פסוק ב:על כסא מלכותו. במדרש רבתי מלכתו כתיב פי' קרי ביה מלאכתו וכדלקמן בא לישב על כסא שלמה ולא הניחוהו א"ל כל מלך שאינו קוזדמוקרטור פי' מושל בכל העול' אינו יושב עליו עמד ועשה לו כסא משלו בדמותו הה"ד על כסא מלכותו מלכתו כתיב ע"כ וגם בשנת שלש למלכו דרש ביה לשון מלאכה:
פסוק ד:ואת יקר. אבן עזר' בס' צחות הביאו בכלל הפתוחים וכ"כ ר' יהודה שהוא פתוח לפי שהוא סמוך ור' יונה כתב שהוא קמוץ וכתוב במכלול דף קצ"ח כי כן נמצא בספרים מדוייקים קמוץ וכן הביאו בעל המסורת עם הקמוצים סמוכים ובשרשים כתב ואנחנו מצאנוהו במקצת הספרים המדוייקים קמוץ ובמקצתם פתוח:
פסוק ד:תפארת גדולתו. במדוייקי' הל"מד דגושה ומלא וא"ו ונמסר עליו לית ומלא והר"ר אליעזר מגרמישא כתב גדולתו מלא וא"ו כי בכל יום היה מראה להם ששה תסבוריות פי' אוצרות וכן שמונים מלא מלמד שהיו מלאים להראות ששה אוצרות בכל יום ע"כ וזה כדברי רבנין דשמות רבה פ' ט' ומדרש אסתר רבתי ששה ניסין היה פותח ומראה להן בכל יום ופי' ניסין פי' מה"רר נפתלי מיני חדרים ומתנות כהונה פי' אוצרות ובילקוט גרס תשבוֹריות וזהו אוצרות ובתרגום אחר ארוך מצאתי דגרס בהדיא שימא ביגנזי אחוי להון ובפרשת וארא גרס ניסין ודייק ששה מדכתיב עושר כבוד מלכותו יקר תפארת גדולתו הרי שש וכ"מ בתרגום הארוך ע"כ:
פסוק ה:ובמלואת. נכתב בו"או וא"לף מכלול דף קע"א ושרשים ובמסורה גדולה אות וא"ו נחשב עם מלין דכתיבין מוקדם מאוחר ובמדרש ובמלואת כתיב משתה שבעת ימים רב ושמואל רב אמר שבעה חוץ ממאה ושמונים ושמואל אמר שבעה עם מאה ושמונים ע"כ וכתב מהר"ר שלמה הלוי בן אלקבץ בספר מנות הלוי דרב דרש הקרי ובמלאת אחר שנשלמו הק"פ עשה עוד שבעת ימים ושמואל דרש הכתיב ובמלואת כלומר כשהגיע לתשלום הק"פ ימים בשבעה האחרונים מהם עשה משתה והמתרגם פי' שהיו ב' משתאות הא' לכל שרי המדינות ק"פ יום והב' לעם בני ישראל שבעה ימים ועיין במסורת הברית הגדול:
פסוק ה:לכל העם הנמצאים. הל"מד בגעיא בקצת ספרים:
פסוק ו:חור. חית רבתי והחכם אלקבץ בספר מנות הלוי שלו כתב בזה טעמים ע"ש דף ל"ג ע"א ובמסורת הברית הגדול סימן תת"סט ותת"ע:
פסוק ו:רצפת. במקצת ספרים כ"י ובדפוס ישן הצד"י בחטף פתח וכן כתוב קצת מן המדקדקים וספרים אחרים הרי"ש בחירק והצד"י בשוא לבדו והפ"א רפה ועיין מ"ש בשופטים ה' ויחזקאל מ' על וְרִֽצְפָה ובמאמר המאריך שלי:
פסוק י:בזתא. בכמה מדוייקים כ"י הז"ין דגושה וכן נמסר עליו במקרא גדולה לית דגש:
פסוק י:חרבונא. ב' אחד עם אל"ף בסוף ואחד עם ה"א וסימן ביום השביעי כטוב דין עם אל"ף ויאמר חרבונה א' מן הסריסים דין עם ה"א ושניהם מלאים:
פסוק י:הַמְשָׁ֣רְתִים. ספרים אחרים הַֽמְשָׁרְתִים:
פסוק יא:להראות. ב' ומלאים וסימן להראות העמים והשרים להראות את אסתר:
פסוק יא:מראה היא. כן כתיב בחירק וביו"ד:
פסוק יד:ראי. עם יו"ד באחרונה:
פסוק טז:מומכן. ממוכן ק' והוא חד מן מלין דכתיבין מוקדם מאוחר ועיין מ"ש בזה החכם אלקבץ:
פסוק יז:בעליהן. הע"ין בשוא לבדו בספרים כ"י ובדפוס ישן וכן:
פסוק יח:והיום הזה. הו"או בגעיא:
פסוק יט:יעבור. ב' מלאים וסימן אם על המלך טוב קימו וקבל היהודים:
פסוק יט:אשר לא תבוא. במקצת ספרים מדוייקים מלא וא"ו ואל"ף וכן הוא במגלות של ר"מ הסופר:
פסוק כ:פתגם. במקצת ספרים כ"י מדוייקים הגי"מל בפתח כמשפט ורד"ק כתב בשרשים שהוא קמץ בסמיכו':
פסוק כ:וכל הנשים יתנו. בא כמו רבים נסתרים והראוי תתננה ועיין מ"ש בפרש' ויצא על ויחמנה:
פסוק כב:כלשונו. כל ספרא מלא בא מן א' בתארה דספרא חסר: