תנ"ך על הפרק - בראשית ט - צרור המור

תנ"ך על הפרק

בראשית ט

9 / 929
היום

הפרק

אִסּוּר רצח, ברית שלא יהיה עוד מבול, ברכה לשם ויפת וקללת כנען

וַיְבָ֣רֶךְ אֱלֹהִ֔ים אֶת־נֹ֖חַ וְאֶת־בָּנָ֑יו וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם פְּר֥וּ וּרְב֖וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָֽרֶץ׃וּמוֹרַאֲכֶ֤ם וְחִתְּכֶם֙ יִֽהְיֶ֔ה עַ֚ל כָּל־חַיַּ֣ת הָאָ֔רֶץ וְעַ֖ל כָּל־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם בְּכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר תִּרְמֹ֧שׂ הָֽאֲדָמָ֛ה וּֽבְכָל־דְּגֵ֥י הַיָּ֖ם בְּיֶדְכֶ֥ם נִתָּֽנוּ׃כָּל־רֶ֙מֶשׂ֙ אֲשֶׁ֣ר הוּא־חַ֔י לָכֶ֥ם יִהְיֶ֖ה לְאָכְלָ֑ה כְּיֶ֣רֶק עֵ֔שֶׂב נָתַ֥תִּי לָכֶ֖ם אֶת־כֹּֽל׃אַךְ־בָּשָׂ֕ר בְּנַפְשׁ֥וֹ דָמ֖וֹ לֹ֥א תֹאכֵֽלוּ׃וְאַ֨ךְ אֶת־דִּמְכֶ֤ם לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם֙ אֶדְרֹ֔שׁ מִיַּ֥ד כָּל־חַיָּ֖ה אֶדְרְשֶׁ֑נּוּ וּמִיַּ֣ד הָֽאָדָ֗ם מִיַּד֙ אִ֣ישׁ אָחִ֔יו אֶדְרֹ֖שׁ אֶת־נֶ֥פֶשׁ הָֽאָדָֽם׃שֹׁפֵךְ֙ דַּ֣ם הָֽאָדָ֔ם בָּֽאָדָ֖ם דָּמ֣וֹ יִשָּׁפֵ֑ךְ כִּ֚י בְּצֶ֣לֶם אֱלֹהִ֔ים עָשָׂ֖ה אֶת־הָאָדָֽם׃וְאַתֶּ֖ם פְּר֣וּ וּרְב֑וּ שִׁרְצ֥וּ בָאָ֖רֶץ וּרְבוּ־בָֽהּ׃וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־נֹ֔חַ וְאֶל־בָּנָ֥יו אִתּ֖וֹ לֵאמֹֽר׃וַאֲנִ֕י הִנְנִ֥י מֵקִ֛ים אֶת־בְּרִיתִ֖י אִתְּכֶ֑ם וְאֶֽת־זַרְעֲכֶ֖ם אַֽחֲרֵיכֶֽם׃וְאֵ֨ת כָּל־נֶ֤פֶשׁ הַֽחַיָּה֙ אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֔ם בָּע֧וֹף בַּבְּהֵמָ֛ה וּֽבְכָל־חַיַּ֥ת הָאָ֖רֶץ אִתְּכֶ֑ם מִכֹּל֙ יֹצְאֵ֣י הַתֵּבָ֔ה לְכֹ֖ל חַיַּ֥ת הָאָֽרֶץ׃וַהֲקִמֹתִ֤י אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתְּכֶ֔ם וְלֹֽא־יִכָּרֵ֧ת כָּל־בָּשָׂ֛ר ע֖וֹד מִמֵּ֣י הַמַּבּ֑וּל וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה ע֛וֹד מַבּ֖וּל לְשַׁחֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים זֹ֤את אֽוֹת־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁר־אֲנִ֣י נֹתֵ֗ן בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כָּל־נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֑ם לְדֹרֹ֖ת עוֹלָֽם׃אֶת־קַשְׁתִּ֕י נָתַ֖תִּי בֶּֽעָנָ֑ן וְהָֽיְתָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵ֥ין הָאָֽרֶץ׃וְהָיָ֕ה בְּעַֽנְנִ֥י עָנָ֖ן עַל־הָאָ֑רֶץ וְנִרְאֲתָ֥ה הַקֶּ֖שֶׁת בֶּעָנָֽן׃וְזָכַרְתִּ֣י אֶת־בְּרִיתִ֗י אֲשֶׁ֤ר בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כָּל־נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה בְּכָל־בָּשָׂ֑ר וְלֹֽא־יִֽהְיֶ֨ה ע֤וֹד הַמַּ֙יִם֙ לְמַבּ֔וּל לְשַׁחֵ֖ת כָּל־בָּשָֽׂר׃וְהָיְתָ֥ה הַקֶּ֖שֶׁת בֶּֽעָנָ֑ן וּרְאִיתִ֗יהָ לִזְכֹּר֙ בְּרִ֣ית עוֹלָ֔ם בֵּ֣ין אֱלֹהִ֔ים וּבֵין֙ כָּל־נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֔ה בְּכָל־בָּשָׂ֖ר אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽרֶץ׃וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים אֶל־נֹ֑חַ זֹ֤את אֽוֹת־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁ֣ר הֲקִמֹ֔תִי בֵּינִ֕י וּבֵ֥ין כָּל־בָּשָׂ֖ר אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽרֶץ׃וַיִּֽהְי֣וּ בְנֵי־נֹ֗חַ הַיֹּֽצְאִים֙ מִן־הַתֵּבָ֔ה שֵׁ֖ם וְחָ֣ם וָיָ֑פֶת וְחָ֕ם ה֖וּא אֲבִ֥י כְנָֽעַן׃שְׁלֹשָׁ֥ה אֵ֖לֶּה בְּנֵי־נֹ֑חַ וּמֵאֵ֖לֶּה נָֽפְצָ֥ה כָל־הָאָֽרֶץ׃וַיָּ֥חֶל נֹ֖חַ אִ֣ישׁ הָֽאֲדָמָ֑ה וַיִּטַּ֖ע כָּֽרֶם׃וַיֵּ֥שְׁתְּ מִן־הַיַּ֖יִן וַיִּשְׁכָּ֑ר וַיִּתְגַּ֖ל בְּת֥וֹךְ אָהֳלֹֽה׃וַיַּ֗רְא חָ֚ם אֲבִ֣י כְנַ֔עַן אֵ֖ת עֶרְוַ֣ת אָבִ֑יו וַיַּגֵּ֥ד לִשְׁנֵֽי־אֶחָ֖יו בַּחֽוּץ׃וַיִּקַּח֩ שֵׁ֨ם וָיֶ֜פֶת אֶת־הַשִּׂמְלָ֗ה וַיָּשִׂ֙ימוּ֙ עַל־שְׁכֶ֣ם שְׁנֵיהֶ֔ם וַיֵּֽלְכוּ֙ אֲחֹ֣רַנִּ֔ית וַיְכַסּ֕וּ אֵ֖ת עֶרְוַ֣ת אֲבִיהֶ֑ם וּפְנֵיהֶם֙ אֲחֹ֣רַנִּ֔ית וְעֶרְוַ֥ת אֲבִיהֶ֖ם לֹ֥א רָאֽוּ׃וַיִּ֥יקֶץ נֹ֖חַ מִיֵּינ֑וֹ וַיֵּ֕דַע אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָ֥שָׂה־ל֖וֹ בְּנ֥וֹ הַקָּטָֽן׃וַיֹּ֖אמֶר אָר֣וּר כְּנָ֑עַן עֶ֥בֶד עֲבָדִ֖ים יִֽהְיֶ֥ה לְאֶחָֽיו׃וַיֹּ֕אמֶר בָּר֥וּךְ יְהֹוָ֖ה אֱלֹ֣הֵי שֵׁ֑ם וִיהִ֥י כְנַ֖עַן עֶ֥בֶד לָֽמוֹ׃יַ֤פְתְּ אֱלֹהִים֙ לְיֶ֔פֶת וְיִשְׁכֹּ֖ן בְּאָֽהֳלֵי־שֵׁ֑ם וִיהִ֥י כְנַ֖עַן עֶ֥בֶד לָֽמוֹ׃וַֽיְחִי־נֹ֖חַ אַחַ֣ר הַמַּבּ֑וּל שְׁלֹ֤שׁ מֵאוֹת֙ שָׁנָ֔ה וַֽחֲמִשִּׁ֖ים שָׁנָֽה׃וַיִּֽהְיוּ֙ כָּל־יְמֵי־נֹ֔חַ תְּשַׁ֤ע מֵאוֹת֙ שָׁנָ֔ה וַחֲמִשִּׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
ואמר וירא חם אבי כנען. להורות שהוליד בדמותו כמו שהיה חם ואדום דגול מרקמה הוליד כנען בידו מאזני מרמה. ורמז בזה כאלו מה שרתה מהערוה היה בסבת רשעת כנען ולא די רשע שראה הערוה אלא שהגיד לשני אחיו בפרהסיא. וזה מורה על עזותו. והם רצו לתקן את אשר העוה חם ויקחו את השמלה ויכסו ערות אביהם. והרמז בזה כי ברא מזכי אבא כמו שהיה בר"ש אפקולי מאי אפקולי אפיקלי מדינה של גיהנם שהוציא לאביו מגיהנם בתורתו. ואע"פ שנמצא באביו קצת ערוה הוא כסה אותם. וכן הרשע הוא להפך כי הוא מחייב אביו ומביאו לגיהנם על שלא הדריכו בדרכי התורה. וכן נח אם היה לו קצת ערוה וחטא בשלא התפלל על דורו בא חם וכנען הרשע וגלו ערותו וחטאתו. ושם ויפת כסו אותה בשמלה חדשה לכסות בשר ערוה בזכותם ובצדקתם. וזהו וילכו אחורנית שהפכו עצמם מדרכי אחיהם חם: וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן. אבל הם לא הגידו לו מפני כבודם. ויאמר ארור כנען אחר שהוא הגורס ברשעו ועוד כי קללת הבן ישיג לאב כמו שמקללת האב ישיג לבן. וכן לענין הברכה כתיב ויברך את יוסף ולא בירך אלא לבניו דכתיב יברך את הנערים. וכן רמז ארור כנען ולא אמר ארור יהיה כנען להורות שכבר הוא ארור משנים קדמוניות. וכן הוא כי נחש הקדמוני שנתקלל בארור דכתיב ארור אתה מכל הבהמה. וחם הוא אבי כנען כי [הוא] סבת חמימותו ואדמימותו. ולכן אמר מה קללה אתן לו כי כבר הוא ארור מימי אדם הראשון ועכשיו גם כן נחש השיאני ואוכל ונשכני והטעני כהתעות השכור בקיאו. ולכן אותה קללה אני נותן לו שיהיה עבד עבדים לאחיו כמו שנא' שם בנחש עפר לחמו שיהא נרמס ברגלים בעפר. ונאמר בקין ואתה תמשול בו וזה דוגמת עבד עבדים יהיה לאחיו. והרמז בזה כי יצר הרע הוא עבד ליצר הטוב והאדם השלם כובש אותו ומושל בו ולוקח אותו לעבד עולם. וזהו ואתה תמשול בו וזהו עבד עבדים יהיה לאחיו כי הם ימשלו בו. אבל הרשע הוא להפך כי יצר לב האדם רע מנעוריו ומושל בו וקונה אותו לעבד עולם והולך אחרי שרירות עיניו ותאוותיו. וזהו טוב נקלה ועבד לו ממתכבד וחסר לחם. טוב נקלה מי שמבזה עצמו בעבור כבוד השם קונה לעבד לו ליצר הרע. אבל המתכבד בכבוד עצמו ומיקל בכבוד השם הוא חסר לחם. חסר השלימות והתורה שנקראת לחם. ועל זה הרמז אמר עבד עבדים יהיה לאחיו: ברוך ה' אלהי שם. הנה ברכו הפך מן אחיו. כי למעלה אמר ארור כנען. וכאן אמר ברוך ה' אלקי שם. ולא אמר ברוך שם אלא ברוך ה' אלקי שם. כי שם לפי שהוא ברוך זוכה לברך את השם כאומרו במלכי צדק שהוא שם בן נח וברוך אל עליון וזהו ברוך ה' אלקי שם מצד שהוא אלקי שם הוא ברוך והכל מברכין אותו. והברכה היא הדבוק הרוחני והשכר האמיתי. אבל ליפת נתן לו השכר הגשמי מטובות הזמן. וזהו יפת אלקים ליפת שייפהו בכל מיני יופי וכן של טובות העולם הזה וכן שירחיב גבולו מכל אחיו. ואמר וישכן באהלי שם לרמוז שאע"פ שנתן לו טובות העולם הזה. עם כל זה חלק יש לו באלקי ישראל לפי שהוא מתדבק ושוכן עם שם אחיו ולמד מדרכיו וזהו וישכון באהלי שם. ולכן תמצא כי כל מלכי פרס היו דבקים אל השם וקרובים ושכנים לישראל ועושים להם טובות כמו שמצינו בכורש מלך פרס שאמר מי בכם מכל עמו יהי ה' אלהיו עמו ויעל והיו נודרים נדרים לעבודת בית אלהינו. ואמרו במדרש פרה אדומה זו מלכות בבל דכתיב ביה אנת הוא רישא דדהבא. תמימה זו מלכות מדי שהיו תמימים וכל מלכיהם הטיבו לישראל. ולכן כתיב במגילת אחשורוש ויהי בימי אחשורוש לפי שנראה שבימיו נהפכה הקדירה על פיה שלא כמנהג מלכי מדי שכולם היו טובים. לז"א בתמיה ויהי בימי אחשורוש. איך אפשר שבימי אחשורוש היה דבר רע וזר כזה להשמיד להרוג ולאבד כמו שפירשתי במקומו. לז"א בכאן וישכון באהלי שם ויתדבק עם אחיו שם וישכון באהלו. ויהי כנען עבד למו. כמו שאמר בשם להורות על שלימותו. ואם כן יוצא לנו מזה כי נח קלל כנען לפי שהוא יצר הרע הוא נחש הקדמוני שהטעה לאדם והטעה לנח ומטעה לכל העולם ולכן קללו השם. וקללו נח באותה קללה עצמה. ולפי מה שכתבתי למעלה כי שם ונח ואברהם נכנסו לפרדס. ומקום טעות הראשונים והאחרונים הוא במקום א"י שהיא ארץ החיים והיא נקראת ארץ כנען וכשנכנס אברהם לפרדס החכמה כתיב שם ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד והכנעני אז בארץ הולך וכובש. א"כ מכאן תבין למה קלל נח לכנען ולא לחם והוא מסודות התורה. וכן רמז בקללת כנען. כי השם רחום וחנון ומרחם על ישראל ואע"פ שיחטא האדם אינו רוצה השם להלקותו בעצמו אלא תולה הקללה והיסורים באחרים לכפר על בניו. וכן אמרו רז"ל כי תבואו אל ארץ כנען ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם. חטא אדם ומביא נגעים על ביתו ועל בגדיו. לכן אמר אל תתמה על החפץ כי לזה הזכיר בכאן ארץ כנען ללמד כי כמו שחם חטא וקלל לכנען. כן ראוי כשיחטא האדם שינגע (האדם) את ביתו וכל זה רמיזה לעתיד: אחר כך אמר ויהי כל ימי נח ולא אמר ויהיו כמו שאמר בלמך אביו ויהיו כל ימי למך. להודיע על צדקתו שכל ימיו היו כיום אחד בלי שינוי לעבוד את ה'. וסיפר תולדות בני נח להורות שכל תולדות חם היו רשעים ולכן מכוש יצא נמרוד רשע גמור כמו כנען. והוא החל להיות גבור בארץ. לפי שכל תולדות שאחר המבול היו חלשים בערך הראשונים בסבת מי המבול. וזה הוא החל להיות גבור למרוד בה' כי שמו מורה פלא. ע"כ יאמר על כל איש מרשיע זה כנמרוד. ולכן ותהי ראשית ממלכתו בבל. ארץ רעה מגדלת רשעים כאומרו וימצאו בקעה בארץ שנער. ולכן מן הארץ ההיא יצא אשור לפי שהיו רשעים ולא רצה ללמוד מהם. ואחר כך חזר לרשעתו וזהו גם אשור שהיה טוב נלוה עמם:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך