היה נדון אלא לפי מעשיו של אותה שעה שהרי ישמעאל כשר היה באותה שעה ממה שהיה עתיד להיות רשע בסופו כמו שפי׳ בפרשת וירא.
פסוק יח:מורה מקנתר כמו מורת רוח.
פסוק כב:וכי יהיה באיש סמכו כאן לפי שזה וזה בתלייה.
פסוק כב:על עץ דבר תלוש דוגמא יעשו עץ גבוה חמשים.
פסוק כג:לא תלין נבלתו על העץ אלא קבור תקברנו בו ביום עצמו שנתלה שלא יאמרו הרואים דינו של מגדף בתליה ושמא זה מגדף היה וגנאי הוא למלך. ד״א כי קללת אלקים תלוי יאמרו אם הקל במצוות הקב״ה כבר נטל במיתה את שלו ודי לו במה שנתלה. ד״א לדיינים קאי אם יעמוד על העץ והעוברים שם יראוהו בעל פרצוף וקומה ופעמים יהיו סבורים שעל עבירה קלה נדון ויקללו את הדיינים שדנוהו לתליה.
פסוק כג:כי קבור תקברנו ביום ההוא ואל יטמא בו נוגע או מאהיל.
פסוק כג:נתן לך נחלה דין זה אינו נוהג אלא בארץ שבעה עממים.
