רש"י השמיני שמיני למילואים הוא ר"ח ניסן כו' מקשין העולם מאי דוחקיה דרש"י לסיים דבריו הוא ר"ח ניסן כו' כיון שפי' דיום השמיני הנאמר כאן הוא שמיני למלואים מה ק' לו לרש"י לסיים דבריו בדבר שאין צריך לפשוטו של מקרא בכאן אין זה דרכו ע"כ ואני אומר שאין כאן קושיא כלל שק' לרש"י למה אמר השמיני בה"א הידיעה ומה הוא ידיעתו לכך פי' ואמר הוא ר"ח ניסן שהיה יום מפורסים בעניינים שארעו בו שנטל עשר עטרות כו' וזה הוא ידיעתו כלומר שהיה יום מפורסם בקדושות ולכך כתבו בה"א הידיעה נ"ל:
פסוק ז:
רש"י את קרבן העם שעיר עזים ועגל וכבש כל מקום שנא' עגל בן שנה ומכאן אתה למד עכ"ל וכתב הרא"ם וז"ל ויש לתמוה למה אמר כל מקום שנאמר עגל סתם בן שנה הוא ולא אמר ג"כ כל מקום שנאמר בן בקר בן שתי שנים הוא והלא שניהם דברי רבי שמעון הם ושניהם אמורים פה האחד הוא העגל שהביא אהרן והאחד הוא העגל שהביאו ישראל ולמה הוזכר קצת דבריו של ר' שמעון והניח קצתם ועוד למה לא כתב אותו במקומו בפסוק ועגל וכבש בני שנה אבל המתין הענין בפסוק ועשה את קרבן העם שפי' בו שעיר עזים עגל וכבש שאינו אלא אגב גררא עכ"ל ואומר אני דקושיא אחרונה היא פירוקא דתרוייהו דאדרבה הואיל ולא כתבו רש"י במקומו הראה לנו כוונתו למה לא אמר ג"כ וכל מקום שנאמר בן בקר בן שתי שנים הוא כו' וזה מפני שאין דעת רש"י לומר במה שאמר כל מקום שנאמר עגל בתורה סתם בן שנה הוא שנלמד זה מבנין אב דועגל וכבש בני שנה כמו שלמדו ר' שמעון מפני שיש לדקדק עליו שאינו בנין אב גמור כמו שהקשה הרא"ם עליו ואע"ג שישבו הרא"ם לא ס"ל לרש"י לפשוטו ואומר רש"י שזה נלמד מכאן ר"ל מפסוק דועשה את קרבן העם וזה שבפסוק זה שאמר ועשה את חטאתך ואת עולתך וגו' שפירושו חטאתך עגל בן בקר ואת עולתך האיל ואחר כך אמר ועשה את קרבן העם פירושו שעיר עזים ועגל וכבש כמו שפירש רש"י יש לדקדק למה כלל הכתוב שעיר עזים ועגל וכבש שהם קרבן העם בכללא דמלת קרבן העם ולא אמר ג"כ בפירוש ועשה את חטאת העם שהיה פירושו שעיר עזים ואת עולת העם והיה פירושו עגל וכבש כמו שכתב גבי קרבן אהרן ועשה את חטאתך ואת עולתך ולא כתב ועשה את קרבניך אלא ודאי כתב כן גבי קרבן העם כדי לאקושי עגל לכבש ולשעיר עזים לענין בני שנה ולומד לכל מקום שנאמר עגל בן שנה הוא כמו סתם שעיר עזים וכבש הנאמרים בכל מקום שהם בני שנה רצה לומר תוך שנתם הראשונה כך הוא עגל הנאמר בכל מקום בן שנה הוא דשעיר עזים גם כן פירש בן שנה הוא דהא נכללו שעיר עזים וכבש בכלל זה כמו שפירש רש"י בפרשת בא גבי מן הכשבים ומן העזים תקחו שאף עז קרוי שה שנאמר ושה עזים וכתיב שם שה עזים זכר בן שנה וגו' ולכך הוצרך רש"י לכותבו כאן גבי קרבן העם שהוא מקומו ואין למעלה מקומו ומטעם זה לא הביא ג"כ רש"י כל דברי ר' שמעון בכל מקום שנאמר בן בקר כו' שזה אין כאן מקומו שזה נלמד מהקישא דתמימים כמו שביאר רא"ם עצמו ומזה ג"כ נתיישב למה הוצרך רש"י לפרש גבי את חטאתך עגל בן בקר ואת עולתך האיל שכוונתו להראות לני הקושיא שאמרנו ולא מטעם אגב שפי' קרבן העם כמו שכתב רא"ם בדיבור שלפני זה כי הוכרח לפרש הכל דוק נראה לי:
פסוק יט:
רש"י והמכסה חלב המכסה את הקרב עכ"ל וזה לשון הרג"א דלא מצינו שיקרא בשם מכסה רק חלב המכסה את הקרב ומה שנזכר חלב זה ולא נזכר חלב אחר מפני שכל החלבים נזכרים דכתיב את החלבים והוצרך לפרט חלב המכסה בפני עצמו מפני שיש לו שם בפני עצמו שנקרא המכסה והא דכתיב החלבים מן השור ומן האיל האליה והמכסה כאלו חסר וי"ו ור"ל והאליה והמכסה שאין ר"ל כי החלבים לא היו רק האליה והמכסה דזה אינו רק הוי כאלו חסר וי"ו והאליה עכ"ל ולא דק שאין כאן מקום לוי"ו זו דאדרבה אם תעיין בלשון הכתוב לא היה יכול לכתוב הוי"ו שאם היה כתוב בוי"ו היה טעות גמור שהיתה משנה הענין והפשט שהרי אמר הכתוב וז"ל ואת החלבים מן השור ומן האיל האליה והמכסה והכליות ויותרת הכבד ע"כ וע"כ הכי פירושו דקרא דהאי קרא נמשך למעלה על וימציאו בני אהרן את הדם אליו וגו' כמו שכתב הרמב"ן ז"ל ואחר כך אמר שהמציאו אליו ג"כ את כל החלבים הראוים להקטיר מן השור והם כל המפורשים בפ' ויקרא בפר' שלמים של שלמי שור דכתיב שם ואם זבח שלמים קרבנו אם מן הבקר וגו' והקריב מזבח השלמים אשה לה' את החלב המכסה את הקרב וגו' וא"כ את החלבים מן השור שאמר בכאן הוא כולל ג"כ אותם החלבים הנאמרים למעלה באותה פרשה של שלמי בקר וכולל ג"כ הכליות הדבוקים בחלב שעליהם והיותרת ג"כ מחמת קרום החלב שבו נקרב עמהם לפיכך כללו בכלל החלבים נ"ל ואח"כ אמר ומן האיל פי' דקאי וי"ו דומן האיל על מלת החלבים הנאמר מקודם שהוא מושך גם כן למטה ופירושו וגם המציאו לו החלבים מן האיל ור"ל הראוים להקטיר ממנו כלומר אותם המפורשים ג"כ בפרשת ויקרא בפרשת ואם מן הצאן קרבנו לזבח השלמים וגו' והקריב מן השלמים אשה לה' חלבו האליה וגו' ופרש"י שם חלבו המובחר שבו ומהו זהו האליה תמימה וגו' ע"כ וא"כ מה שאמר בכאן בפסוק זה ואת החלבים מן השור ומן האיל האליה וגו' פירושו ממש כפירושו הפסוק דוהקריב מן השלמים אשה לה' חלבו האליה וגו' וה"ק מן האיל המציאו לו ג"כ החלבים והוא המובחר בו ומהו זה שהמציאו לו האליה והמכסה והכליות וגומר כלומר ומה הם החלבים דמן האיל האליה חלב המכסה וחלב הכליות וגו' כמו שהם מסודרים למעלה בפר' ויקרא ואם כן וי"ו שהוסיף כאן האריה איה מקומה אם לא אאופת' ומעתה כל מה שאמר הרג"א בדיבור זה אין לו ענין דמה שאמר בראשו דלא מצינו שיקרא בשם מכסה כו' ומה שנזכר חלב זה ולא נזכר חלב אחר כו' לא קאמר מידי שהרי הוזכרו כל החלבים בריש הפסוק וקאי אכולהו כאלו אמר ומן האיל המציאו לו חלב האליה וחלב המכסה כמו שפרש"י וחלב הכליות וחלב היותרת וגו' כמו שהם מסודרים למעלה בפ' ויקרא נ"ל ומעתה תמיהני מאד ג"כ על הרמב"ן שטען על רש"י במה שכתב והמכסה חלב המכסה את הקרב אמר הרמב"ן וז"ל ואיננו נכון בעיני כי למה יזכיר החלב הזה ולא יזכיר החלבים האחרים עכ"ל והנה הרא"ם ג"כ טען בעד רש"י נגד הרמב"ן וגם עליו תמיהני שלא היה צריך לתירוציו דלדידי אין כאן שום טענה להרמב"ן על רש"י שאמר כי למה יזכיר החלב הזה ולא יזכיר החלבים האחרים דלפי מה שאמרתי אשר בעיני באמת כן הוא משמעית פשט הכתוב דמלת החלבים הנאמר גבי שור הוא כולל כל החלבים הנאמרים למעלה בפ' ויקרא גבי שלמי בקר וגם הוא מושך למטה על ומן האיל המציאו לו חלב האליה וחלב המכסה וחלב הכליות וחלב יותרת הכבד ובכולן הכוונה לומר החלב וגם אותו האבר הדבק בו ר"ל הכליות ויותרת הכבד עצמו שהם ג"כ בכלל ההקטרה והכסלי' לא הוצרך להזכיר פה שהרי אינם מן הנקטרים אלא שהם נעשים סימן למקום החלב שעל הכסלי' כמו שפרש"י למעלה בפ' ויקרא והחלב אשר על הקרב נכלל בחלב המכסה את הקרב שהרי הוא ג"כ מכסה הקרב ולדעתי זהו כוונת רש"י בפירושו המכסה כו' וא"כ הרי הוזכרו כאן כל החלבים עם האברים המחוברים להם הנקטרים עמהן ואין כאן מקום לטענת הרמב"ן כלל וגם מה שהשיב הרא"ם בשביל רש"י אינו מן הצורך נ"ל:
פסוק כג:
רש"י ויבא משה ואהרן אל אהל מועד למה נכנסו כו' ללמדו על מעשה הקטרת כו' הרא"ם מסיק שזה שכתב כאן שנכנס משה עם אהרן כדי ללמדו על מעשה הקטרת היה כשהקטיר משה את הקטרת שבבקר ואף על פי שזאת הכניסה שנכנס משה עם אהרן ללמדו על מעשה הקטרת משמע שהיתה אחר שנעשה כל המעשים הנאמרים בעבודת הקרבנות שנאמרו עד כאן וזמן הקטרת הקטורת של בקר הוא קודם מעשה העבודה שנזכרו שהרי זמנו הוא בבקר בהטיבו את הנרות וגו' לא חשש משה לזה ביום זה כדי ללמדו לאהרן הכניס את אהרן עמו ללמדו בבוקר כדי שידע להקטירו בין הערבים שאז הוא תחלת חנוכו ע"כ דעת הרא"ם אלא שאינו לשונו וגם הרג"א נראה מתוכו שהוא גם כן מסכים לזה ולא עוד אלא שמדברי רבינו ישעיה שמביאו הרא"ם משמע שאפי' הקטורת של בוקר הקטיר אהרן ביום זה ואני תמה מאד על שלשת הרועים האלה איך נשכח ונעלם מהם דברי רש"י שכתב בפי' בסוף פרשת פקודי שהקטיר משה בו ביום את הקטרת שחרית וערבית וכן משמעות פשוטי המעשים שם בהקמת המשכן שהיה בו ביום ר"ח ניסן שהוא יזם זה שהוא שמיני למלואים ועוד ח"ו שהקטיר משה קטרת של שחר שלא בזמנו בלא טעם לכך נ"ל שקטרת של שחר הקטיר משה בזמנו ומעשה זה שנכנס משה עם אהרן ללמדו על מעשה הקטרת היה בהקטירו קטורת של בין הערבים ללמדו שידע להקטיר מהיום ההוא והלאה אבל בו ביום שמש משה כל העבודות השייכים לבו ביום חוץ מאותן שנצטוו לאהרן בפי' כמו שפרש"י בפרשת פקודי אבל האש מן השמים וגילוי שכינה לא השרה עד אחר הקטרת בין הערבים ועיין במה שכתבתי למעלה בפרש' פקודי: