מדרש תנאים על דברים ה

לא ידוע

🔗 שתף
פסוק ז:
לא יהיה לך אלהים אחרים למה נאמר לפי שנ' לא תעשה לך פסל אין לי אלא שלא יעשה העשוי כבר מנין שלא יקיים ת״ל לא יהיה לך:
פסוק ז:
אלהים אחרים למה קראן אלהים ר' יוסי אומר שלא ליתן פתחון פה לאמות העולם לומר שלא נקרא אלהים שאלו נקראו אלהים בשמו היה בהן צורך והרי נקראו בשמו ואין בהן צורך ואימתי נקראו בשמו בימי אנוש שנ' (בר' ד' כ״ו) אז הוחל לקרוא בשם ה':
פסוק ז:
ר' אליעזר אומר נקראו אלהים אחרים שהן עושין אחרים חדשים תחתיהן בכל יום כיצד היה לו אלוה של זהב נצרך לו עשאו של כסף נצרך לו עשאו של נחשת נצרך לו עשאו של ברזל וכן עופרת עד שיעשה של עץ שנ' (דב' ל״ב י״ז) חדשים מקרוב באו:
פסוק ז:
על פני למה נאמר שלא ליתן לישראל פתחון פה לומר שלא נצטוו על זאת אלא אותן שיצאו ממצרים לכך נאמר על פני ללמדך מה אני חי וקים לעולם ולעולמי עולמים אף אתה לא אתה ולא בנך ולא בן בנך לעולם ולעולמי עולמים, לא יהיה לך:
פסוק ח:
לא תעשה לך פסל וכל תמונה הרי זו אזהרה לעושה ע״ז לעצמו בין שעשאה בידו בין שעשו אותה לו אחרים אע״פ שלא עבדה הרי זה לוקה משום לאו זה:
פסוק ט:
לא תשתחוה להם ולא תעבדם לחייב [על] ההשתחוייה בפני עצמה ועל העבודה בפני עצמה מגיד שהן שני לאוין:
פסוק ט:
לא תשתחוה להם ואפלו שאין דרך עבודתה בכך ואחד המשתחוה ואחד הזובח ואחד המקטר ואחד המנסך הרי זה חייב סקילה שנ' (שמות כ״ב י״ט) זבח לאלהים יחרם עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת״ל לא תשתחוה להם זביחה בכלל היתה ויצאת ללמד מה זביחה מיוחדת שכיוצא בה עובדין לשמים וחייבין עליה בין שהוא עובדו ובין שאינו עובדו אף כל שכיוצא בו עובדין לשם חייבין עליו בין שהוא עובדו בין שאינו עובדו:
פסוק ט:
כי אנכי ה' אלהיך אל קנא מקנא אני על ידי כך:
פסוק ט:
אל קנא אני שליט בקנאה ואין הקנאה שולטה בי:
פסוק ט:
אני שליט בנומה ואין הנומה שולטה בי שנ' (תה' קכ״א ד') הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל:
פסוק ט:
אל קנא בקנאה אני נפרע מע״ז אבל בדברים אחרים אל רחום וחנון:
פסוק ט:
פוקד עון אבת על בנים כששמע משה כך נרתע לאחריו ונבהל עד שאמר לו בזמן שאינן מסורגין או אפלו הן מסורגין ת״ל לשנאי רשע בן רשע בן רשע:
פסוק ט:
ר' נתן אומר קוצץ בן קוצץ בן קוצץ:
פסוק ט:
כיון ששמע משה את הדבר הזה מיד וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו (שמות ל״ד ח') אמר חס ושלום אין בישראל קוצץ בן קוצץ בן קוצץ:
פסוק ט:
ועושה חסד לאלפים יכול כשם שמדת פורענות לארבעה דורות כך מדה טובה לארבע דורות ת״ל ועושה חסד לאלפים או לאלפים שומע אני מיעוט אלפים שנים ת״ל (דב' ז' ט') לאהבי ולשומרי מצותי לאלף דור דורים לאין חקר ולאין מספר כענין שנ' (תה' ק״ג י״ז עיי״ש) וחסדי ה' מעולם ועד עולם על יריאיו:
פסוק ט:
לאהבי זה אברהם וכיוצא בו:
פסוק ט:
ולשומרי מצותי אלו הנביאים והזקנים שבארץ ישראל שמוסרין נפשם על המצות מה לך יוצא ליהרג על שמלתי את בני מה לך יוצא ליצלב על שקראתי את התורה ועל שאכלתי את המצוה מה לך לוקה (מכף רגל ועד ראש) [מאה פרגול] על שנטלתי את הלולב וה״א (זכ' י״ג ו') אשר הכתי בית מאהבי המכות האלו גרמו לי לאהוב את אבי שבשמים:
פסוק יא:
לא תשא אף שבועת שוא היתה בכלל או נפש כי תשבע לבטא בשפתים (ויק' ה' ד') והרי הכתוב מוציאה מכללה ומחמיר עליה ופוטרה מן הקרבן יכול כשם שפוטרה מן הקרבן כך תהא פטורה מן המכות ת״ל לא תשא מכלל קרבן יצאת מכלל מכות לא יצאת:
פסוק יא:
ד״א לא תשא למה נאמר לפי שהוא [אומר] (שם י״ט י״ב) ולא תשבעו בשמי לשקר אין לי אלא שלא ישבע שלא יקבל עליו להישבע מניין ת״ל לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא עד שלא קיבלת עליך להישבע הריני לך לאלהים משקיבלת עליך להישבע הריני לך לדיין וכן הוא אומר כי לא ינקה ה' אי אפשר לומר לא ינקה שכבר נאמר (שמות ל״ד י ז') נקה ואי אפשר לומר נקה שכבר נאמר לא ינקה הא כיצד מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינן שבים:
פסוק יב:
זכור ושמור בדבור אחד נאמרו:
פסוק יב:
מחלליה מות יומת (שמות ל״א י״ד) וביום השבת שני כבשים (במ' כ״ח ט') בדבור אחד נאמרו:
פסוק יב:
ערות אשת אחיך לא תגלה (ויק' י״ח ט״ז) יבמה יבא עליה (דב' כ״ה ה') בדבור אחד נאמרו:
פסוק יב:
לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך (דב' כ״ב י״א - י״ב) בדבור אחד נאמרו:
פסוק יב:
מה שאי אפשר לבשר ודם לומר כן שנ' (תה' ס״ב י״ב) אחת דבר אלהים שתים זו שמענו וכת' (יר' כ״ג כ״ט) הלא כה דברי כאש נאם ה':
פסוק יב:
ד״א זכור ושמור זכור בפה שתהא שונה בפיך שמור בלב:
פסוק יב:
ד״א זכור (על) [עד] שלא יכנס להוסיף עליו מן החול בתחלתו שמור משיכנס להוסיף עליו מן החול ביציאתו:
פסוק יב:
ד״א זכור זכריהו על היין וכן הוא אומר (הושע י״ד ח') זכרו כיין לבנון:
פסוק יב:
שמור שמריהו מלעשות בו מלאכה:
פסוק יב:
לקדשו מלמד שהשבתות נקראו קדשים:
פסוק יב:
במה אתה מקדשו במאכל מתוק לשבת וביין מבושם ובכלים נאים:
פסוק יב:
ד״א קדשו בעטיפה:
פסוק יב:
ד״א לקדשו בברכה מיכן אמרו קדשהו על היין בכניסתו אין לי אלא קדושה ללילה קדושה ליום מנין ת״ל(שמות ל״א י״ד) ושמרתם את השבת:
פסוק יב:
אין לי אלא לשבתות לימים טובים ולמועדים מנין ת״ל(ויק' כ״ג ל״ז) אלה מועדי ה' מקראי קדש:
פסוק יב:
כאשר צוך ה' אלהיך היכן צוך במרה:
פסוק יג:
ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך וכי היאך אפשר לאדם לעשות כל מלאכה בששה ימים אלא אם אתה שובת כאלו כל מלאכתך עשויה:
פסוק יד:
ויום השביעי שבת לה' אלהיך למה נאמר לומר לך מה הקב״ה הקדים מה שהיה עתיד לעשות בשבת ועשאו מערב שבת אף אתה הקדים מה שאתה עתיד לעשות בשבת ועשהו מערב שבת:
פסוק יד:
לא תעשה כל מלאכה גדולה היא השבת שאסר בה את המלאכה שהיא חביבה לפניו שהרי ברא את עולמו במאמר לא ביגיעה ולא בעמל וקרא את בריאת העולם מלאכה שנ' (בר' ב' ב') ויכל אלה' ביום השביעי מלאכתו כי בו שבת מכל מלאכתו:
פסוק יד:
חביבה היא המלאכה שהרי כל הבריות שברא הקב״ה בעולמו לא מסר להן מלאכה אלא לבני האדם בלבד:
פסוק יד:
וכן היה ר' מאיר אומר ראית מימיך ארי סבל צבי קייץ שועל כורם או אחד מן החיות עושה מלאכה הרי אינן עושין מלאכה והרי הן מתפרנסין בלא מלאכה ובני אדם אינן מתפרנסין אלא מן המלאכה לא מפני שהן קלים מן החיות אלא שהמלאכה חביבה:
פסוק יד:
חביבה היא המלאכה שהאדם הזה התקין לו הקב״ה כל צרכיו עד שלא נבראת חוה ואחר כך זיוגה לו:
פסוק יד:
חביבה היא המלאכה שכל הנביאים נתעסקו בה ביעקב אבינו הוא אומר (בר' ל' ל״א) אשובה ארעה צאנך אשמור במשה הוא אומר (שמות ג' א') ומשה היה רעה:
פסוק יד:
בדוד הוא אומר (תה' ע״ח ע') ויקחהו ממכלאות צאן בעמוס הוא אומר (עמ' ז' י״ד) כי בוקר אנכי ובולס שקמים:
פסוק יד:
ויקחני ה' מאחרי הצאן (שם ט״ו):
פסוק יד:
חביבה היא המלאכה שלא שרת רוח הקדש על אלישע בן שפט אלא מתוך המלאכה שנ' (מ״א י״ט י״ט) וילך וימצא את אלישע בן שפט והוא חורש ומה אליהו אומר לו לך שוב כי מה עשיתי לך (שם כ') שלא לבטלך גדולה היא המלאכה שכל המצות ומעשים טובים אינן אלא מלאכה חוץ מהגיון תורה ותפלה:
פסוק יד:
גדולה היא השבת שביטלה את המלאכה שיש בה כל המדות הטובות הללו:
פסוק יד:
אתה ובנך ובתך אלו הקטנים:
פסוק יד:
ועבדך ואמתך אלו עבד ואמה התושבים:
פסוק יד:
ושורך וחמורך ר' יוסי אומר משום ר' ישמעאל נאמר כאן שורך וחמורך ונאמר להלן לענין נזקים (ע' שמות כ״א ל״ג) שור וחמור מה שור וחמור האמור לענין נזקים עשה שאר בהמה וחיה ועוף כיוצא בשור וחמור אף שור וחמור האמורין כאן לענין שבת עשה שאר בהמה חיה ועוף כיוצא בשור וחמור:
פסוק יד:
וכל בהמתך למה אני צריך אם ללמדך שלא יעשה בה מלאכה הלא כבר נאמר לא תעשה כל מלאכה ומה ת״ל וכל בהמתך שלא ישכיר אדם בהמתו לגוי יכול ירכין לה יתר ותאכל ויאחז לה עשבים ותאכל ת״ל אתה [יכול יחזור אחריה שלא תהיה תולשת ועוקרת ת״ל אתה] מה אתה מדעת עצמך מלאכת עצמך אף היא מדעת עצמה מלאכת עצמה:
פסוק יד:
וגרך אשר בשעריך זה גר צדק:
פסוק יד:
למען ינוח עבדך ואמתך כמך אלו עבד ואמה כנענים שמלו וטבלו:
פסוק טו:
וזכרת כי עבד היית זכור מה עשיתי לך מה פירקתי ממך מה היטלתי עליך פירקתי ממך וימררו את חייהם היטלתי עליך זכור את יום השבת מלמד שנאמרה שבת אף זכר ליציאת מצרים:
פסוק טו:
ויוציאך ה' אלהיך משם ולהלן הוא אומר (ט״ו ט״ו) ויפדך יכול תהא חייב למצרים ת״ל ויוציאך יכול הוציאך ועונך עליה ת״ל ויפדך אמור מעתה הוציאך חנם ופדאך מעון:
פסוק טו:
על כן צוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת הא כל המקיים את השבת מעלין עליו כאלו עשה את השבת וכל המחלל את השבת אין לו מחילה לעולם וכאלו עבר על כל מצות שבתורה וכן הוא אומר (ישעיה נ״ו ב') שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע [השמטה: כל השומר את השבת כשומר ידו מעשות כל רע] וכל המחלל את השבת כעושה כל רע:
פסוק טו:
קשה היא חילול השבת שאין הכתוב מזהיר אלא על השבת שנ' (יר' י״ז כ״ז) ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא ובא בשערי ירושלם ביום השבת והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים ולא תכבה:
פסוק טו:
קשה היא חילול שבת שלא חרבה ירושלים עד שהעלימו עיניהם מן השבת שנ' (יחז' כ״ב כ״ו) ומשבתתי העלימו עיניהם:
פסוק טו:
קשה הוא חילול השבת שהוא אחד משלוש עבירות שמגלגלין בהן על עושיהן את כל העונות הראשון והאחרון ואלו הן המשעבד בר ישראל והבא על הגויה והמחלל את השבת המשעבד בר ישראל מנין שנ' (דהי״ב כ״ח י״ג) ויאמרו להם לא תביאו את השביה הנה כי לאשמת ה' אלינו אתם אומרים להוסיף על חטאתינו ועל אשמתינו:
פסוק טו:
והבא על הגויה מנין שנ' (עז' י' י') ויקם עזרא הכהן ויאמר אלהם אתם מעלתם ותושיבו נשים נכריות להוסיף על אשמת ישראל:
פסוק טו:
והמחלל את השבת מנין שנ' (נחמ' י״ג י״ח) ואתם מוסיפין חרון על ישראל לחלל את השבת:
פסוק טו:
וגדול הוא עונג השבת שכל המענג את השבת זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנ' (ישע' נ״ח י״ד) אז תתענג על ה' ותפלתו נשמעת שנ' (איוב כ״ב כ״ו) כי אז על שדי תתענג ותשא אל אלוה פניך ונותנין לו משאלות לבו שנ' (ע' תה' ל״ו ד') והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך:
פסוק טז:
כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך אם כבדתו למען יאריכון ימיך ואם לאו למען יקצרון ימיך שדברי תורה נדרשין מכלל הין לאו ומכלל לאו הין:
פסוק טז:
ולמען ייטב לך גדולים הן לוחות שניות יתר מן הראשונות שהשניות נאמר בהן טוב שנ' ולמען ייטב לך והראשונות לא נאמר בהן טוב:
פסוק טז:
על האדמה אשר ה' אלהיך נותן לך. כשאתם על האדמה יש אריכות ימים ויש טובה מצויה הא אינן מצויין לא בגולה ולא בתושבות:
פסוק יז:
לא תרצח זו אזהרה להורג נפש אזהרה שמענו עונש מנין ת״ל (שמות כ״א י״ד) מעם מזבחי תקחנו למות:
פסוק יז:
לא תנאף זו אזהרה לנואף עם אשת איש ובעונש הוא אומר (ויק' כ' י') מות יומת הנואף והנואפת:
פסוק יז:
לא תגנוב בגונב נפשות הכתוב מדבר אתה אומר בגונב נפשות או אינו אלא בגונב ממון אמרת צא ולמד משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מעניינו במה הכת' מדבר בנפשות אף כאן בנפשות:
פסוק יז:
לא תענה ברעך עד שוא זו אזהרה לעדים זוממין עונש מניין ת״ל (דב' י״ט י״ט) ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו:
פסוק יח:
לא תחמד אשת רעך או אפלו חמוד בדבר ת״ל (דב' ז' כ״ה) לא תחמד כסף וזהב ולקחת לך מה להלן עד שעושה מעשה אף כאן נמי עד שהוא עושה מעשה:
פסוק יח:
ומניין שהוא מוזהר על התאוה שהיא בלב כדי שלא יבא לידי חמוד ת״ל לא תתאוה בית רעך לחייב על התאוה בפני עצמה ועל החמוד בפני עצמה נמצאת אומר שהן שני לאוין:

דברים ה - עשרת הדברות ומעמד הר סיני

א וַיִּקְרָ֣א מֹשֶׁה֮ אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵל֒ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם שְׁמַ֤ע יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־הַחֻקִּ֣ים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י דֹּבֵ֥ר בְּאָזְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם וּלְמַדְתֶּ֣ם אֹתָ֔ם וּשְׁמַרְתֶּ֖ם לַעֲשֹׂתָֽם׃ ב ה' א-להינו כָּרַ֥ת עִמָּ֛נוּ בְּרִ֖ית בְּחֹרֵֽב׃ ג לֹ֣א אֶת־אֲבֹתֵ֔ינוּ כָּרַ֥ת ה' אֶת־הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֑את כִּ֣י אִתָּ֗נוּ אֲנַ֨חְנוּ אֵ֥לֶּה פֹ֛ה הַיּ֖וֹם כֻּלָּ֥נוּ חַיִּֽים׃ ד פָּנִ֣ים ׀ בְּפָנִ֗ים דִּבֶּ֨ר ה' עִמָּכֶ֛ם בָּהָ֖ר מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ׃ ה אָ֠נֹכִי עֹמֵ֨ד בֵּין־ה' וּבֵֽינֵיכֶם֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא לְהַגִּ֥יד לָכֶ֖ם אֶת־דְּבַ֣ר ה' כִּ֤י יְרֵאתֶם֙ מִפְּנֵ֣י הָאֵ֔שׁ וְלֹֽא־עֲלִיתֶ֥ם בָּהָ֖ר לֵאמֹֽר׃ ו אָֽנֹכִי֙ ה' א-להיך אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִֽ֑ים׃ ז לֹ֣א יִהְיֶ֥ה־לְךָ֛֩ א-להים אֲחֵרִ֖֜ים עַל־פָּנָֽ֗יַ׃ ח לֹֽ֣א־תַעֲשֶׂ֥ה־לְךָ֥֣ פֶ֣֙סֶל֙ ׀ כָּל־תְּמוּנָ֔֡ה אֲשֶׁ֤֣ר בַּשָּׁמַ֣֙יִם֙ ׀ מִמַּ֔֡עַל וַאֲשֶׁ֥ר֩ בָּאָ֖֨רֶץ מִתָּ֑֜חַת וַאֲשֶׁ֥ר בַּמַּ֖֣יִם ׀ מִתַּ֥֣חַת לָאָֽ֗רֶץ׃ ט לֹא־תִשְׁתַּחֲוֶ֥֣ה לָהֶ֖ם֮ וְלֹ֣א תָעָבְדֵ֑ם֒ כִּ֣י אָנֹכִ֞י ה' א-להיך א-ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵד עֲוֺ֨ן אָב֧וֹת עַל־בָּנִ֛ים וְעַל־שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל־רִבֵּעִ֖ים לְשֹׂנְאָֽ֑י׃ י וְעֹ֤֥שֶׂה חֶ֖֙סֶד֙ לַֽאֲלָפִ֑֔ים לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מצותו (מִצְוֺתָֽי׃) יא לֹ֥א תִשָּׂ֛א אֶת־שֵֽׁם־ה' א-להיך לַשָּׁ֑וְא כִּ֣י לֹ֤א יְנַקֶּה֙ ה' אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִשָּׂ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ לַשָּֽׁוְא׃ יב שָׁמ֣֛וֹר אֶת־י֥וֹם֩ הַשַׁבָּ֖֨ת לְקַדְּשׁ֑֜וֹ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖֣ ׀ ה' א-להיך יג שֵׁ֤֣שֶׁת יָמִ֣ים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד֮ וְעָשִׂ֖֣יתָ כָּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒׃ יד וְי֙וֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֜֔י שַׁבָּ֖֣ת ׀ לה' א-להיך לֹ֣א תַעֲשֶׂ֣ה כָל־מְלָאכָ֡ה אַתָּ֣ה וּבִנְךָֽ־וּבִתֶּ֣ךָ וְעַבְדְּךָֽ־וַ֠אֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ֨ וַחֲמֹֽרְךָ֜ וְכָל־בְּהֶמְתֶּ֗ךָ וְגֵֽרְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ לְמַ֗עַן יָנ֛וּחַ עַבְדְּךָ֥ וַאֲמָתְךָ֖ כָּמֽ֑וֹךָ׃ טו וְזָכַרְתָּ֞֗ כִּ֣י־עֶ֤֥בֶד הָיִ֣֙יתָ֙ ׀ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔֗יִם וַיֹּצִ֨אֲךָ֜֩ ה' א-להיך מִשָּׁ֔ם֙ בְּיָ֤֥ד חֲזָקָ֖ה֙ וּבִזְרֹ֣עַ נְטוּיָ֑֔ה עַל־כֵּ֗ן צִוְּךָ֙ ה' א-להיך לַעֲשׂ֖וֹת אֶת־י֥וֹם הַשַׁבָּֽת׃ טז כַּבֵּ֤ד אֶת־אָבִ֙יךָ֙ וְאֶת־אִמֶּ֔ךָ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖ ה' א-להיך לְמַ֣עַן ׀ יַאֲרִיכֻ֣ן יָמֶ֗יךָ וּלְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־ה' א-להיך נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃ יז לֹ֥֖א תִּֿרְצָֽח׃ וְלֹ֖֣א תִּֿנְאָֽ֑ף׃ וְלֹ֖֣א תִּֿגְנֹֽ֔ב׃ וְלֹֽא־תַעֲנֶ֥ה בְרֵֽעֲךָ֖ עֵ֥ד שָֽׁוְא׃ יח וְלֹ֥א תַחְמֹ֖ד אֵ֣שֶׁת רֵעֶ֑ךָ וְלֹ֨א תִתְאַוֶּ֜ה בֵּ֣ית רֵעֶ֗ךָ שָׂדֵ֜הוּ וְעַבְדּ֤וֹ וַאֲמָתוֹ֙ שׁוֹר֣וֹ וַחֲמֹר֔וֹ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְרֵעֶֽךָ׃ יט אֶֽת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֡לֶּה דִּבֶּר֩ ה' אֶל־כָּל־קְהַלְכֶ֜ם בָּהָ֗ר מִתּ֤וֹךְ הָאֵשׁ֙ הֶֽעָנָ֣ן וְהָֽעֲרָפֶ֔ל ק֥וֹל גָּד֖וֹל וְלֹ֣א יָסָ֑ף וַֽיִּכְתְּבֵ֗ם עַל־שְׁנֵי֙ לֻחֹ֣ת אֲבָנִ֔ים וַֽיִּתְּנֵ֖ם אֵלָֽי׃ כ וַיְהִ֗י כְּשָׁמְעֲכֶ֤ם אֶת־הַקּוֹל֙ מִתּ֣וֹךְ הַחֹ֔שֶׁךְ וְהָהָ֖ר בֹּעֵ֣ר בָּאֵ֑שׁ וַתִּקְרְב֣וּן אֵלַ֔י כָּל־רָאשֵׁ֥י שִׁבְטֵיכֶ֖ם וְזִקְנֵיכֶֽם׃ כא וַתֹּאמְר֗וּ הֵ֣ן הֶרְאָ֜נוּ ה' א-להינו אֶת־כְּבֹד֣וֹ וְאֶת־גָּדְל֔וֹ וְאֶת־קֹל֥וֹ שָׁמַ֖עְנוּ מִתּ֣וֹךְ הָאֵ֑שׁ הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ רָאִ֔ינוּ כִּֽי־יְדַבֵּ֧ר א-להים אֶת־הָֽאָדָ֖ם וָחָֽי׃ כב וְעַתָּה֙ לָ֣מָּה נָמ֔וּת כִּ֣י תֹֽאכְלֵ֔נוּ הָאֵ֥שׁ הַגְּדֹלָ֖ה הַזֹּ֑את אִם־יֹסְפִ֣ים ׀ אֲנַ֗חְנוּ לִ֠שְׁמֹעַ אֶת־ק֨וֹל ה' א-להינו ע֖וֹד וָמָֽתְנוּ׃ כג כִּ֣י מִ֣י כָל־בָּשָׂ֡ר אֲשֶׁ֣ר שָׁמַ֣ע קוֹל֩ א-להים חַיִּ֜ים מְדַבֵּ֧ר מִתּוֹךְ־הָאֵ֛שׁ כָּמֹ֖נוּ וַיֶּֽחִי׃ כד קְרַ֤ב אַתָּה֙ וּֽשֲׁמָ֔ע אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר יֹאמַ֖ר ה' א-להינו וְאַ֣תְּ ׀ תְּדַבֵּ֣ר אֵלֵ֗ינוּ אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר יְדַבֵּ֜ר ה' א-להינו אֵלֶ֖יךָ וְשָׁמַ֥עְנוּ וְעָשִֽׂינוּ׃ כה וַיִּשְׁמַ֤ע ה' אֶת־ק֣וֹל דִּבְרֵיכֶ֔ם בְּדַבֶּרְכֶ֖ם אֵלָ֑י וַיֹּ֨אמֶר ה' אֵלַ֗י שָׁ֠מַעְתִּי אֶת־ק֨וֹל דִּבְרֵ֜י הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבְּר֣וּ אֵלֶ֔יךָ הֵיטִ֖יבוּ כָּל־אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ׃ כו מִֽי־יִתֵּ֡ן וְהָיָה֩ לְבָבָ֨ם זֶ֜ה לָהֶ֗ם לְיִרְאָ֥ה אֹתִ֛י וְלִשְׁמֹ֥ר אֶת־כָּל־מִצְוֺתַ֖י כָּל־הַיָּמִ֑ים לְמַ֨עַן יִיטַ֥ב לָהֶ֛ם וְלִבְנֵיהֶ֖ם לְעֹלָֽם׃ כז לֵ֖ךְ אֱמֹ֣ר לָהֶ֑ם שׁ֥וּבוּ לָכֶ֖ם לְאָהֳלֵיכֶֽם׃ כח וְאַתָּ֗ה פֹּה֮ עֲמֹ֣ד עִמָּדִי֒ וַאֲדַבְּרָ֣ה אֵלֶ֗יךָ אֵ֧ת כָּל־הַמִּצְוָ֛ה וְהַחֻקִּ֥ים וְהַמִּשְׁפָּטִ֖ים אֲשֶׁ֣ר תְּלַמְּדֵ֑ם וְעָשׂ֣וּ בָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לָהֶ֖ם לְרִשְׁתָּֽהּ׃ כט וּשְׁמַרְתֶּ֣ם לַעֲשׂ֔וֹת כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה ה' א-להיכם אֶתְכֶ֑ם לֹ֥א תָסֻ֖רוּ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל׃ ל בְּכָל־הַדֶּ֗רֶךְ אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֜ה ה' א-להיכם אֶתְכֶ֖ם תֵּלֵ֑כוּ לְמַ֤עַן תִּֽחְיוּן֙ וְט֣וֹב לָכֶ֔ם וְהַאֲרַכְתֶּ֣ם יָמִ֔ים בָּאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר תִּֽירָשֽׁוּן׃

פרשנים על הפרק

מאמרים על הפרק