מדוע בכל הפרשה לא נזכר חצי שבט מנשה ורק בסופה הוא נזכר?
הקדמה
בתחילת פרק ל"ב נאמר:
א. ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד, עצום מאד, ויראו את ארץ יעזר ואת ארץ גלעד, והנה המקום מקום מקנה.
ב. ויבאו בני גד ובני ראובן, ויאמרו אל משה ואל אלעזר הכהן ואל נשיאי העדה לאמר.
בסוף הפרק (פסוק ל"ג) נאמר: "ויתן להם משה, לבני גד ולבני ראובן ולחצי שבט מנשה בן יוסף את ממלכת סיחן מלך האמרי, ואת ממלכת עוג מלך הבשן לעריה, בגבלות ערי הארץ סביב".
יש לשאול: מדוע בכל הפרשה לא נזכר חצי שבט מנשה, ורק בסופה הוא נזכר?
א. הסבר הראב"ע
כתב הראב"ע בפסוק ל"ג: "ולא הזכיר עד עתה חצי שבט מנשה, בעבור היותו חצי השבט".
כלומר: לפי הראב"ע גם חצי שבט מנשה היה בכל הדיון בין השבטים למשה רבנו, אלא שכיון שהוא היה רק חצי שבט, התורה קיצרה ולא הזכירה אותו לאורך כל הפרשה, והזכירה אותו רק בסופה.
ב. הסבר הרמב"ן
הסבר אחר כתב הרמב"ן שם:
ולחצי שבט מנשה בן יוסף - מתחילה לא באו לפניו שבט מנשה, אבל כאשר חלק הארץ לשני השבטים ראה שהיא ארץ גדולה יותר מן הראוי להם, ובקש מי שירצה להתנחל עמהם, והיו אנשים משבט מנשה שירצו בה, אולי אנשי מקנה היו, ונתן להם חלקם.
כלומר: לפי הרמב"ן חצי שבט מנשה לא היה בכל הדיון בין השבטים למשה רבנו. אלא שכיון שמשה ראה שעבר הירדן הוא שטח גדול מאד, יותר מן הראוי לשני שבטים, הוא שאל מי מוכן להתישב שם, וחצי שבט מנשה התנדב לשבת שם.
ג. הסבר החזקוני
הסבר אחר כתב החזקוני שם:
ולחצי שבט מנשה - בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו, אלא שעל ידי שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן".
בדברי החזקוני מפורש שלא כמו שפירש הראב"ע שחצי שבט מנשה היה מתחילת הדיון יחד עם שבט גד ושבט ראובן. כמו כן מדברי החזקוני נראה גם לא כמו שפירש הרמב"ן, שמשה שאל מי רוצה להתישב בעבר הירדן והם התנדבו, אלא נראה שמשה קבע להם כך בניגוד לרצונם!
מקורו של החזקוני הוא במדרש בראשית רבה (פד, כ): על הפסוק "ויקרע יעקב שמלותיו".
ר' פנחס בשם רבי הושעיא אמר: שבטים גרמו לאביהם לקרוע, והיכן נפרע להם? במצרים, שנאמר: 'ויקרעו שמלותם' וגו' (בראשית מד).
יוסף גרם לשבטים לקרוע, עמד בן בנו ונפרע לו, שנאמר: 'ויקרע יהושע שמלותיו' (יהושע ז).
בנימין גרם לשבטים לקרוע, והיכן נפרע לו? בשושן הבירה, שנאמר: 'ויקרע מרדכי את בגדיו' (אסתר ד).
מנשה גרם לשבטים לקרוע, לפיכך נתקרעה נחלתו, חציה בארץ הירדן וחציה בארץ כנען.
ד. הסבר הנצי"ב
הסבר אחר כתב הנצי"ב בפירושו "העמק דבר" לחומש דברים (ג, טז):
יש להתבונן שהרבה משה רבינו חלקת חצי שבט מנשה הרבה לפי ערך שני שבטים אלו, וגם לא התנה עמהם תנאי בני גד ובני ראובן! הן אמת שהלכו בני מכיר בן מנשה גלעדה וילכדה, מכל מקום אין זה טעם ליתן להם בשביל זה. כמו שלא נתן לשלוחי ישראל שהלכו לרגל את יעזר ולכדו בנותיה (במדבר כא, לב), מכל מקום לא ניתן להם בנות יעזר, שבשליחות ישראל נעשה. ואמאי ניתן הגלעד למכיר, וחבל ארגב ששים עיר ליאיר? ועל כרחנו היה בזה כוונה פנימית, שנוגעת לכלל ישראל שישבו בעבר הירדן.
ונראה שבשביל שראה משה שבעבר הירדן כח התורה מעט, כמו שכתבתי לעיל בשם אבות דרבי נתן, על כן השתדל להשתיל בקרבם גדולי תורה, שיאירו מחשכי ארץ באור כח שלהם.
וכתיב: 'מני מכיר ירדו מחקקים' (שופטים ה, יד), היינו גדולי תורה ראשי ישיבות, כמו שמפורש במסכת סנהדרין (ה ע"א) על הא דכתיב 'לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו' - אלו בני בניו של הלל שמלמדים תורה ברבים. וכן היה בכל דור. וכבר פירשו ביבמות (סב ע"ב) דמני מכיר היה גם כן משבט יהודה, היינו זרע יאיר בן מנשה היו מבני יהודה, כמבואר בדהי"א (ב, כא-כב), שהיה בן שגוב בן חצרון בן פרץ... השתדל משה שיתרצו המה לשבת בעבר הירדן, ומשום זה הרבה להם נחלה, עד שיתרצו.
לפי הנצי"ב חצי שבט מנשה לא היה בכל הדיון בין השבטים למשה רבנו, בדומה למה שכתבו הרמב"ן והחזקוני, אלא שכיון שמשה ראה שבעבר הירדן כח התורה מועט, הוא בקש מחצי שבט מנשה להתישב שם, כדי להרבות שם את לימוד התורה, וחצי שבט מנשה הסכים לשבת שם.
ה. הסבר הרב נריה
הסבר דומה להסבר הנצי"ב כתב הרב נריה בספרו "נר למאור" (במדבר כז, א-ד). אחרי שהאריך להוכיח את דבקותו של יוסף בארץ ישראל, ואת חינוכו הטוב של יוסף לבניו לאהבת הארץ, כתב הרב נריה: "נימוק נוסף למעשהו של משה: להוסיף לאוכלוסית עבר הירדן המזרחי יסוד אנושי תורני רוחני איתן, אשר יחזק את הזיקה לעבר הירדן המערבי, את החיבה לארץ ישראל כולה, כמיטב המסורת של אלה אשר יולדו על ברכי יוסף".
יהי רצון שנהיה דבקים בתורה ובארץ.