פסוק א:ויהי בימי אחשורוש. מלך פרס היה שמלך תחת כורש לסוף שבעים שנה של גלות בבל:
פסוק א:הוא אחשורוש. הוא ברשעו מתחלתו ועד סופו:
פסוק א:המלך. שמלך מעצמו ולא היה מזרע המלוכה:
פסוק א:מהדו ועד כוש וגו'. המולך על מאה ועשרים ושבע מדינות כמו שמולך מהדו ועד כוש שעומדים זה אצל זה וכן (מלכים א ד) כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה שהיה רודה בכל עבר הנהר כמו שהוא רודה מתפסח עד עזה:
פסוק ב:כשבת המלך אחשורוש וגו'. כשנתקיים המלכות בידו ורבותינו פירשוהו בעניין אחר במסכת מגילה:
פסוק ג:הפרתמים. שלטונים בלשון פרס:
פסוק ד:ימים רבים. עשה להם משתה:
פסוק ה:גנת. מקום זרעוני ירקות:
פסוק ה:ביתן. נטוע באילנות:
פסוק ו:חור כרפס ותכלת. מיני בגדים צבעונים פירס להם למצעות:
פסוק ו:אחוז בחבלי בוץ וארגמן. מרוקמים בפתילי בוץ וארגמן אותן פרס להם על גלילי כסף ועל עמודי שש:
פסוק ו:מטות זהב וכסף. ערך לישב עליהם לסעודה:
פסוק ו:על רצפת. קרקעות של בהט ושש וגו' מיני אבנים טובות פירשו רבותינו, ולפי משמעות המקרא כך שמם:
פסוק ז:והשקות בכלי זהב. כמו ולהשקות:
פסוק ז:שונים. משונים זה מזה וכן ודתיהם שונות, ורבותינו דרשו מה שדרשו:
פסוק ז:ויין מלכות רב. הרבה, ורבותינו אמרו שהשקה אותם כל אחד ואחד יין שהוא זקן ממנו:
פסוק ח:כדת. לפי שיש סעודות שכופין את המסובין לשתות כלי גדול ויש שאינו יכול לשתותו כי אם בקושי אבל כאן אין אונס:
פסוק ח:יסד. לשון יסוד כלומר כן תקן וצוה:
פסוק ח:על כל רב ביתו. על כל שרי הסעודה שר האופים ושר הטבחים ושר המשקים:
פסוק ח:לעשות כרצון איש ואיש. לכל אחד רצונו:
פסוק י:ביום השביעי. רבותינו אמרו שבת היה:
פסוק יב:ותמאן המלכה ושתי. רבותינו אמרו לפי שפרחה בה צרעת כדי שתמאן ותהרג לפי שהיתה מפשטת בנות ישראל ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת נגזר עליה שתפשט ערומה בשבת:
פסוק יב:ויקצף. ששלחה לו דברי גנאי:
פסוק יג:כי כן דבר המלך. כי כן מנהג המלך בכל משפט לשום את הדבר לפני כל יודעי דת ודין:
פסוק יד:והקרב אליו. לערוך דבריו לפניהם [ אלו הם כרשנא שתר וגו':
פסוק טו:כדת מה לעשות. מוסב על ויאמר המלך לחכמים:
פסוק יז:כי יצא דבר המלכה על כל הנשים. זה שביזתה את המלך על כל הנשים להבזות אף הן את בעליהם:
פסוק יח:תאמרנה שרות פרס ומדי. לכל שרי המלך את הדבר הזה והרי זה מקרא קצר:
פסוק יח:וכדי בזיון. ויש בדבר הזה הרבה בזיון וקצף:
פסוק יט:דבר מלכות. גזרת מלכות של נקמה שצוה להורגה:
פסוק יט:ויכתב בדתי פרס ומדי. בספרי חוק ומנהג המלכות:
פסוק יט:ולא יעבור. חוק זה מביניהם שיהא זה חוק ודת לכל הבוזה את בעלה:
פסוק יט:אשר לא תבוא ושתי. ולכך נהרגה:
פסוק כב:ומדבר כלשון עמו. כופה את אשתו ללמד את לשונו אם היא בת לשון אחר: