פסוק א:ויהי ביום השמיני. היה נראה לנו כי ביום השמיני שמיני לניסן כי המשכן הוקם באחד לחדש רק המעתיקים אמרו שהיה ראש חדש ניסן ובשבעת ימי המלואים היה משה מקים את המשכן בכל יום וסותרו כדי להרגיל בו וללמד:
פסוק א:קרא משה לאהרן ולבניו. ויצאו מפתח אהל מועד או העדה נכנסה אל החצר:
פסוק ב:עגל בן בקר. בשבעת ימי המלואים היה פר חטאת גם איל לעולה ולא הזכיר עם עגל בן בקר אם הוא בן שנה והקרוב אלי שפר כמו עגל בלא זכר שנה:
פסוק ב:תמימים. על העגל ועל האיל ופרי המלואים לחטא את המזבח וזה העגל לכפר על אהרן וכבר פירשתי זאת המלה:
פסוק ג:שעיר עזים לחטאת. על הקהל ועגל שאין לו שנה תמימה וכן כבש לעולה:
פסוק ד:ושור ואיל. גדולים:
פסוק ד:ומנחה. היא סלת לכל אחד ואחד:
פסוק ו:וטעם ויאמר משה. כאשר הראיתיך. ואשאל אותה וטעמו כבר אמר להם משה זה הדבר עשו שיתנו שעיר ועגל וכבש ושור ואיל אז יראה לכם כבוד ה׳ והטעם על האש שיצא:
פסוק ז:וכפר בעדך ובעד העם. שהיא מצוה שתכפר על נפשך ועל כל הקהל ובפר החטאת תכפר בעדך ואחר כך תעשה קרבן העם וכפר בעדם כי לא יוכל אדם לכפר על אחד עד היותו טהור מכל חטא:
פסוק ח:אשר לו. משלו היה וכן פר יום הכפורים:
פסוק ט:ואת הדם. הנשאר יצק:
פסוק י:ואת החלב המכסה. ואשר על הקרב ועל הכליות:
פסוק יב:וימציאו. מגזרת מצא שמצאו בשעת הצורך:
פסוק טו:ויקרב את קרבן העם. על המזבח:
פסוק טו:ויחטאהו כראשון. הוא עגל החטאת:
פסוק טו:וטעם ויחטאו. כפר בו החטאת:
פסוק כ:וישימו את החלבים. עם הכליות ויותרת הכבד כאשר הראיתיך:
פסוק כא:ואת החזות. חזה השור גם חזה האיל:
פסוק כא:ואת שוק הימין. מזה ומזה ושוק סמוך אל הפאה או הצד:
פסוק כב:וישא אהרן את ידיו אל העם. אל נכחם וקדמוננו העתיקו מכאן צורת נשיאות כפים:
פסוק כב:וירד. כאשר הראיתיך רבים וכבר ירד מעשות חטאת העם ועולתם והשלמים:
פסוק כב:וטעם וירד. בעבור המזבח שהיה שלש אמות קומתו ואחר כן באו משה ואהרן אל אהל מועד ויתכן שבאו להתפלל על האש שתצא ובצאתם ברכו שניהם את העם:
פסוק כד:את העולה. עולת אהרן ועולת העם ועולת תמיד כי כן כ׳ מלבד עולת הבוקר:
פסוק כד:ואת החלבים. מהעגל ואיל אהרן והשעיר והשור והאיל:
פסוק כד:וירנו. הרמת קול וכן ותעבו׳ הרנה במחנה:
