א וַיִּקְרָ֣א מֹשֶׁה֮ אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵל֒ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם שְׁמַ֤ע יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־הַחֻקִּ֣ים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י דֹּבֵ֥ר בְּאָזְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם וּלְמַדְתֶּ֣ם אֹתָ֔ם וּשְׁמַרְתֶּ֖ם לַעֲשֹׂתָֽם׃ ב יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ כָּרַ֥ת עִמָּ֛נוּ בְּרִ֖ית בְּחֹרֵֽב׃ ג לֹ֣א אֶת־אֲבֹתֵ֔ינוּ כָּרַ֥ת יְהוָ֖ה אֶת־הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֑את כִּ֣י אִתָּ֗נוּ אֲנַ֨חְנוּ אֵ֥לֶּה פֹ֛ה הַיּ֖וֹם כֻּלָּ֥נוּ חַיִּֽים׃ ד פָּנִ֣ים ׀ בְּפָנִ֗ים דִּבֶּ֨ר יְהוָ֧ה עִמָּכֶ֛ם בָּהָ֖ר מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ׃ ה אָ֠נֹכִי עֹמֵ֨ד בֵּין־יְהוָ֤ה וּבֵֽינֵיכֶם֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא לְהַגִּ֥יד לָכֶ֖ם אֶת־דְּבַ֣ר יְהוָ֑ה כִּ֤י יְרֵאתֶם֙ מִפְּנֵ֣י הָאֵ֔שׁ וְלֹֽא־עֲלִיתֶ֥ם בָּהָ֖ר לֵאמֹֽר׃ ו אָֽנֹכִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִֽ֑ים׃ ז לֹ֣א יִהְיֶ֥ה־לְךָ֛֩ אֱלֹהִ֥֨ים אֲחֵרִ֖֜ים עַל־פָּנָֽ֗יַ׃ ח לֹֽ֣א־תַעֲשֶׂ֥ה־לְךָ֥֣ פֶ֣֙סֶל֙ ׀ כָּל־תְּמוּנָ֔֡ה אֲשֶׁ֤֣ר בַּשָּׁמַ֣֙יִם֙ ׀ מִמַּ֔֡עַל וַאֲשֶׁ֥ר֩ בָּאָ֖֨רֶץ מִתָּ֑֜חַת וַאֲשֶׁ֥ר בַּמַּ֖֣יִם ׀ מִתַּ֥֣חַת לָאָֽ֗רֶץ׃ ט לֹא־תִשְׁתַּחֲוֶ֥֣ה לָהֶ֖ם֮ וְלֹ֣א תָעָבְדֵ֑ם֒ כִּ֣י אָנֹכִ֞י יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵד עֲוֺ֨ן אָב֧וֹת עַל־בָּנִ֛ים וְעַל־שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל־רִבֵּעִ֖ים לְשֹׂנְאָֽ֑י׃ י וְעֹ֤֥שֶׂה חֶ֖֙סֶד֙ לַֽאֲלָפִ֑֔ים לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מצותו (מִצְוֺתָֽי׃) יא לֹ֥א תִשָּׂ֛א אֶת־שֵֽׁם־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לַשָּׁ֑וְא כִּ֣י לֹ֤א יְנַקֶּה֙ יְהוָ֔ה אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִשָּׂ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ לַשָּֽׁוְא׃ יב שָׁמ֣֛וֹר אֶת־י֥וֹם֩ הַשַׁבָּ֖֨ת לְקַדְּשׁ֑֜וֹ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖֣ ׀ יְהוָ֥֣ה אֱלֹהֶֽ֗יךָ יג שֵׁ֤֣שֶׁת יָמִ֣ים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד֮ וְעָשִׂ֖֣יתָ כָּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒׃ יד וְי֙וֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֜֔י שַׁבָּ֖֣ת ׀ לַיהוָ֖֣ה אֱלֹהֶ֑֗יךָ לֹ֣א תַעֲשֶׂ֣ה כָל־מְלָאכָ֡ה אַתָּ֣ה וּבִנְךָֽ־וּבִתֶּ֣ךָ וְעַבְדְּךָֽ־וַ֠אֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ֨ וַחֲמֹֽרְךָ֜ וְכָל־בְּהֶמְתֶּ֗ךָ וְגֵֽרְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ לְמַ֗עַן יָנ֛וּחַ עַבְדְּךָ֥ וַאֲמָתְךָ֖ כָּמֽ֑וֹךָ׃ טו וְזָכַרְתָּ֞֗ כִּ֣י־עֶ֤֥בֶד הָיִ֣֙יתָ֙ ׀ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔֗יִם וַיֹּצִ֨אֲךָ֜֩ יְהוָ֤֨ה אֱלֹהֶ֤֙יךָ֙ מִשָּׁ֔ם֙ בְּיָ֤֥ד חֲזָקָ֖ה֙ וּבִזְרֹ֣עַ נְטוּיָ֑֔ה עַל־כֵּ֗ן צִוְּךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לַעֲשׂ֖וֹת אֶת־י֥וֹם הַשַׁבָּֽת׃ טז כַּבֵּ֤ד אֶת־אָבִ֙יךָ֙ וְאֶת־אִמֶּ֔ךָ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לְמַ֣עַן ׀ יַאֲרִיכֻ֣ן יָמֶ֗יךָ וּלְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃ יז לֹ֥֖א תִּֿרְצָֽח׃ וְלֹ֖֣א תִּֿנְאָֽ֑ף׃ וְלֹ֖֣א תִּֿגְנֹֽ֔ב׃ וְלֹֽא־תַעֲנֶ֥ה בְרֵֽעֲךָ֖ עֵ֥ד שָֽׁוְא׃ יח וְלֹ֥א תַחְמֹ֖ד אֵ֣שֶׁת רֵעֶ֑ךָ וְלֹ֨א תִתְאַוֶּ֜ה בֵּ֣ית רֵעֶ֗ךָ שָׂדֵ֜הוּ וְעַבְדּ֤וֹ וַאֲמָתוֹ֙ שׁוֹר֣וֹ וַחֲמֹר֔וֹ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְרֵעֶֽךָ׃ יט אֶֽת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֡לֶּה דִּבֶּר֩ יְהוָ֨ה אֶל־כָּל־קְהַלְכֶ֜ם בָּהָ֗ר מִתּ֤וֹךְ הָאֵשׁ֙ הֶֽעָנָ֣ן וְהָֽעֲרָפֶ֔ל ק֥וֹל גָּד֖וֹל וְלֹ֣א יָסָ֑ף וַֽיִּכְתְּבֵ֗ם עַל־שְׁנֵי֙ לֻחֹ֣ת אֲבָנִ֔ים וַֽיִּתְּנֵ֖ם אֵלָֽי׃ כ וַיְהִ֗י כְּשָׁמְעֲכֶ֤ם אֶת־הַקּוֹל֙ מִתּ֣וֹךְ הַחֹ֔שֶׁךְ וְהָהָ֖ר בֹּעֵ֣ר בָּאֵ֑שׁ וַתִּקְרְב֣וּן אֵלַ֔י כָּל־רָאשֵׁ֥י שִׁבְטֵיכֶ֖ם וְזִקְנֵיכֶֽם׃ כא וַתֹּאמְר֗וּ הֵ֣ן הֶרְאָ֜נוּ יְהוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ אֶת־כְּבֹד֣וֹ וְאֶת־גָּדְל֔וֹ וְאֶת־קֹל֥וֹ שָׁמַ֖עְנוּ מִתּ֣וֹךְ הָאֵ֑שׁ הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ רָאִ֔ינוּ כִּֽי־יְדַבֵּ֧ר אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָֽאָדָ֖ם וָחָֽי׃ כב וְעַתָּה֙ לָ֣מָּה נָמ֔וּת כִּ֣י תֹֽאכְלֵ֔נוּ הָאֵ֥שׁ הַגְּדֹלָ֖ה הַזֹּ֑את אִם־יֹסְפִ֣ים ׀ אֲנַ֗חְנוּ לִ֠שְׁמֹעַ אֶת־ק֨וֹל יְהוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ ע֖וֹד וָמָֽתְנוּ׃ כג כִּ֣י מִ֣י כָל־בָּשָׂ֡ר אֲשֶׁ֣ר שָׁמַ֣ע קוֹל֩ אֱלֹהִ֨ים חַיִּ֜ים מְדַבֵּ֧ר מִתּוֹךְ־הָאֵ֛שׁ כָּמֹ֖נוּ וַיֶּֽחִי׃ כד קְרַ֤ב אַתָּה֙ וּֽשֲׁמָ֔ע אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר יֹאמַ֖ר יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְאַ֣תְּ ׀ תְּדַבֵּ֣ר אֵלֵ֗ינוּ אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר יְדַבֵּ֜ר יְהוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ אֵלֶ֖יךָ וְשָׁמַ֥עְנוּ וְעָשִֽׂינוּ׃ כה וַיִּשְׁמַ֤ע יְהוָה֙ אֶת־ק֣וֹל דִּבְרֵיכֶ֔ם בְּדַבֶּרְכֶ֖ם אֵלָ֑י וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י שָׁ֠מַעְתִּי אֶת־ק֨וֹל דִּבְרֵ֜י הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבְּר֣וּ אֵלֶ֔יךָ הֵיטִ֖יבוּ כָּל־אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ׃ כו מִֽי־יִתֵּ֡ן וְהָיָה֩ לְבָבָ֨ם זֶ֜ה לָהֶ֗ם לְיִרְאָ֥ה אֹתִ֛י וְלִשְׁמֹ֥ר אֶת־כָּל־מִצְוֺתַ֖י כָּל־הַיָּמִ֑ים לְמַ֨עַן יִיטַ֥ב לָהֶ֛ם וְלִבְנֵיהֶ֖ם לְעֹלָֽם׃ כז לֵ֖ךְ אֱמֹ֣ר לָהֶ֑ם שׁ֥וּבוּ לָכֶ֖ם לְאָהֳלֵיכֶֽם׃ כח וְאַתָּ֗ה פֹּה֮ עֲמֹ֣ד עִמָּדִי֒ וַאֲדַבְּרָ֣ה אֵלֶ֗יךָ אֵ֧ת כָּל־הַמִּצְוָ֛ה וְהַחֻקִּ֥ים וְהַמִּשְׁפָּטִ֖ים אֲשֶׁ֣ר תְּלַמְּדֵ֑ם וְעָשׂ֣וּ בָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לָהֶ֖ם לְרִשְׁתָּֽהּ׃ כט וּשְׁמַרְתֶּ֣ם לַעֲשׂ֔וֹת כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם אֶתְכֶ֑ם לֹ֥א תָסֻ֖רוּ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל׃ ל בְּכָל־הַדֶּ֗רֶךְ אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֜ה יְהוָ֧ה אֱלֹהֵיכֶ֛ם אֶתְכֶ֖ם תֵּלֵ֑כוּ לְמַ֤עַן תִּֽחְיוּן֙ וְט֣וֹב לָכֶ֔ם וְהַאֲרַכְתֶּ֣ם יָמִ֔ים בָּאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר תִּֽירָשֽׁוּן׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

משכיל לדוד

דוד פארדו

פסוק ד:
פנים בפנים וכו׳. הרי הלוקח וכו׳ הא דקרי ליה להק״בה לוקח היינו שלקח את ישראל להיות לו לעבדים דאלו בענין התורה הק״בה נקרא מוכר וכמ״ש רז״ל על פ׳ כי לקח טוב נתתי לכם:
פסוק ה:
לאמר מוסב וכו׳ לאמר ואנכי עומד וכו׳ כצ״ל עיין ברא״ם ופי׳ דלאמר ר״ל לאמר מ״ש אחר כך אנכי ה׳ אלהיך ועל דבר ה׳ דלעיל קאי כלומ׳ הוא ית׳ דיבר עמכם לאמר הדברות ואנכי הייתי עומד וכו׳:
פסוק ז:
על פני בכל וכו׳ ד״א וכו׳ עשרת הדברות וכו׳. ק׳ דמאחר שכבר פירשם לכלהו י׳ דברות לעיל ומה״ט לא הוצרך לחזור ולפרשם בכאן א״כ מ״ש דהדר קמפרש לעל פני הרי גם את זו פירשה שם ולא עוד אלא דטפי קשיא דהכא פירוש על פני בשתי דרכים והתם ביתרו לא מייתי רק פי׳ שני דהכא בלבד. ונ״ל דודאי רש״י ז״ל בדעתו לכתוב כל ב׳ פירושים שמצא במדרשים לפי שלא ידע איזה יכשר טפי ע״ד הפשט דלכל א׳ יש בו קצת דוחק בלשון הכתוב דלפי׳ א׳ הו״לל לפני ולפי׳ שני הוה עדיף טפי שיכתוב קרא לעולם דלא לשתמע ח״ו שנותן גבול מש״ה כתב הכא לתרווייהו. ומ״מ התם בפ׳ יתרו לא מייתי רק לפי׳ שני דמסתבר טפי דאצטריך קרא לאשמועי׳ דלא תימא שלא נצטוו על ע״ז אלא אותו הדור בלבד וכדפי״רשי שם לאפוקי שלא ידרשו סמוכים אשר הוצאתיך וכו׳ לא יהיה לך וכו׳ אבל פירוש הראשון והיינו בכל מקום אילו היה מפרשו רש״י שם תיקשי דמהיכא תיתי לחלק בע״ז בין מקום למקום דאצטריך קרא ללמד שנוהגת בכל מקום פשיטא שהרי חובת הגוף הוא ואינה תלויה בארץ. אבל כאן אחר שכבר פירש רבינו לעיל על פ׳ ועבדתם שם אלהים וכו׳ שכתוב למעלה דמתוך וכו׳ כאילו אתם עובדים אותם והיינו כדאמור רבנן ישראל שב״חל עובדי ע״ז בטהרה הם ור״ל כמו שפירשו ז״ל דב״חל מתלבש ניצוץ הקדושה בתוך השר של אותה אומה להשגיח על ישראל וה״ס גלות שכינה כנודע והלכך השתא שפיר י״ל דאצטריך קרא פן ואולי יעלה על הדעת לומר דבשלמא בא״י שאין משפיע בה אלא הק״בה בלא אמצעי כמ״ש ארץ וכו׳ דורש אותה כביכול אין דורש אלא אותה וכו׳ וא״כ התם פשיטא שאין לעבוד ע״ז אפילו בדרך אמצעי אבל בח״ל שההנהגה ע״י השר כדלעיל ס״ד דשרי לעבוד לאותו השר ולהשתחוות לו לא ע״ד אלהות רק להיות לאמצעי ע״ד מה שעשה אנוש קמ״ל לא יהיה וכו׳ כלל וכלל בכל מקום אפילו בח״ל והשתא מובן שפיר לשון רש״י י׳ דברות כבר פירשתים כלו׳ ולא באתי לכאן אלא לחדש פירוש בעל פני דהשתא בפ׳ זו אחר שנכתב לעיל ועבדתם שם וכו׳ א״ש לפ׳ כן דטובא קמ״ל שאילו פירשתי כך לעיל היית מקשה קו׳ פשיטא:
פסוק יב:
שמור בראשונות וכו׳ אף גם זאת כבר פירשה רבינו בראשונות ולא היה צריך לחזור כמו שלא חזר לפ׳ כל הדברות ונדחקו המפ׳ בזה ע״ע. ולע״דן דהכא רש״י ז״ל קשיא ליה בגופיה דקרא אמאי כתוב שמור בקמ״ץ הש״ין שהוא מקור הו״לל שמור בש״וא ע״ד צווי דבשלמא בראשונות ניחא דכתיב זכור בק״מץ בלשון מקור שמורה על ההתמדה שיתנו לב תמיד לזכור את יום השבת כדפי״רשי התם וע״ש להר״אם ז״ל אבל הכא דמיירי בשמירת השבת גופיה והיא אזהרה לשמרו לא שייך לכתוב הכי והו״לל בל׳ צווי וכיון הרב לתרץ זה בדברי רז״ל דשניהם בדיבור א׳ נאמרו ולרמוז ולהודיע זה הזכיר הכתוב גם השמירה בלשון מקור באותו לשון עצמו:
פסוק יז:
ולא תנאף אין לשון וכו׳ הא נמי מפורש יוצא בדברי רבינו בראשונות אלא דהתם לא הזכיר מלת לשון אלא כתב אין ניאוף אלא בא״א. ונראה דאצטריך למכתב הכא דלא נימא דמ״ש שם אין ניאוף וכו׳ היינו לאפוקי זנות עם הפנויה ומשום דבר הלמד מעניינו הוא דמה רציחה שיש בה מיתת ב״ד אף ניאוף כן וא״כ אשת איש לאו דוקא דה״ה לכל העריות שיש בהן מיתת ב״ד כגון בתו וכו׳ כלהו בכלל לא תנאף ולא קאמר א״א אלא למעוטי פנויה בעלמא מש״ה איכפל רש״י הכא דאף על גב דכתיב ולא תנאף בו״יו מוסיף לא תוסיף דנדרש בדין דבר הלמד מעניינו וא״כ לא א״א בלבד הוא בכלל אלא כל העריות ולא נימעוט אלא פנויה דעלמא מש״ה כתב ליתא דאין לשון ניאוף אלא בא״א וא״כ בא״א דוקא קא מיירי דלישנא הכי משמע:
פסוק יט:
ולא יסף וכו׳ ד״א וכו׳. בכל כה״ג הביא רש״י ב׳ לשונות הללו דהיינו מלשון סוף ומלשון תוספת כמו גבי תמר ולא יסף עוד לדעתה וגבי אלדד ומידד ולא יספו ונראה דלא פסיקא ליה לא הא ולא הא לפי הפשט דאילו מלשון סוף והפסק א״כ הוא מגזרת נחי עי״ן ולא שייך בה יו״ד הו״לל ולא סף ואילו לשון תוספת הרי לא נמצא פועל בל׳ שבא מהקל רק מההפעיל כדכתיב לא תוסיפו על הדבר לא תוסף עליו ויוסיפו ב״י לעשות וכו׳ וא״כ הו״לל ולא הוסיף: