פסוק ג:עֲטָרוֹת וְדִיבֹן. כָּל אַחַת מֵהֶן לְבַדָּהּ הִיא אֶרֶץ מִקְנֶה.
פסוק ו:הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה. הַאֻמְנָם תַּחְשְׁבוּ שֶׁאֲחֵיכֶם יִרְצוּ לָבוֹא לְהִלָּחֵם כְּדֵי לִכְבּוֹשׁ?
פסוק ו:וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה. בְּמָה שֶׁכְּבָר נִכְבַּשׁ, אֵין סָפֵק שֶׁאֵינְכֶם חוֹשְׁבִין שֶׁיַּעֲלֶה זֶה בְּיֶדְכֶם, וְאֵין זֶה אֶלָּא לְהָנִיא אֶת לֵב אֲחֵיכֶם.
פסוק ז:וְלָמָּה תְנִיאוּן. הֲלֹא יְדַעְתֶּם כַּמָּה לָקוּ הַמְנִיאִים בַּדּוֹר שֶׁקָּדַם.
פסוק יז:עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנוּם. בְּעוֹד שֶׁלֹּא הֲבִיאֹנוּם, כְּמוֹ ״עַד לֹא עָשָׂה אֶרֶץ וְחוּצוֹת״ (משלי ח:כו), ״עַד אִם כִּלּוּ״ (בראשית כד:יט).
פסוק כג:הִנֵּה חֲטָאתֶם לַה׳. בָּזֶה תּוֹדִיעוּ אָז שֶׁחֲטָאתֶם עַתָּה, שֶׁתּוֹדִיעוּ שֶׁהָיְתָה כַּוָּנַתְכֶם לְהָרַע.
פסוק כה:עֲבָדֶיךָ יַעֲשׂוּ. בָּזֶה הַחֵלֶק אֲשֶׁר אָמַרְתָּ שֶׁנַּעֲבוֹר חֲלוּצִים.
פסוק כח:וַיְצַו מֹשֶׁה. צִוָּה שֶׁלֹּא יִתְּנוּ לְאֵלֶּה אֶת אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג אֶלָּא אַחַר שֶׁיָּשׁוּבוּ מִכִּבּוּשׁ הָאָרֶץ, כְּאָמְרוֹ ״וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם״ (במדבר לב:כב), וְלֹא קֹדֶם לָכֵן. וְהֵם לֹא קִבְּלוּ זֶה, וְאָמְרוּ ״נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים״ (במדבר לב:לב) ״וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ״, שֶׁתִּהְיֶה בִּרְשׁוּתֵנוּ בְּעֵת שֶׁנַּעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן.
פסוק לג:וַיִּתֵּן לָהֶם מֹשֶׁה. כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהִכָּנֵס בְּמַחֲלֹקֶת הִסְכִּים מֹשֶׁה לְדִבְרֵיהֶם.