פסוק ג:כירק עשב. שיש שהוא ראוי לאכול ויש שאינו ראוי לאכול, כך בהמות חיות עופות ודגים יש מהן ראויין ויש מהן שאינן ראויין.
פסוק ג:נתתי לכם את כל. מאחר שניצלו בתיבה שעשיתם ועל ידכם באה להם הצלה הרי הם בידכם לעשות להם כטוב בעיניכם.
פסוק ד:אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו פרש״י אסר להם אבר מן החי. לפי שהותר לנח כל רמש נצטווה על אזהרת אבר מן החי אבל אדם הראשון שלא הותר לו אלא פרי האדמה לא הוצרך להצטוות על אזהרת אבר מן החי.
פסוק ה:ואך את דמכם. פרש״י השופך את דם עצמו, כלומר שלא יאמר אדם הרי הותר לנו לשפוך דם בהמה מתוך שחיה בידינו, אף אדם חייו על ידי עצמו ומותר להרוג את עצמו.
פסוק ה:לנפשתיכם. פרש״י אף החונק את עצמו - כלומר אף על פי שלא יצא ממנו דם. תשובה לאומרים אין גיהנם ואין גן עדן כלומר אף להורג את עצמו הקב״ה דורש דמו ממנו ואימת אם לא לאחר מיתה. בב״ר דריש יכול כשאול ת״ל אך יכול כחנניה מישאל ועזריה ת״ל ואך, המבין יבין.
פסוק ה:מיד כל חיה אדרשנו. שלא יאמר אדם על שונאו לא אמיתנו בידים אך אשליכנו בין חיות רעות וימיתוהו לכך נאמר מיד כל חיה אדרשנו. דבר אחר מיד חיה עצמה אדרשנו כדכתיב השור יסקל.
פסוק ה:מיד איש אחיו. שלא יאמר מאחר שהותר לאכול בעלי חיים ובלבד שלא יאכלנו בעוד דמו בו אף אדם כן הותרו איש באחיו שיאכל איש בשר רעהו ואשה בשר רעותה, לכך נאמר מיד איש אחיו אדרש את נפש האדם.
פסוק ה:אדרש. מהורג עצמו או הורג בסתר את עמיתו, אבל הורג בגלוי בית דין יפרעו ממנו.
פסוק ו:באדם דמו ישפך. עונש שמענו, אזהרה מנין? ת״ל ״לא תרצח״.
פסוק ו:כי בצלם אלקים. דוגמת ״אלקים לא תקלל״.
פסוק ו:עשה את האדם. שיהא דיין ושופט לירא ממנו ולא שיבזוהו ויהרגוהו.
פסוק ז:ואתם פרו ורבו אין אני רוצה שתהרגו ותתמעטו אלא פרו ורבו. ד״א כשתעשו דין בהורג ותהרגוהו לא תהיו בכך נמעטין אך תפרו ותרבו מאד. ד״א ברכה זו נאמרה בפרשה זו ב׳ פעמים הראשונה לאדם והשניה לשאר בריות.
פסוק ט:ואני הנני פרש״י מסכים אני עמך שהיה נח דואג לעסוק בפריה ורביה וכו׳ הוא שנאמר למעלה ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו, האנשים לבד והנשים לבד.
פסוק יא:והקמתי את בריתי שנה הכתוב בהקמת ברית לומר אפי׳ יחטאו לא יביא עוד מבול.
פסוק יג:את קשתי אות גדול הוא שהרי הוא דמותי כביכול כדכתיב כמראה הקשת כן מראה דמות כבוד ה'. ואם דעתי להשחית כשהגשמים מרובים אין אני מראה לכם דמות כבודי שאין דרך למלך לבא בין עבדיו כשהם נזופין ממנו. ד״א מה נשתנית קשת שתנתן לעולם יותר משאר אותות אלא לפי שהקשת מראה אש מראה מים מראה אדום מראה ירוק ואעפ״י שמראה מים בצד מראה אש אינן מכבין את האש כך הקשת אות שלא יציפו הגשמים עוד העולם. ד״א כשהקשת נראה הפגימה בצד מטה זה דרך שלום שדורכי קשת כשמבקשין לירות הם מכוונים היתר נגד פניהם והקשת כנגד האויבים והקשת הזאת היתר כנגדנו.
פסוק יד:ונראתה הקשת בלא חצים ויתר להראות דרך שלום.
פסוק יח:וחם הוא אבי כנען הזכירו לפי שהורתו בתיבה ונולד ביציאתו מן התיבה.
פסוק כ:איש האדמה שנשארה לו ולבניו ושחזרה לתת כוחה לו כמו שפרשתי לעיל.
פסוק כ:ויטע כרם פרש״י הכניס עמו זמורות וייחורי תאנים. לפי שמתקלקלים במים יותר משאר אילנות. ד״א הקב״ה אמר לו מכל מאכל אשר יאכל וחבילי זמורות הן מאכל פילין. ד״א לפי שזרעים של שני אילנות אלו אינן נוחים לזרוע כשאר זרעים של שאר אילנות.
פסוק כא:ויתגל בתוך אהלה לפי פרש״י צריך לפרש ויתגל לשון גלות.
פסוק כב:ויגד לשני אחיו ויאמר אין כתיב כאן אלא ויגד ללמדך שהגיד להם הטעם על מה סרסו. אמר ר׳ יעקב בר זבדי מה טעם עבד כנעני יוצא בשן ועין מהכא וירא ויגד.
פסוק כג:ויקח שם ויפת פירש רש״י לכך זכו בניו של שם לטלית של ציצית. חז״ק הא אמרינן בעלמא בשכר שאמר אברהם אם מחוט ועד שרוך נעל, זכו בניו לחוטין של ציצית.
פסוק כד:אשר עשה לו בנו הקטן הטובה אשר עשה לו בנו הקטן ולכך ברכו יותר מהגדול.
פסוק כה:ויאמר ארור כנען. עליו נאמר ומכרתי את בניכם ואת בנותיכם.
פסוק כה:ארור כנען. חם חטא וכנען נתקלל? אלא לפי שכתוב ויברך אלקים את נח ואת בניו ואין קללה במקום ברכה לפיכך ויאמר ארור כנען. וי״א חם לא עשה לו מאומה אלא ראהו מגולה ערוה ולא כסהו כמו שעשה שם ויפת והלך הוא וגילה את הדבר בחוץ ולא נתכוון שיכסוהו שאם רצה כיסהו, ולכך לא נתברך הוא ושמע כנען בנו ועשה לנח זקנו מה שעשה, על כן קללו נח, וראיה לדבר אשר עשה לו בנו הקטן בבני חם ואין לומר הקטן בבני נח שהרי חם לא היה הקטן בבנים אלא יפת הגדול חם השני שם השלישי כדמוקי לקמן ושם ויפת שנתעסקו במצוה ברכם, וחם שלא כבדו לא ברכו ולא קללו וכנען שבזהו קללו.
פסוק כה:ארור כנען. קללהו לפי שמו, אמר לו מה שמך? כנען, שמך גורם לך שתהא נכנע לאחיך כעבד זה שנענע לפני רבו וכשאינו עושה רצונו רבו מקללו בלשון ארור.
פסוק כה:עבד עבדים יהיה שלא ע״י מלחמה, אבל ע״י מלחמה לא תחיה כל נשמה.
פסוק כו:ברוך ה׳ אלקי שם ברוך ה׳ שהוא אדונו ואלוהו של שם שאין עליו אדון אלא ה׳ אלקים וכנגד שקלל זה בשעבוד בירך זה בחירות.
פסוק כו:ויהי כנען עבד למו. לשם ולאלקיו חוטבי עצים ושואבי מים למזבח ולעזרה.
פסוק כו:[ויהי כנען עבד למו. לזרעו של שם נתנה הארץ למורשה כדכתיב ויהי כנען עבד למו].
פסוק כז:יפת ירחיב, על משקל ״ומלכים ירד״ (ישעיה מא,ב), ולא הוזכר השם הנכבד רק על שם הצדיק בשביל כבודו.
פסוק כט:ויהי כל ימי נח תשע מאות שנה וחמשים שנה וימת וא״ת הרי כתיב לעיל בשנת שש מאות שנה לחיי נח וגו׳ וכאן כתיב ויחי נח אחר המבול שלש מאות וחמשים שנה אם כן מצינו שנה יתירה אלא י״ל שנת המבול לא עלתה מן המנין כדאמרינן לעיל.