פסוק ג:עטרות ודיבון וגו'. מארץ סיחון ועוג היו:
פסוק ו:האחיכם. לשון תמיהה הוא:
פסוק ז:ולמה תניאון. תסירו ותמניעו לבם מעבור שיהיו סבורים שאתם יראים לעבור מפני המלחמה וחוזק הערים והעם:
פסוק ח:מקדש ברנע. כך שמה, ושני קדש היו:
פסוק יב:הקנזי. חורגו של קנז היה, וילדה לו אמו של כלב את עתניאל:
פסוק יג:וינעם. ויטלטלם מן נע ונד:
פסוק יד:לספות. כמו (ישעיה כט, א) ספו שנה על שנה, (ירמיה ז, כא) עולותיכם ספו וגו', לשון תוספת:
פסוק טז:נבנה למקננו פה. חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם, שהקדימו מקניהם לטפם אמר להם משה לא כן עשו, העיקר עיקר והטפל טפל, בנו לכם תחלה ערים לטפכם ואחר כך גדרות לצאנכם:
פסוק יז:ואנחנו נחלץ חשים. נזדרז מהירים, כמו (ישעיה ח, א) מהר שלל חש בז, (ישעיה ה, יט) ימהר יחישה:
פסוק יז:לפני בני ישראל. בראשי גיסות, מתוך שגבורים היו, שכן נאמר בגד (דברים לג, כ) וטרף זרוע אף קדקד, ואף משה חזר ופרש להם באלה הדברים (דברים ג, יח) ואצו אתכם בעת ההיא וגו' חלוצים תעברו לפני אחיכם בני ישראל כל בני חיל וביריחו כתיב (יהושע ו, יג) והחלוץ הולך לפניהם, זה ראובן וגד שקימו תנאם:
פסוק יז:וישב טפנו. בעודנו אצל אחינו:
פסוק יז:בערי המבצר. שנבנה עכשיו:
פסוק יט:מעבר לירדן וגו'. בעבר המערבי:
פסוק יט:כי באה נחלתנו. כבר קבלנוה בעבר המזרחי:
פסוק כד:לצנאכם. תיבה זו מגזרת (תהלים ח, ח) צנה ואלפים כלם, שאין בו אל"ף מפסיק בין נו"ן לצד"י, ואל"ף שבא כאן אחר הנו"ן במקום ה"א של צנה הוא מיסודו של ר' משה הדרשן למדתי כן:
פסוק כד:והיצא מפיכם תעשו. לגבוה שקבלתם עליכם לעבור למלחמה עד כבוש וחלוק שמשה לא בקש מהם אלא ונכבשה ואחר תשבו, והם קבלו עליהם עד התנחל, הרי הוסיפו להתעכב שבע שחלקו, וכן עשו:
פסוק כה:ויאמר בני גד. כלם כאיש אחד:
פסוק כח:ויצו להם. כמו עליהם, ועל תנאם מנה אלעזר ויהושע, כמו (שמות יד, יד) ה' ילחם לכם:
פסוק לב:ואתנו אחזת נחלתנו. כלומר בידינו וברשותנו תהי אחזת נחלתנו מעבר הזה:
פסוק לו:ערי מבצר וגדרות צאן. זה סוף הפסוק מוסב על תחלת הענין, ויבנו בני גד את הערים הללו להיות ערי מבצר וגדרות צאן:
פסוק לח:ואת נבו ואת בעל מעון מוסבת שם. נבו ובעל מעון שמות עבודה זרה הם, והיו האמוריים קורים עריהם על שם עבודה זרה שלהם, ובני ראובן הסבו את שמם לשמות אחרים, וזהו מסבות שם, נבו ובעל מעון מוסבות לשם אחר:
פסוק לח:ואת שבמה. בנו שבמה והיא שבם האמורה למעלה:
פסוק לט:ויורש. כתרגומו ותריך שתבת רי"ש משמשת שתי חלקות לשון ירשה ולשון הורשה, שהוא טירוד ותירוך:
פסוק מא:חותיהם. כפרניהון:
פסוק מא:ויקרא אתהן חות יאיר. לפי שלא היו לו בנים קראם בשמו לזכרון:
פסוק מב:ויקרא לה נבח. לה אינו מפיק ה"א וראיתי ביסודו של רבי משה הדרשן לפי שלא נתקים לה שם זה, לפיכך הוא רפה, שמשמע מדרשו כמו לא. ותמהני מה ידרוש בשתי תיבות הדומות לה (רות ב, יד) ויאמר לה בעז, (זכריה ה, יא) לבנות לה בית: