האדרת נשים
מרן הרב אליהו זצוק"ל סיפר כי פעם היה בכנס של שופטים ואנשי אקדמיה שנאמו והתהדרו ביחס החיובי שהם נותנים לאישה. כולם הפליגו במילים להסביר כמה מסוכנת "הדרת הנשים" שנהוגה אצל הדתיים והרבנים והתורה וכו'.
הרב שמע את דבריהם וחייך.
כשהגיע תורו של מרן הרב לדבר, הוא אמר כי ההלכה אומרת ש"חייב אדם לאהוב את אשתו כגופו ולכבדה יותר מגופו" (ראה בבא מציעא נט.; יבמות סב:). וכבוד זה צריך להיות במעשים ולא רק בדיבורים. אי-אפשר לדבר על כבוד האישה ולבגוד בה. אי-אפשר לדבר על כבוד האישה ולעזוב אותה למען המזכירה. אי-אפשר לדבר על כבודה של האישה וללטוש עיניים לנשים אחרות. סיפר מרן הרב זצוק"ל כי בכל מילה שלו הוא כיוון לקבוצה של אנשים שהיו באולם, ובכל משפט שכזה חלק מהאנשים שדיברו לפניו גבוהה גבוהה הורידו את ראשם בבושה. בסופה של ההרצאה היו כל הנוכחים עם ראשים מורדים, והרב סיים את הרצאתו ויצא.
הַמּוֹרֶה לכבוד האישה - אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ
ומנין למדו אותם אנשים לכבד את הנשים שלהם רק במילים? מאחשוורוש. בתחילה הוא אומר כי רצונו לְהַרְא֨וֹת לכל שרי העולם את היופי וההדר של אשתו ושתי המלכה: "לְ֠הָבִיא אֶת־וַשְׁתִּ֧י הַמַּלְכָּ֛ה לִפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ בְּכֶ֣תֶר מַלְכ֑וּת לְהַרְא֨וֹת הָֽעַמִּ֤ים וְהַשָּׂרִים֙ אֶת־יָפְיָ֔הּ כִּֽי־טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה הִֽיא׃"(אסתר א יא). מה יותר מכובד מזה?
מי שהבינה היטב שזה לא כבוד, אלא תאווה גסה שסופה ביזיון, הייתה האישה שמכירה אותו יותר מכל, אשתו. ושתי מיאנה לקבל את הכבוד המפוקפק הזה.
ובאמת סופו הוכיח על תחילתו, שכאשר ושתי המלכה לא משתפת פעולה עם השיגיונות שלו, הוא כועס בלי גבול. "וַיִּקְצֹ֤ף הַמֶּ֙לֶךְ֙ מְאֹ֔ד וַחֲמָת֖וֹ בָּעֲרָ֥ה בֽוֹ׃"(אסתר א יב). אחר כך הוא הופך את הזלזול שלו לחוק עולמי, "לִהְי֤וֹת כָּל־אִישׁ֙ שֹׂרֵ֣ר בְּבֵית֔וֹ"(אסתר א כב).