פסוק א:ויהי. [מגילה יו"ד ע"ב] מלמד שהיתה שמחה לפניו כיום שנבראו בו שמים וארץ כתיב כאן ויהי וכתיב להלן ויהי ערב ויהי בקר:
פסוק א:ביום השמיני. איני יודע אם שמיני לחדש אם שמיני למנין כשה"א ז' ימים ימלא את ידכם הוי אומר שמיני למנין ואותו יום נטל י' עטרות כו' ראשון למעש' בראשית כו':
פסוק א:קרא משה. לפי שכבד המקום לאהרן תחלה שנא' ועלית אתה ואהרן עמך אף משה כבד לאהרן וקרא תחלה לאהרן כו':
פסוק ב:קח לך עגל. אמר לו אע"פ שנתרצה המקום לכפר על עונותיך צריך אתה ליתן לתוך פיו של שטן שלא ישנאך בביאתך למקדש ויבא עגל ויכפר על מעשה עגל. ובישראל שיש להן עוד אחת וישחטו שעיר עזים לכך הוצרפו לשעיר ועגל. ולפי שנדמה עבירה ג"כ לשור שנא' וימירו את כבודם כו' בתבנית כו' לכך הוזקק ג"כ לשור:
פסוק ב:לפני ה'. א"ל עבירה שאתה מתירא ממנה כבר נשחטה לפני המקום:
פסוק ד:כי היום ה' נראה אליכם. אמרו לו וכי האיך מקלסים את המלך ואין רואין פני המלך אמר ע"מ כן כי היום כו':
פסוק ה:ויקחו כו' אשר צוה כו' בזריזות כו'. ויקרבו כל העדה. קרבו כולן בשמחה משל למלך שכעס על אשתו לאחר ימים נתרצה כו' מיד חגרה מתניה כו' והית' משמשת לפניו יותר מדאי:
פסוק ו:ויאמר משה זה הדבר. אמר להם העבירו יצה"ר מלבכם ותהיו כלכם בירא' אחת ובעצה אחת לשרת לפני המקום. כשם שהוא יחידי בעול' כך תהא עבודתכ' מיוחדת לפניו שנא' ומלתם את ערלת לבבכם כי ה' אלהיכם כו' ואם עשיתם כן וירא אליכ' כבוד ה':
פסוק ז:קרב אל המזבח. הגיס דעתך ובוא עבוד עבדתך כי לכך נבחרת לשרת להקב"ה משל למלך ב"ו שנשא אשה והיתה מתביישת לפניו אמרה לה אחותה על מה נכנסת כו' ד"א לפי שראה את המזבח בתבנית שור ונתירא ממנו לכך נאמר קרב כו':
פסוק ח:ויקרב. בזריזו'. וישח' את עגל החטאת אשר לו. התחיל בקרבנותיו תחילה ואחר שנפנ' מקרבנותיו התחיל בקרבנותיהם לפי שקרבנו מכפר יותר מקרבנם שנא' ועשה את חטאתך כו':
פסוק טו:ויחטאהו כראשון. מה ראשון טעון חיטוי וד' מתנות אף כו':
פסוק טז:ויעשה כמשפט. הפשט ונתוח וכו' וכל מעשה עולה כו' ד"א (ביצה כ' ע"ב) כמשפט מה עולת נדבה טעונה סמיכה אף עולת חובה טעונה סמיכה:
פסוק יז:וימלא כפו ממנה. נאמר כאן מילוי ונאמר להלן מילוי מה להלן מלא קומצו אף כאן מלא קומצו ומה להלן עלה בידו צרור כו' אף כו':
פסוק יז:מלבד עלת הבקר. מלמד ששתי מנחות היו שם א' עם העולה וא' בפני עצמה:
פסוק יח:זבח השלמים אשר לעם. מכאן למדו שלמים לציבור ובשעה קלה למדו כל העבודות:
פסוק כא:ואת החזות כו'. כאן זכו למתנות:
פסוק כב:וישא אהרן את ידו. זכו לנשיאת כפים כו':
פסוק כב:ויברכם. ה"ז ברכ' סתומה ופי' להלן יברכך ה' וכו':
פסוק כג:ויבא משה ואהרן אל אהל מועד כו'. עיין רש"י ז"ל:
פסוק כד:ותצא אש מלפני ה' כו'. כיון שראו אש חדשה שירדה משמי מרומים וליחכה על המזבח מיד וירנו אמרו שירה ועל אותה שעה הוא אומר רננו צדיקים בה' וערבה לה' מנחת כו':