תנ"ך על הפרק - בראשית ט - שם, חם ויפת / הרב דוד חי הכהן שליט"א

תנ"ך על הפרק

בראשית ט

9 / 929
היום

הפרק

אִסּוּר רצח, ברית שלא יהיה עוד מבול, ברכה לשם ויפת וקללת כנען

וַיְבָ֣רֶךְ אֱלֹהִ֔ים אֶת־נֹ֖חַ וְאֶת־בָּנָ֑יו וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם פְּר֥וּ וּרְב֖וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָֽרֶץ׃וּמוֹרַאֲכֶ֤ם וְחִתְּכֶם֙ יִֽהְיֶ֔ה עַ֚ל כָּל־חַיַּ֣ת הָאָ֔רֶץ וְעַ֖ל כָּל־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם בְּכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר תִּרְמֹ֧שׂ הָֽאֲדָמָ֛ה וּֽבְכָל־דְּגֵ֥י הַיָּ֖ם בְּיֶדְכֶ֥ם נִתָּֽנוּ׃כָּל־רֶ֙מֶשׂ֙ אֲשֶׁ֣ר הוּא־חַ֔י לָכֶ֥ם יִהְיֶ֖ה לְאָכְלָ֑ה כְּיֶ֣רֶק עֵ֔שֶׂב נָתַ֥תִּי לָכֶ֖ם אֶת־כֹּֽל׃אַךְ־בָּשָׂ֕ר בְּנַפְשׁ֥וֹ דָמ֖וֹ לֹ֥א תֹאכֵֽלוּ׃וְאַ֨ךְ אֶת־דִּמְכֶ֤ם לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם֙ אֶדְרֹ֔שׁ מִיַּ֥ד כָּל־חַיָּ֖ה אֶדְרְשֶׁ֑נּוּ וּמִיַּ֣ד הָֽאָדָ֗ם מִיַּד֙ אִ֣ישׁ אָחִ֔יו אֶדְרֹ֖שׁ אֶת־נֶ֥פֶשׁ הָֽאָדָֽם׃שֹׁפֵךְ֙ דַּ֣ם הָֽאָדָ֔ם בָּֽאָדָ֖ם דָּמ֣וֹ יִשָּׁפֵ֑ךְ כִּ֚י בְּצֶ֣לֶם אֱלֹהִ֔ים עָשָׂ֖ה אֶת־הָאָדָֽם׃וְאַתֶּ֖ם פְּר֣וּ וּרְב֑וּ שִׁרְצ֥וּ בָאָ֖רֶץ וּרְבוּ־בָֽהּ׃וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־נֹ֔חַ וְאֶל־בָּנָ֥יו אִתּ֖וֹ לֵאמֹֽר׃וַאֲנִ֕י הִנְנִ֥י מֵקִ֛ים אֶת־בְּרִיתִ֖י אִתְּכֶ֑ם וְאֶֽת־זַרְעֲכֶ֖ם אַֽחֲרֵיכֶֽם׃וְאֵ֨ת כָּל־נֶ֤פֶשׁ הַֽחַיָּה֙ אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֔ם בָּע֧וֹף בַּבְּהֵמָ֛ה וּֽבְכָל־חַיַּ֥ת הָאָ֖רֶץ אִתְּכֶ֑ם מִכֹּל֙ יֹצְאֵ֣י הַתֵּבָ֔ה לְכֹ֖ל חַיַּ֥ת הָאָֽרֶץ׃וַהֲקִמֹתִ֤י אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתְּכֶ֔ם וְלֹֽא־יִכָּרֵ֧ת כָּל־בָּשָׂ֛ר ע֖וֹד מִמֵּ֣י הַמַּבּ֑וּל וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה ע֛וֹד מַבּ֖וּל לְשַׁחֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים זֹ֤את אֽוֹת־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁר־אֲנִ֣י נֹתֵ֗ן בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כָּל־נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֑ם לְדֹרֹ֖ת עוֹלָֽם׃אֶת־קַשְׁתִּ֕י נָתַ֖תִּי בֶּֽעָנָ֑ן וְהָֽיְתָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵ֥ין הָאָֽרֶץ׃וְהָיָ֕ה בְּעַֽנְנִ֥י עָנָ֖ן עַל־הָאָ֑רֶץ וְנִרְאֲתָ֥ה הַקֶּ֖שֶׁת בֶּעָנָֽן׃וְזָכַרְתִּ֣י אֶת־בְּרִיתִ֗י אֲשֶׁ֤ר בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כָּל־נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה בְּכָל־בָּשָׂ֑ר וְלֹֽא־יִֽהְיֶ֨ה ע֤וֹד הַמַּ֙יִם֙ לְמַבּ֔וּל לְשַׁחֵ֖ת כָּל־בָּשָֽׂר׃וְהָיְתָ֥ה הַקֶּ֖שֶׁת בֶּֽעָנָ֑ן וּרְאִיתִ֗יהָ לִזְכֹּר֙ בְּרִ֣ית עוֹלָ֔ם בֵּ֣ין אֱלֹהִ֔ים וּבֵין֙ כָּל־נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֔ה בְּכָל־בָּשָׂ֖ר אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽרֶץ׃וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים אֶל־נֹ֑חַ זֹ֤את אֽוֹת־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁ֣ר הֲקִמֹ֔תִי בֵּינִ֕י וּבֵ֥ין כָּל־בָּשָׂ֖ר אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽרֶץ׃וַיִּֽהְי֣וּ בְנֵי־נֹ֗חַ הַיֹּֽצְאִים֙ מִן־הַתֵּבָ֔ה שֵׁ֖ם וְחָ֣ם וָיָ֑פֶת וְחָ֕ם ה֖וּא אֲבִ֥י כְנָֽעַן׃שְׁלֹשָׁ֥ה אֵ֖לֶּה בְּנֵי־נֹ֑חַ וּמֵאֵ֖לֶּה נָֽפְצָ֥ה כָל־הָאָֽרֶץ׃וַיָּ֥חֶל נֹ֖חַ אִ֣ישׁ הָֽאֲדָמָ֑ה וַיִּטַּ֖ע כָּֽרֶם׃וַיֵּ֥שְׁתְּ מִן־הַיַּ֖יִן וַיִּשְׁכָּ֑ר וַיִּתְגַּ֖ל בְּת֥וֹךְ אָהֳלֹֽה׃וַיַּ֗רְא חָ֚ם אֲבִ֣י כְנַ֔עַן אֵ֖ת עֶרְוַ֣ת אָבִ֑יו וַיַּגֵּ֥ד לִשְׁנֵֽי־אֶחָ֖יו בַּחֽוּץ׃וַיִּקַּח֩ שֵׁ֨ם וָיֶ֜פֶת אֶת־הַשִּׂמְלָ֗ה וַיָּשִׂ֙ימוּ֙ עַל־שְׁכֶ֣ם שְׁנֵיהֶ֔ם וַיֵּֽלְכוּ֙ אֲחֹ֣רַנִּ֔ית וַיְכַסּ֕וּ אֵ֖ת עֶרְוַ֣ת אֲבִיהֶ֑ם וּפְנֵיהֶם֙ אֲחֹ֣רַנִּ֔ית וְעֶרְוַ֥ת אֲבִיהֶ֖ם לֹ֥א רָאֽוּ׃וַיִּ֥יקֶץ נֹ֖חַ מִיֵּינ֑וֹ וַיֵּ֕דַע אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָ֥שָׂה־ל֖וֹ בְּנ֥וֹ הַקָּטָֽן׃וַיֹּ֖אמֶר אָר֣וּר כְּנָ֑עַן עֶ֥בֶד עֲבָדִ֖ים יִֽהְיֶ֥ה לְאֶחָֽיו׃וַיֹּ֕אמֶר בָּר֥וּךְ יְהֹוָ֖ה אֱלֹ֣הֵי שֵׁ֑ם וִיהִ֥י כְנַ֖עַן עֶ֥בֶד לָֽמוֹ׃יַ֤פְתְּ אֱלֹהִים֙ לְיֶ֔פֶת וְיִשְׁכֹּ֖ן בְּאָֽהֳלֵי־שֵׁ֑ם וִיהִ֥י כְנַ֖עַן עֶ֥בֶד לָֽמוֹ׃וַֽיְחִי־נֹ֖חַ אַחַ֣ר הַמַּבּ֑וּל שְׁלֹ֤שׁ מֵאוֹת֙ שָׁנָ֔ה וַֽחֲמִשִּׁ֖ים שָׁנָֽה׃וַיִּֽהְיוּ֙ כָּל־יְמֵי־נֹ֔חַ תְּשַׁ֤ע מֵאוֹת֙ שָׁנָ֔ה וַחֲמִשִּׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב דוד חי הכהן שליט

שם, חם ויפת

אחרי הופעתה של האנושות המתוקנת, כשהיא גדורה מסכנת המבול על־ידי מצוות ד', הגיע תורה של ההתעלות הגדולה יותר, לשמה נועד האדם. אין תכליתו של האדם להתקיים רק בתוקף היותו סר מרע וירא א-להים, ייעודו הוא להשתתף עם הבורא בקיום העולם ושכלולו. תפקיד זה, לא רק שאיננו תפקיד נוסף וטפל אלא הוא עיקר ייעודו, כשם שראינו באדם הראשון שנצטווה קודם כל "לְעָבְדָ֖הּ"(ב טו), ורק לאחר מכן "וּלְשָׁמְרָֽהּ׃"(ב טו).

למרות ההשתדלות של בני נח בקיום יצורי הבריאה, הן בפועל בזמן השהות בתיבה, והן במתן ערך רוחני לקיומם על־ידי קבלת המצוות ואות הקשת; לא הוכשרו עדיין לייעוד מרכזי זה של העלאת העולם אל תכליתו.

מתוך כך נוצר הצורך לברר מי מתוך המשפחה יישא על כתפיו את המשא הגדול, וממילא ידחה מפניו את האחרים. כמו כן, ישנה חשיבות לברר כי המעמד הנוכחי של החברה החדשה, שכאמור, נשמרת מרע אך אינה מוכשרת לשיכלול ותיקון העולם - הבאיננו יכול להתמיד, והוא עלול להיהרס אם לא תופיע בתוכו תנועת החתירה אל המעלה העליונה.

דחייתה של משפחת נח מייעודו המקורי של האדם התבררה קרוב מאוד ליציאה מן התיבה. התורה מוסרת לנו על מאורע שאירע סמוך ליציאה כאשר נח, המתואר בלשון התורה כ"אִ֣ישׁ הָֽאֲדָמָ֑ה"(כ) [ביטוי המציין שאיננו ראוי למדרגה הגבוהה שתתגלה מאוחר יותר במצוות התורה לישראל: "וְאַנְשֵׁי־קֹ֖דֶשׁ תִּהְי֣וּן לִ֑י"(שמות כב ל), "בָּנִ֣ים אַתֶּ֔ם לַי-הֹוָ֖ה אֱ-לֹהֵיכֶ֑ם"(דברים יד א), ועוד כיוצא באלו, שמשמעותן הצורך והחיוב לגלות בחיינו את העניין הא-להי המתגלה בנו], החל את פעולותיו ליישוב הארץ בנטיעת כרם.

עניין הכרם, שמפירותיו מופק היין המשמח את האדם, נזכר בתורה כראוי לאדם רק בתנאי שיקדים לו חלקי חיים אחרים הנצרכים לעצם הקיום, כמפורש בהבטחת התורה: "וְאָסַפְתָּ֣ דְגָנֶ֔ךָ (=חיטה ולחם)"(דברים יא יד), ואחר־כך "וְתִֽירֹשְׁךָ֖"(שם). גם בסדר שבעת המינים הוקדמו הדגנים לפרי הגפן: "אֶ֤רֶץ חִטָּה֙ וּשְׂעֹרָ֔ה וְגֶ֥פֶן..."(דברים ח ח). לאור זאת, היה במעשה נח משום המשך לחטא עץ־הדעת, שם באה האכילה כתוצאה מן ה"תַֽאֲוָה... לָעֵינַ֗יִם"(בראשית ב ו) ולא כחלק מאורח החיים הבריא והתכליתי.

הכרם, והיין שנמשך ממנו, הביאו להשתכרותו של נח, אשר גרמה לו לגלות את עצמו בדרך מבישה בתוך אוהלו. היה זה רגע קשה של שפלות למשפחה, ושעת כושר למבחן שבירר את מדרגותיהם של שלושת הבנים.

חם, בנטיותיו הגסות, נמשך אל צד השפלות והחולשה שגילה אביו ואף הרחיב אותו. הוא הוסיף וניסה לרתום למגמה זו גם את אחיו, שם ויפת, אולם הם השכילו להגן על כבוד אביהם וניסו לשמור עליו ככל יכולתם.

דברי תגובתו של נח, שהקיץ ושמע את כל אשר נעשה עמו בשנתו, מלמדים על הבחנה בין מדרגתו של יפת, שמעשיו נבעו מתוך הזדהות משפחתית או אנושית ומתוך רצון לשמור על כבוד האדם; לבין מדרגתו של שם, המשקפת גם מדרגה פנימית של אמונה [כמבואר בדברי הרמב"ן (שמות כ יא) שמצוות כיבוד אב ואם עניינה הכרת הסיבה הפרטית של האדם כאמצעי להכרת סיבת הסיבות למציאות כולה].

חם אבי כנען, הנכנע לשפלות שבאדם, נקבע לדורות כעבד עבדים (ושמא כנען מלשון כניעה). שם ויפת קיבלו שניהם את ברכת ד', כאשר בברכתו של יפת נזכר שם 'א-להים' - המתאים לבריאות המקורית הטבועה בטבע (שנברא באמצעותו) – "יַ֤פְתְּ אֱלֹהִים֙ לְיֶ֔פֶת"(כז); ואילו בברכתו של שם נזכר גם השם המפורש, הוא שם האמונה המיוחד להוויה ולתכליתה – "בָּר֥וּךְ יְ-הֹוָ֖ה אֱ-לֹ֣הֵי שֵׁ֑ם"(כו). עוד נרמזה בברכתו של שם מדרגה נוספת של תיקון עתידי, שבו נקבעת השתתפותו של האדם עם א-להיו באוהל אחד - "וְיִשְׁכֹּ֖ן בְּאָֽהֳלֵי־שֵׁ֑ם"(כז).

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך