פסוק א:נאום אברהם הספרדי הואלתי לפרש המגלה בכל מאדי, פסוק אחר פסוק כפי אשר תשיג ידי, ויודע סודי הוא יהיה עמדי.
פסוק א:ויהי בימי אחשורוש. אחשורוש. שם זה לשון פרס. על כן לא נדע טעמו, ואילו היה לשון הקדש ג"כ לא ידענוהו למה נקרא ככה. אם לא יספר הכתוב המקרה שקרה לקורא כשמות השבטים ומשה גם בריעה, וטעם הוא אחשורוש בעבור שאבי דריוש המדי שמלך על בבל כהכרת מלכותה היה כך שמו כאשר הוא מפורש לדריוש בן אחשורוש והוא מלך על מדי, וכורש חתנו מלך על פרס. ובזמן אחד מלכו שניהם וראיות יש על זה. וכאשר מת דריוש מלך כורש על מלכות מדי ובמות כורש מלך אחשורוש על פרס ומדי כאשר הוא כתוב במגלה חיל פרס ומדי. ובאחרונה למלכי מדי ופרס דריוש בן אחשורוש הראשון מלך בתום שבעים שנה לגלות ירושלים, והוא היה זקן בן ס"ב שנה ובתחלת מלכות אחשורוש זה השני כבר היו ישראל בבית שני וכתבו שטנה והיא הפרשה הכתובה בעזרא אחר כך, כי זה אחשורוש נקרא בלשון כשדים ארתחששתא ויש ראיות על זה, על כן יאמר הכתוב הוא אחשורוש שהיה תקיף מהראשון:
פסוק א:זאת הודו לא ידענו אם שם מדינה או שם גוי, ודרך מתפסח ועד עזה דרך דרש, כי הכתוב אמר בכל עבר הנהר והזכיר שני הקצוות:
פסוק א:מדינה נקראת העיר שהיא מוקפת חומה עם המסילות שהם סמוכים לחומר כאשר אפרש עוד, ויש אומר כי הזכיר הכתוב החשבון המעט לפני הרב כי בתחלה היה מלך על המעט, ואינו צורך כי משפט הערים שיקדימו המעט או יאחרוהו כרצון הכותב כשנות יעקב אבינו:
פסוק ב:בימים ההם. טעם זה הכתוב כי לא ישב על כסא המלוכה שימצא מנוח רק אחר מלחמות רבות שהיו לו, וככה כתוב באחרונה וכל מעשה תקפו שנלחם ונצח, ודבר מרדכי הכל על הספר כתוב:
פסוק ב:הבירה. ארמון כמו כי לא לאדם הבירה, ורבים בירניות. וזה שושן הבירה איננו העיר שושן כי שושן הבירה הוא ארמון המלך בתוך המדינה שהיא מוקפת חומה, וככה כתוב ואני בשושן הבירה אשר בעילם, ושושן העיר היתה מסלות שאינן מוקפות חומה סביבות עילם, ושם היו היהודים, ולא היו בשושן הבירה בימים ההם יהודים רק מרדכי לבדו, בעבור שבתו בשער המלך קודם שתלקח אסתר כאשר אפרש, וע"כ אמר הכתוב והעיר שושן נבוכה, כי רוב העיר היו יהודים, וכן והעיר שושן צהלה ושמחה, כי מה גדולה היתה ליהודים עד שידאג ארמון המלך במפלתם או ישמח בישועתם, וככה כתוב ליהודים אשר בשושן, ויקהלו היהודים אשר [בשושן?]:
פסוק ג:בשנת שלוש. זה לאות כי שתי שנים נלחם, וטעם לכל שריו הרואים פני המלך, ועבדיו הם המשרתים לפניו, ומלת הפרתמים פרסית ואם היא עברית טעמה כמו שרים, ושרי המדינות שאינן על המלך תמיד:
פסוק ד:בהראותו. אין הכתוב מספר כי כל אלה הימים הראה להם עשרו רק ישוב ימים רבים על ימי המשתה, ובימים האלה הראה להם תקפו ושיש לו עושר רב ולא ימצא כמוהו רק למלכים, וזהו טעם כבוד מלכותו:
פסוק ד:וטעם גדולתו שהיה גדול מכל המלכים שהיו לפניו:
פסוק ה:ובמלאת. באה תי"ו בבעלי האל"ף בסוף כבעלי הה"א, וצד"י הנמצאים בשוא כי סמכו בנון הנמצא:
פסוק ה:ביתן. שם תואר מגזרת בית כמו רחמן והוא סמוך ומוכרת, והוא דרך קצרה ביתן בית המלך, והוא דבק עם הפסוק בהראותו, בשמונים ומאת יום, ובשבעה הראה עושרו:
פסוק ו:חור כרפס ותכלת. והוא שראה מעשרו כי היו המצעים והמסכים צבועים למראה עינים רבות, ומלת חור לבן וככה ואורגים חורי, והוא נודע בלשון ארמית, וממנו פניו יחורו, וכרפס עין, אולי הוא כעין כרפס במראה, ותכלת הנה זה העין נמצא אצל המלכים, ונוכל לתקן דרוש הדורש כי לא נודע זה העין רק על ידי אבותינו בצאתם ממצרים, בחבלי בוץ, א' כי היו קווים בדמות חבלים נאחזים עם מראה חור כרפס ותכלת, ומלת בוץ כמו [חסרה מלת בד.] והוא פשתים דקים ימצאו במצרים לבדה:
פסוק ו:וארגמן. ידוע והוא ארגמן:
פסוק ו:על גלילי כסף. עגולות כסף נתונות על ראשי העמודים וסביבותיהם. והעמודים היו שש והוא שיש, כמו עש שהוא עיש, והרצפות שהמטות עליהם היו אבנים יקרות, ואין מהם ידועה אצלנו רק השש הוא השיש:
פסוק ז:והשקות. שם הפועל, שונים שם התואר כמו אובדים [כאן חסר דף בכ"י]:
פסוק יט:ממנה ביופי ובמוסר:
פסוק כ:ונשמע פתגם המלך. איננו לשון ארמית כי אם לשון עברית. וכמוהו אשר אין עושה פתגם:
פסוק כ:כי רבה היא. אע"פ שהיא רבה, כמו רפאה נפשי כי חטאתי לך, כי עם קשה עורף הוא:
פסוק כ:מלת יתנו שבה אל כל כמו וכל הארץ באו מצרימה:
פסוק כא:וייטב הדבר. טעם הדבר בעיני המלך והשרים שנראה להם עצה טובה:
פסוק כא:וטעם ויעש המלך שגירש ושתי מבית המלכות:
פסוק כב:וישלח וגו’ להיות כל איש שורר בביתו. והטעם הנה גרשתי המלכה בעבור שלא מלאה תאותי:
פסוק כב:ומדבר בלשון עמו. היה יוצא הכרוז ומדבר בלשון עם ועם כדי שיבינו הכל, או טעמו שאין רשות לאדם לדבר רק בלשון עמו, והנה שם שני חוקים שלא יאמרו כי על דבר ושתי לבדו שלח:
