פסוק א:וַיִּקְרָא משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל, אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֵיכֶם הַיּוֹם, וּלְמַדְתֶּם אֹתָם ואחר כך – וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂתָם.
פסוק ב:ה' אֱלֹהֵינוּ כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית בְּחֹרֵב, בסיני.
פסוק ג:לֹא אֶת, עם אֲבֹתֵינוּ בלבד כָּרַת ה' אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת, כִּי אִתָּנוּ– אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹּה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים. כריתת הברית כוללת גם את הצעירים שנולדו לאחר אותו מעמד. וכך היה הדבר:
פסוק ד:פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. חלק מהנוכחים היו שם בגופם, בעודם צעירים. אין זה אירוע ישן שהתרחש בדורות הראשונים.
פסוק ה:אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם כמתווך בָּעֵת הַהִיא לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר ה', כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר, אף ה' לא התיר לעם להתקרב כדי לשמוע את דבריו ישירות, לֵאמֹר:
פסוק ו:אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. לפי חלק מן הפרשנים, דיבר זה אינו ציווי כשלעצמו, אלא הוא הצגתו העצמית של הדובר, שבלעדיה אין משמעות לכל הציוויים הבאים. לפי אחרים, זהו הצו הראשון – להאמין בה' ולדעת אותו.
פסוק ז:מכאן נובעת הדרישה לבלעדיות: לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי, אתי. אין אלוהות זולתי.
פסוק ח:לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, כָּל תְּמוּנָה, צורה או דימוי של כל דבר אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ, בכל מקום בעולם. כל יצירת תבנית לצורך עבודה זרה נאסרת כאן, בין שהיא מייצגת יצור מוכר מן המציאות שבשמים או בארץ, ובין שהיא מרמזת למהויות עצומות מעומק התהום.
פסוק ט:לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם, וְלֹא תָעָבְדֵם, כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא, דורש בלעדיות ואיני סובלני לשיתוף עם זולתי. לכן אני פֹּקֵד, זוכר עֲוֹן, פשעם של אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל שִׁלֵּשִׁים, נכדים וְעַל רִבֵּעִים, נינים לְשׂנְאָי. גורל הצאצאים לאורך ארבעה דורות ייקבע לאור מעשיהם הרעים של האבות, אם יוסיפו ללכת בדרכם הרעה.
פסוק י:ומאידך גיסא, עֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים, לאלפי דורות, לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי. ההתייחסות הבלעדית שבקנאה מביאה הן לשלילת כל המתחרים הן לאהבה גדולה.
פסוק יא:לֹא תִשָּׂא אֶת, תישבע בשֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא, כִּי לֹא יְנַקֶּה, ימחל, יפטור ה' אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא. עיקרו של איסור זה אינו מתייחס לשבועת שקר ורמייה, אלא גם לחינם וללא צורך. כאן מודגש כי חילול שם ה' חמור הרבה יותר מחטאים אחרים, ואין לו כפרה.
פסוק יב:שָׁמוֹר אֶת, תן דעתך על, השגח מפגיעה ביוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, כיום קדוש, כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ במרה ובמדבר סין.
פסוק יג:שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. ששת הימים מיועדים לעבודת בני אדם ולעשיית כל צורכיהם.
פסוק יד:וְאילו יוֹם הַשְּׁבִיעִי– שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ. ביום זה שבת אלוקים, כפי שסופר בתחילת התורה, ואף אתה, האדם, לֹא תַעֲשֶׂה בו כָל מְלָאכָה, עליך לדאוג לשביתה סביבתית רחבה – אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ.
פסוק טו:וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת. משמעותה החברתית של השבת מתייחסת לכלל ישראל ולנספחים אליו. בני אדם זקוקים ליום אחד של מנוחה מעמלם ועיסוק בעניינים גבוהים יותר. בהיותנו עבדים במצרים למדנו כי גם העבד זקוק לפנאי.
פסוק טז:כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ במרה, לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ. במקום שבו מכבדים את הדור הזקן יש אריכות ימים, שכן ההורים המבוגרים חשים ביטחון קיומי בכך ויודעים שהם יכולים לסמוך על תמיכת הדור הצעיר. וכן הם אף חשים מוערכים ומשמעותיים למשפחה ולסביבה. וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. על אף הקושי הכרוך בכיבוד הורים, מצווה זו מוטלת על הכול. המצווה אינה באה רק לכבודם של ההורים, אלא היא חלק מתבנית חיים שלמה שהתורה מלמדת, ובצדה טובה ואריכות ימים.
פסוק יז:לֹא תִרְצַח. וְלֹא תִנְאָף. איסור זה של עברות בתחום המיני הוגדר בהלכה ובפרשנות המסורתית כקשר עם אשה נשואה לאדם אחר. וְלֹא תִגְנֹב. וְלֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא. אל תעיד עדות שקר. הגדרותיו ההלכתיות של איסור זה רואות בו איסור על מתן עדות שקרית או פסולה במהלך משפט, העלולה להביא אף למותו של הנאשם, שכן עדות כזאת מערערת את האמון בין בני האדם.
פסוק יח:וְלֹא תַחְמֹד, תשתוקק לאֵשֶׁת רֵעֶךָ, וְלֹא תִתְאַוֶּה אל בֵּית רֵעֶךָ, שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ, שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.
פסוק יט:אֶת עשרת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר ה' אֶל כָּל קְהַלְכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל, קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף, פסק, למרות שה' לא הוסיף לדבר עוד, הקולות נמשכו. וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים וַיִּתְּנֵם אֵלָי.
פסוק כ:וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחשֶׁךְ, וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם,
פסוק כא:וַתֹּאמְרוּ בפחד: הֵן הֶרְאָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת כְּבֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ, וְאֶת קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. הַיּוֹם הַזֶּה רָאִינוּ כִּי יְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם– וָחָי.
פסוק כב:וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת, כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה והחריגה הַזֹּאת?! אִם יֹסְפִים, מוסיפים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהֵינוּ עוֹד– וָמָתְנוּ. הקול הזה שבא מעל ומעבר לכל העולמות מתַקשר אתנו באופן כלשהו, אך אנו חוששים שלא נחזיק מעמד אם נמשיך לשמעו.
פסוק כג:כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, כָּמֹנוּ– וַיֶּחִי?!
פסוק כד:קְרַב אַתָּה, משה, וּשֲׁמָע אֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֱלֹהֵינוּ, וְאַתְּ, ואתה תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֱלֹהֵינוּ אֵלֶיךָ– וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ.
פסוק כה:וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם בְּדַבֶּרְכֶם אֵלָי, וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל דִּבְרֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ– הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ. יפה אמרו.
פסוק כו:מִי יִתֵּן, הלוואי וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים, לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם. בתוך תנאי קיומו של העולם ישנם מגבלות והסתרי פנים רבים, שרק בקושי אדם מצליח לקיים את המוטל עליו, ועל אחת כמה וכמה נדיר שאף בניו אחריו ידבקו במשימה.
פסוק כז:לֵךְ אֱמֹר לָהֶם: שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם, לחובות ולהרגלי החיים של אנשים נשואים.
פסוק כח:וְאַתָּה, משה, פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי, ולא תחזור אל החיים הנורמליים, כמותם. אתה צריך לחרוג מתחומי בני האדם. וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ אֵת כָּל הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם, וְעָשׂוּ בָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לְרִשְׁתָּהּ.
פסוק כט:וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם, לֹא תָסֻרוּ יָמִין וּשְׂמֹאל. עליכם לקיים את הדברים באותה אימה ובאותה יראה למרות שאינכם שומעים את הקול במישרין.
פסוק ל:בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם תֵּלֵכוּ. קיבלתם את מתנת התורה, ועליכם להעריך את כבודה ואת מעמדכם החדש ולהחזיק בתורה כראוי לְמַעַן תִּחְיוּן וְטוֹב לָכֶם, וְהַאֲרַכְתֶּם יָמִים בָּאָרֶץ אֲשֶׁר תִּירָשׁוּן.
