א וַיְבָ֣רֶךְ אֱלֹהִ֔ים אֶת־נֹ֖חַ וְאֶת־בָּנָ֑יו וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם פְּר֥וּ וּרְב֖וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָֽרֶץ׃ ב וּמוֹרַאֲכֶ֤ם וְחִתְּכֶם֙ יִֽהְיֶ֔ה עַ֚ל כָּל־חַיַּ֣ת הָאָ֔רֶץ וְעַ֖ל כָּל־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם בְּכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר תִּרְמֹ֧שׂ הָֽאֲדָמָ֛ה וּֽבְכָל־דְּגֵ֥י הַיָּ֖ם בְּיֶדְכֶ֥ם נִתָּֽנוּ׃ ג כָּל־רֶ֙מֶשׂ֙ אֲשֶׁ֣ר הוּא־חַ֔י לָכֶ֥ם יִהְיֶ֖ה לְאָכְלָ֑ה כְּיֶ֣רֶק עֵ֔שֶׂב נָתַ֥תִּי לָכֶ֖ם אֶת־כֹּֽל׃ ד אַךְ־בָּשָׂ֕ר בְּנַפְשׁ֥וֹ דָמ֖וֹ לֹ֥א תֹאכֵֽלוּ׃ ה וְאַ֨ךְ אֶת־דִּמְכֶ֤ם לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם֙ אֶדְרֹ֔שׁ מִיַּ֥ד כָּל־חַיָּ֖ה אֶדְרְשֶׁ֑נּוּ וּמִיַּ֣ד הָֽאָדָ֗ם מִיַּד֙ אִ֣ישׁ אָחִ֔יו אֶדְרֹ֖שׁ אֶת־נֶ֥פֶשׁ הָֽאָדָֽם׃ ו שֹׁפֵךְ֙ דַּ֣ם הָֽאָדָ֔ם בָּֽאָדָ֖ם דָּמ֣וֹ יִשָּׁפֵ֑ךְ כִּ֚י בְּצֶ֣לֶם אֱלֹהִ֔ים עָשָׂ֖ה אֶת־הָאָדָֽם׃ ז וְאַתֶּ֖ם פְּר֣וּ וּרְב֑וּ שִׁרְצ֥וּ בָאָ֖רֶץ וּרְבוּ־בָֽהּ׃ ח וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־נֹ֔חַ וְאֶל־בָּנָ֥יו אִתּ֖וֹ לֵאמֹֽר׃ ט וַאֲנִ֕י הִנְנִ֥י מֵקִ֛ים אֶת־בְּרִיתִ֖י אִתְּכֶ֑ם וְאֶֽת־זַרְעֲכֶ֖ם אַֽחֲרֵיכֶֽם׃ י וְאֵ֨ת כָּל־נֶ֤פֶשׁ הַֽחַיָּה֙ אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֔ם בָּע֧וֹף בַּבְּהֵמָ֛ה וּֽבְכָל־חַיַּ֥ת הָאָ֖רֶץ אִתְּכֶ֑ם מִכֹּל֙ יֹצְאֵ֣י הַתֵּבָ֔ה לְכֹ֖ל חַיַּ֥ת הָאָֽרֶץ׃ יא וַהֲקִמֹתִ֤י אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתְּכֶ֔ם וְלֹֽא־יִכָּרֵ֧ת כָּל־בָּשָׂ֛ר ע֖וֹד מִמֵּ֣י הַמַּבּ֑וּל וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה ע֛וֹד מַבּ֖וּל לְשַׁחֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃ יב וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים זֹ֤את אֽוֹת־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁר־אֲנִ֣י נֹתֵ֗ן בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כָּל־נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֑ם לְדֹרֹ֖ת עוֹלָֽם׃ יג אֶת־קַשְׁתִּ֕י נָתַ֖תִּי בֶּֽעָנָ֑ן וְהָֽיְתָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵ֥ין הָאָֽרֶץ׃ יד וְהָיָ֕ה בְּעַֽנְנִ֥י עָנָ֖ן עַל־הָאָ֑רֶץ וְנִרְאֲתָ֥ה הַקֶּ֖שֶׁת בֶּעָנָֽן׃ טו וְזָכַרְתִּ֣י אֶת־בְּרִיתִ֗י אֲשֶׁ֤ר בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כָּל־נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה בְּכָל־בָּשָׂ֑ר וְלֹֽא־יִֽהְיֶ֨ה ע֤וֹד הַמַּ֙יִם֙ לְמַבּ֔וּל לְשַׁחֵ֖ת כָּל־בָּשָֽׂר׃ טז וְהָיְתָ֥ה הַקֶּ֖שֶׁת בֶּֽעָנָ֑ן וּרְאִיתִ֗יהָ לִזְכֹּר֙ בְּרִ֣ית עוֹלָ֔ם בֵּ֣ין אֱלֹהִ֔ים וּבֵין֙ כָּל־נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֔ה בְּכָל־בָּשָׂ֖ר אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽרֶץ׃ יז וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים אֶל־נֹ֑חַ זֹ֤את אֽוֹת־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁ֣ר הֲקִמֹ֔תִי בֵּינִ֕י וּבֵ֥ין כָּל־בָּשָׂ֖ר אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽרֶץ׃ יח וַיִּֽהְי֣וּ בְנֵי־נֹ֗חַ הַיֹּֽצְאִים֙ מִן־הַתֵּבָ֔ה שֵׁ֖ם וְחָ֣ם וָיָ֑פֶת וְחָ֕ם ה֖וּא אֲבִ֥י כְנָֽעַן׃ יט שְׁלֹשָׁ֥ה אֵ֖לֶּה בְּנֵי־נֹ֑חַ וּמֵאֵ֖לֶּה נָֽפְצָ֥ה כָל־הָאָֽרֶץ׃ כ וַיָּ֥חֶל נֹ֖חַ אִ֣ישׁ הָֽאֲדָמָ֑ה וַיִּטַּ֖ע כָּֽרֶם׃ כא וַיֵּ֥שְׁתְּ מִן־הַיַּ֖יִן וַיִּשְׁכָּ֑ר וַיִּתְגַּ֖ל בְּת֥וֹךְ אָהֳלֹֽה׃ כב וַיַּ֗רְא חָ֚ם אֲבִ֣י כְנַ֔עַן אֵ֖ת עֶרְוַ֣ת אָבִ֑יו וַיַּגֵּ֥ד לִשְׁנֵֽי־אֶחָ֖יו בַּחֽוּץ׃ כג וַיִּקַּח֩ שֵׁ֨ם וָיֶ֜פֶת אֶת־הַשִּׂמְלָ֗ה וַיָּשִׂ֙ימוּ֙ עַל־שְׁכֶ֣ם שְׁנֵיהֶ֔ם וַיֵּֽלְכוּ֙ אֲחֹ֣רַנִּ֔ית וַיְכַסּ֕וּ אֵ֖ת עֶרְוַ֣ת אֲבִיהֶ֑ם וּפְנֵיהֶם֙ אֲחֹ֣רַנִּ֔ית וְעֶרְוַ֥ת אֲבִיהֶ֖ם לֹ֥א רָאֽוּ׃ כד וַיִּ֥יקֶץ נֹ֖חַ מִיֵּינ֑וֹ וַיֵּ֕דַע אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָ֥שָׂה־ל֖וֹ בְּנ֥וֹ הַקָּטָֽן׃ כה וַיֹּ֖אמֶר אָר֣וּר כְּנָ֑עַן עֶ֥בֶד עֲבָדִ֖ים יִֽהְיֶ֥ה לְאֶחָֽיו׃ כו וַיֹּ֕אמֶר בָּר֥וּךְ יְהֹוָ֖ה אֱלֹ֣הֵי שֵׁ֑ם וִיהִ֥י כְנַ֖עַן עֶ֥בֶד לָֽמוֹ׃ כז יַ֤פְתְּ אֱלֹהִים֙ לְיֶ֔פֶת וְיִשְׁכֹּ֖ן בְּאָֽהֳלֵי־שֵׁ֑ם וִיהִ֥י כְנַ֖עַן עֶ֥בֶד לָֽמוֹ׃ כח וַֽיְחִי־נֹ֖חַ אַחַ֣ר הַמַּבּ֑וּל שְׁלֹ֤שׁ מֵאוֹת֙ שָׁנָ֔ה וַֽחֲמִשִּׁ֖ים שָׁנָֽה׃ כט וַיִּֽהְיוּ֙ כָּל־יְמֵי־נֹ֔חַ תְּשַׁ֤ע מֵאוֹת֙ שָׁנָ֔ה וַחֲמִשִּׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

שפתי כהן

לא ידוע

פסוק יא:
ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול. פירוש ולא דבר שהוא דומה למבול שהוא כליה לגמרי ח"ו.
פסוק יב:
ויאמר אלהים זאת אות הברית וכו' את קשתי וכו'. הודיעו הקב"ה לנח שברא העולם מתחלה במה"ד שנאמר בראשית ברא אלהים וראה שאין לו העמדה וקיום שתף עמו מדה"ר שנא' ביום עשות ה' אלהים וכו', עתה הודיעו שלא יהיה שקול אלא יכריעו לצד החסד וינהגהו בחסד ובריותיו ברחמים רבים, לז"א לו את קשתי כשהקשת אין בו יתר כיצד יורה החצים, וג"כ אפילו יהיה בו יתר אם היתר לצד מטה יורה החצים למעלה, א"כ א"ל את קשתי בלא יתר וג"כ יהיה רגליו לארץ וגבו מעלה כל זה להורות שהוא מנהגו בחסד כמ"ש ולא אוסיף להכות את כל חי, וכן אמר דהע"ה קשתו דרך ויכוננה, הקשת דרך שהכינה ויכוננה ששם לו היתר, ולו הכין כלי מות חציו ואפילו ששם החצים בקשת יורה אותם לדולקים אחרינו העכו"ם השונאים אותנו והוא לא דרך הקשת אלא לנו ומרוב רחמיו חציו לדולקים יפעל, שהקב"ה אינו בא בטרוניא עם בריותיו אלא לאיים עליהם לזכותם, וכן אמר וכיראתך עברתך כפי היראה שיראים ממנו כן הוא העברה כפי אותו הערך, וכן תנן במסכת סוטה משרבו המנאפים פסקו המים המרים שנאמר לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם עם הזונות יפרדו וגו', כשהיתה יראה היתה המים עושים בה פועל לפי שהיתה עברה וכשאין יראה אין עברה. לכך אמר ה' לנח ואני הנני מקים את בריתי אתכם ואת זרעכם אחריכם, כל דור ודור כפי מוראו כן אתנהג עמו כמו שמצאנו בימי רבי יוחנן שעלה שער התבואה ובדקו ומצאו אחד שבא על ארוסתו בבית חמיו והביאוהו לב"ד והלקוהו וחזר השער כמו שהיה, ובפ"ק דיומא (דף י"ט:) א"ל אליהו לרב יהודה אמריתו אמאי לא אתי משיחא והא האידנא יומא דכיפורי הוא ואיבעול כמה בתולתא בנהרדעא א"ל והקב"ה מאי קאמר אמר ליה לפתח חטאת רובץ, כלומר יצרם הרע הוא מחטיאם על כרחם, הרי כפי הדור כן העברה:
פסוק יג:
ואמר את קשתי נתתי בענן לומר שכשהקשת נתונה במקום לח תפסד ואין יכולין לירות בה כי הלך הקושי והיא לחה ונפסדת, אמר הקב"ה את קשתי נתתי בענן והיתה לאות, זהו אות שאיני בא עם בריותי בטרוניא שאם הייתי בא לא הייתי נותנה בענן במקום לח והייתי נותנה בגלגל חמה כדי שתהיה בקושי לעשות בה פועל, אבל אני נתתיה בענן לפי שאיני רוצה לעשות בה פועל, וע"כ כשאני מראה אותה לאיים איני מראה אותה אלא בענן שנאמר והיה בענני ענן וגו':
פסוק יג:
יש להקשות שתמצא ג' אמירות בפרשת הקשת, א' אמר ויאמר אלהים אל נח ואל בניו, ואח"כ אמר ויאמר אלהים סתם זאת אות הברית וכו', ואחר כך אמר בסוף ויאמר אלהים אל נח ולא אמר לנח, עוד שאמר זאת אות הברית ב"פ, עוד שמאחר שאמר את קשתי נתתי בענן למה חזר ואמר והיתה הקשת בענן, ולמה שינה הלשון ואמר והיתה, ועוד שאמר ונראתה הקשת ואח"כ אמר וראיתיה, ועוד שני אחר אמר וזכרתי את בריתי ואח"כ אמר לזכור ברית עולם וכו'. אלא אמר הקב"ה לנח לך ולבניך הנני מקים את בריתי אתכם ואת כל נפש חיה בעוף ובבהמה וכו' ומכל יוצאי התיבה, אבל אינו שוה לכל, לכם אין צריך אלא והקימותי את בריתי אתכם ולא יכרת כל בשר וכו' בלא אות לפי שאתם צדיקים, אבל לדורות שאינם הגונים צריכים אות, ולז"א ויאמר אלהים סתם זאת אות הברית אשר אני נותן לדרת חסר, לדורות החסרים מן התורה ומן המצות, את קשתי נתתי וכו' ונראתה הקשת, אראה להם הקשת להודיעם שאינם ראויים והגונים להצלה אלא שאני זוכר הכרית וזכרתי את בריתי וכו' ולא יהיה עוד המים למבול, אבל אם הדור הוא הגון וראוי והיתה הקשת בענן תהיה גנוזה שם לזכור לזכירה לדורות הבאים, ולז"א ויאמר אלהים אל נח זאת אות הברית כלומר כשיהיה צדיק בדור כמו נח, לכך אמר אל נח ולא אמר לנח אלא אל נח כלומר אם יהיה צדיק כמו נח זאת אות הברית הוא בעצמו אות אין צריך לאות אחר כמו דורו של רשב"י ע"ה וכמו דורו של רבי יהושע בן לוי ז"ל (כתובות ע"ז:):
פסוק יג:
ודע שז' פעמים ברית בפרשת הקשת לומר שז' דורות שמנח ועד אברהם צריכים ברית, אבל דור הפלגה לא נכרת להם ברית שבברית אמר ולא יכרת כל בשר ומהם נעשו קופין ורוחין ושדין ולילין כמו שאז"ל במדרש. וג"כ אנשי סדום אע"פ שלא אבד הדור כולו הם היו עיקר הדור ואבדו, ואברהם אינו צריך לברית הקשת לפי שהיה לו ברית אחר שהוא ברית מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות, שהמילה נקראת קשת כאומרם ז"ל כל המסתכל במילתו קשתו ננערת, ונח גם כן נולד מהול, אם כן ז' דורות הם צריכים לברית לכך נאמר ז"פ ברית, ולז"א את קשתי נתתי בענן לא אמר באד או בעב כי ה' שמות נקראו לו אד, ענן, עב, חזיז, עב מפני שהוא מעבה פני רקיע, אד שהוא שובר לבעלי שערים, ענן שהוא עושה את הבריות ענוים אלו לאלו, פירוש הענן הוא משוה עשיר ורש כדאיתא בגמרא במסכת תעניות, כל זה להראות לאדם שיתלבש בענוה שענוה מביאה לידי יראת חטא ויראת חטא מביאה לידי חסידות וחסידות לידי רוח הקודש וכו', לכך אמר וענן ה' עליהם יומם, א"כ לזה היה בענן להראות לבריות שאין שואל מהם אלא היראה שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה, וענוה מביאה לידי יראה, וכן בגלוי שכינה נאמר וכבוד ה' נראה בענן, וכן נאמר במשכן ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן, וכה"א כי בענן אראה וכו', וכה"א אתה ה' ועננך עומד עליהם, וכן וביום הקים את המשכן כסה הענן, כן יהיה תמיד הענן יכסנו, כל זה להראות לבני אדם מעלת הענוה שכביכול הקב"ה הוא מלובש בה, הוי וענותך תרבני, ואע"פ שנאמר ה' מלך גאות לבש, זהו להטיל מורא, ולזה אמר ה' מלך כמו שאמרו חכמינו ז"ל שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך, אם כן ה' מלך לכך גאות לבש לאיים על הבריות, ולז"א לבש כמו המלבוש שהוא חוץ ממנו, ולזה אמר גאות ולא אמר גאוה שהיא הגאוה בעצמה אלא גאות לרואה, אבל הגאוה היא שנואה אצלו ית' כמו שנאמר גבה עינים אותו לא אוכל, וכן גאה וגאון וגו' שנאתי. וכן תמצא בפ' הקשת ד"פ ענן כנגד ד' יסודות שאם יתגאה אחד על חבירו אין להם תקומה אלא כל אחד ידע מדרגתו, וכן בבני אדם:
פסוק יח:
ויהיו בני נח היוצאים מן התבה שם וחם וכו' וחם הוא אבי כנען. כנען עדיין לא נולד למה נזכר, פירש"י ז"ל לפי שהפרשה עסוקה ובאה בשכרותו של נח שקלקל בה חם ועל ידו נתקלל כנען ועדיין לא כתב אלה תולדות חם ולא ידענו שכנען בנו לפיכך הוצרך לומר שכנען בנו ואמר וחם הוא אבי כנען ע"כ. עוד יכולים לומר שחם לא היה ראוי לצאת מן התיבה שהוא מאותם ששמשו בתיבה ולמה יצא כדי להוליד כנען כדי להושיב א"י ולבנותה ולזרעה ולנוטעה לקיים ייעודו שייעד לישראל ארץ זבת חלב ודבש ונאמר ערים גדולות וטובות אשר לא בנית ונאמר ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת וגו' כרמים וזיתים אשר לא נטעת, ומה שניתנה א"י לכנען ולא לאחר כתב רבינו בחיי ז"ל לפי שהוא עבד מקולל ואי אפשר להחזיק בנכסי האדון לזה אמר וחם הוא אבי כנען כלומר לא יצא אלא להולידו, ולזה כשעשה באביו אותו מעשה קלל לכנען שהוא היה סיבת הצלתו ויציאתו מן התיבה ולזה חם מוטעם ו זקף גדול] וחם, כלומר לא היה ראוי לצאת. ולאחר שהשלים מנויו צותה תורה עליו להרגו שנאמר לא תחיה כל נשמה, וכן וחם הוא אבי כנען במלואם כזה וא"ו ח"ת מ"ם ה"א וא"ו אל"ף בי"ת יו"ד כ"ף נו"ן עי"ן נו"ן בגימ' יצא חם להוליד כנען ליישב ארץ ישראל עם ז' מלות:
פסוק כ:
ויחל נח איש האדמה ויטע כרם. רצה נח לראות אם בניו ראויים לברכה ואם כנען חזר מסורו הרע ששמש בתיבה אם חזר בו עתה שהוא גדול והוא אבי בנים, ולז"א וחם אבי כנען, ויחל שנעשה חולין לנסות בניו ושתה מן היין לראות אה ימשכו בניו אחריו, וכן ויחל נח איש ס"ת לחש שעשה כמו לחש לראות. וירא חם את ערות שנראה לו הדבר ורצה למשוך לב אחיו ויגד לשני אחיו וג"כ תרגום משכו נגידו. ויקח שם ויפת את השמלה את השלמה שקנו ונתלבשו שלימות, וילכו אחורנית שהשליכו אחריהם התאוות, וערות אביהן לא ראו שלא נראה להם מה שעשה אביהם, וייקץ נח כו' וידע וכו' שחזר לסורו כמו שעשה בקטנותו ולכך אררו עבד עבדים פעם ושתים כנגד מה שעשה ונהיה עבד תאותו אסיר יצרו, וזהו עבד עבדים עבד ליצרו ולאחיו:
פסוק כ:
גימטריאות
האלהים התהלך נח, ס"ת למפרע חכם ועליו נאמר והחכמה תחיה בעליה, והחכמה תעוז לחכם נדרש על נח:
פסוק כ:
ובאת. אותיות אבות, בזכות אבות נכנס לתיבה. והמים גברו, והמים אותיות הומים שהיו הומים במהומה וכתיב כהמות מים וגו'. ולכך נקרא תהום שמימיו הומים:
פסוק כ:
יבשה הארץ. בגימטריא תרי"ג בזכות תרי"ג מצות יבשה הארץ. ויעל עולות. בגימ' תרי"ג בזכות תרי"ג. ויעל עלות, בגי' התורה שהתורה שקולה כנגד כל המצות שנאמר זאת התורה לעולה וגו':
פסוק כ:
פרו ורבו. בג' ת"ק ללמדך שכל המקיים פריה ורביה כאילו קיים כל העולם שמהלכו ת"ק:
פסוק כ:
כל דגי הים בידכם נתנו, בגימ' לויתן רמז שעתידין הצדיקים לאכול לויתן:
פסוק כ:
שרצו בארץ. שרצו בגימ' ירושלים, שהיו פרים ורבים בה הרבה שנאמר העיר רבתי עם, כאומרם ז"ל היו משיאים קטנה לגדול וגדולה לקטן וזהו ורבו בה שהארץ היא סבת הרבוי:
פסוק כ:
זאת אות. ז"פ נזכר אות ברית בקשת כנגד ז' ימים וז' לילות וז' רקיעים וז' ארצות. וירא חם אבי, בגימטריא רבעו, ומ"ד סרסו ממלת ויגד, פירוש ויגד חתך כמו גודו אילנא, ומצינו בעריות קורין לביאה ראיה שנאמר וראה את ערותה:
פסוק כ:
נינוה רמוז יונה. והנו"ן תוספת, מ' יום ונינוה נהפכת. וי' ימים עד שהלך:
פסוק כ:
הגדולה. הגדלה כתיב הגד לה פשעה:
פסוק כ:
וימצאו בקעה. עקבה היה להם:
פסוק כ:
לחמר. לחרם:
פסוק כ:
ונעשה לנו אותיות העונש, שנענשו על זה עונש גדול אור כשדים, בגימטריא אור בכבשן:
פסוק כ:
יסכה. זו שרה שהיתה סוכה ברוח הקדש, ד"א על שיצאו ממנה נסיכים ושרים. ד"א על שם שסך הקב"ה והגין בעדה כשלקחה פרעה ואבימלך:
פסוק כ:
אין לה ול"ד, בגימ' מ' כנגד מ' יום של יצירת הולד: