ויאמר בני גד וגו׳ עבדיך יעשו כאשר אדני מצוה. ויענו בני גד וגו׳ את אשר דבר ה׳ אל עבדיך כן נעשה. הנה כאן אמרו רק אדני, ואח״כ אמרו דבר ה׳ ית׳. וצ״ל כך דכבר מבואר בשאלתות דרב אחא גאון, הובא ברמב״ן במלחמות ה׳ פ״ב דביצה דע״י שליח לא שייך כלל תנאי כפול, דע״ז עשאו [שליח ולא] יותר, ע״ש מכאן, ולכן מתחילה [סברו] כי אמר משה רבנו מעצמו, אך כיון שאמר להם תנאי כפול חזינן דזה אמר להם נבואה הבעה״ב בעצמו [דבר] ולכך אמרו זה הלשון וא״ש.
פסוק מ:
ויתן משה את הגלעד למכיר בן מנשה וישב בה, ויאיר בן מנשה הלך וילכד את חותיהם ויקרא אתהן חות יאיר. עיין בתוס׳ ע״ז דף כ״א גבי חלק של יאיר, ודייק רק יאיר, משום דבאמת לא קיים התנאי של משה רבינו, דנהרג כמבואר בסנהדרין דף מ״ד, ועיין בקרא פ׳ מטות ופ׳ דברים דגבי יאיר לא כתיב נתתי וגבי מכיר כתיב, משום דיאיר לא קיים התנאי מאונס, ותליא בדברי הירושלמי גיטין וקדושין ונדרים דף כ״ז אם אונס כמאן דעביד.
פסוק מא:
ויקרא אתהן חות יאיר. ומשום דהוא נהרג בזמן של מלחמה ב״ב דף קכ״א ע״ש, לכך לא נקט [וישב בה].
פסוק מא:
שם, ברש״י: לפי שלא היו לו בנים קראם בשמו לזכרון. עיין ב״ב דף קי״א וקי״ב [שגוב].