פסוק א:ויהי ביום השמיני. תניא, אותו היום היה שמחה להקב"ה כיום שנבראו בו שמים וארץ, כתיב הכא ויהי ביום השמיני וכתיב התם (פ' בראשית) ויהי ערב ויהי בקר .
(מגילה י' ב')
פסוק א:ביום השמיני. אין אנו יודעין אם שמיני למנין אם שמיני לחודש, כשהוא אומר (ס"פ צו) כי שבעת ימים ימלא את ידכם, הוי אומר שמיני למנין .
(תו"כ)
פסוק ב:קח לך עגל. מכדי כתיב (פ' ד') ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת ועגל, קח לך עגל למה לי, שמע מינה קח לך – משלך .
(יומא ג' ב')
פסוק ב:עגל בן בקר. [מכאן דעגל בכלל שור הוא] .
(ירושלמי נדר פ"ה ה"א)
פסוק י:כי היום ה' נראה. תניא, כל שבעת ימי המלואים היה משמש משה בכהונה גדולה ולא שרתה שכינה על ידו, וכיון שלבש אהרן בגדי כהונה גדולה ושימש, שרתה שכינה על ידו, מנלן, דכתיב כי היום ה' נראה אליכם .
(ירושלמי יומא פ"א ה"א)
פסוק טו:ויחטאהו כראשון. מה הראשון טעון חטוי ועל ד' קרנות אף זה טעון חטוי ועל ד' קרנות .
(תו"כ)
פסוק טז:ויעשה כמשפט. כמשפט עולת נדבה, למד על עולת חובה שטעונה סמיכה .
(ביצה כ' א,)
פסוק יז:וימלא כפו. נאמר כאן מלוי ונאמר להלן (פ' ויקרא) מלא קמצו, מה להלן קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט לבונה פסול אף כאן כן [תו"כ].
פסוק יז:וימלא כפו. א"י אם כף ימין או כף שמאל, כשהוא אומר (פ' מצורע) ולקח הכהן מלוג השמן ויצק על כף הכהן השמאלית, כאן שמאלית, הא כ"מ שנא' כף אינו אלא ימין .
(מנחות ט' ב')
פסוק יז:מלבד עולת הבקר. מה ת"ל, אלא מלמד ששתי מנחות היו שם, אחת עם העולה ואחת בפני עצמה .
(תו"כ)
פסוק כ:וישימו וגו'. [כתיב וישימו וכתיב ויקטר] , דיהיב ליה לכהן אחר ומקטיר ליה, והא קמ"ל דבעינן שלשה כהנים משום דכתיב (משלי י״ד:כ״ח) ברב עם הדרת מלך .
(מנחות ס"ב א')
פסוק כ:את החלבים על החזות. אמר אמימר משמיה דרב פפא, לא לסחוף אינש כפלי עלוי בשרא [והני מילי מיד לאחר נתוח קודם שנצטנן הבשר, אבל לאחר שנצטנן שרי, כדכתיב וישימו את החלבים על החזות].
(חולין ח' ב' בתוס')
פסוק כב:וישא אהרן את ידו. מכאן לברכת כהנים שהיא בנשיאת כפים .
(סוטה ל"ח א')
פסוק כב:את ידו. ידו כתיב, מכאן שצריך הכהן להגביה ידו הימנית קצת למעלה מן השמאלית [הגהות מיימוני פי"ד ה"ג מתפלה].
פסוק כב:ויברכם. ברכה זו סתומה היא עד שבא הכתוב ופירשה, יברכך ה' וישמרך וגו' (פ' נשא) .
(ירושלמי תענית פ"ד ה"א)
פסוק כב:ויברכם. בעמידה, או אינו אלא בישיבה, ת"ל (פ' עקב) לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו, מה שירות בעמידה אף ברכה בעמידה .
(תו"כ)
פסוק כב:וירד מעשות. כתיב וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת, לפיכך תקנו לומר ברכת כהנים אחר ברכת הודאה .
(מגילה י"ח א')
פסוק כב:וירד מעשות. אמר ר' יהושע בן לוי, כל כהן שאינו עולה לדוכן בעבודה שוב אינו עולה, שנאמר וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת, מה להלן בעבודה אף כאן בעבודה .
(סוטה ל"ח ב')
פסוק כב:וירד מעשות. תניא, מניין לנשיאת כפים במוסף, שנאמר ויברכם וירד מעשות החטאת, והלא היה צריך לומר וירד מעשות החטאת ויברכם, אלא מלמד שבירידתו למזבח היה נושא את כפיו ומברך את העם .
(ירושלמי תענית פ"ד ה"א)