אחשורוש מתייעץ

יודעי העתים מתחמקים

כשסירבה המלכה לבוא והפרה את ציוויו, התייעץ אחשורוש עם החכמים: "וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ לַחֲכָמִ֖ים יֹדְעֵ֣י הָֽעִתִּ֑ים כִּי־כֵן֙ דְּבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ לִפְנֵ֕י כָּל־יֹדְעֵ֖י דָּ֥ת וָדִֽין׃"(אסתר א יג).

אומרים חז"ל שיֹדְעֵ֣י הָֽעִתִּ֑ים הם חכמי ישראל שידעו והבינו בחכמת המולד וקביעת ראשי חודשים שעליהם נאמר "יוֹדְעֵ֤י בִינָה֙ לַֽעִתִּ֔ים"(דברי הימים א יב לג). ברם, לא ידעו החכמים מה לומר למלך, שכן באותו היום הוא היה שיכור מיינו; אמרו, אם נתן לו עצה להרוג את ושתי, למחר יתפכח מיינו ויאשים אותנו בהריגה, ואם נאמר לו לוותר, יכעס מאוד כי יגיד שאנו מזלזלים בכבודו. על כן הם החליטו לומר למלך שמאז חרב בית המקדש וישראל לא יושבים על אדמתם, אין להם מנוחת הדעת לשפוט בעניינים כל כך עדינים, ועל כן עליו להפנות את הבקשה ל"חכמיו" ולמלכי פרס ומדי.

מי חרץ את דינה של ושתי למות?

בצר לו פנה אחשורוש להתייעץ בשריו הקרובים.

כתוב "וְהַקָּרֹ֣ב אֵלָ֗יו כַּרְשְׁנָ֤א שֵׁתָר֙ אַדְמָ֣תָא תַרְשִׁ֔ישׁ מֶ֥רֶס מַרְסְנָ֖א מְמוּכָ֑ן"(אסתר א יד). הרי שממוכן, הוא המן, היה האחרון, הרחוק, והקטן ברשימת השרים המקורבים למלך. והנה בהמשך כתוב שהמן היה הראשון שהשיא עצה למלך מה לעשות בושתי: "וַיֹּ֣אמֶר מומכן (מְמוּכָ֗ן) לִפְנֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְהַשָּׂרִ֔ים..."(אסתר א טז). חז"ל אמרו שהמן היה "הדיוט קופץ בראש" (מגילה י"ב:, עיין גליון הש"ס שם). חז"ל אומרים שהייתה להמן בת שרצה להשיאה לאחשורוש, לכן מיהר לפסוק על ושתי מיתה.