פסוק א:ויהי בימי אחשורוש הוא אחשורוש המולך מהדו ועד כוש וגו'. עד סוף הספר.
פסוק א:ידענו שזאת המגלה נכתבה ברוח הקודש ולזה נכתבה בין הכתובים ברוח הקודש והנה נכתבה לפרסם דבר הנס הנפלא אשר בעבורו קבלו עליהם ישראל לקיים את ימי הפורים ועם זה השלימו הספור לבאר איך סבב זה מסבב הסבות להשגחה על ישראל:
פסוק א:שבע ועשרים ומאה מדינה. הנה הרצון במדינה מחוז בו עיירות רבות כי ידענו מדבר המלכים האלו והם מלכי פרס שכבר היו מולכים בכל הממלכות וזה כי כבר נראה מדברי דניאל שממלכות נבוכדנצר שהיה לבלשאצר בן בנו נתן למלכי מדי ופרס ולזה תמצא שאמר כורש כל ממלכות הארץ נתן לי יי' אלהי השמים (עזרא א, ב):
פסוק ג:הפרתמים. הם שרים גדולים היו תחתיהם מדינות רבות:
פסוק ה:בחצר גינת ביתן המלך. בחצר שהיה אצל גינת ארמון המלך והיה מקום רחב לאכול בו כל העם הזה:
פסוק ו:חור כרפס ותכלת אחוז בחבלי בוץ וארגמן על גלילי כסף ועמודי שש. חור הוא בגד לבן. כרפס הוא בגד ירוק כצבע שנקרא שמו כרפס. ותכלת הוא בגד צבוע בתכלת. ואלו הבגדים היו אחוזים באויר בחבלי פשתן להיות לאהל ולמחסה ולמכסה. וארגמן הוא בגד צבוע בצבע אדום והיה נתלה כדמות פרוכת:
פסוק ו:על גלילי כסף ועמודי שש. והנה גלילי כסף הם עגולים כדמות עמודים ואחשוב שהם היו נשענים על העמודים של שיש והיו עליהם כדמות בדים בין עמוד לעמוד ובגלילים היו נתלים בגדי הארגמן והיו נאחזים בהם בגדי האהל שהיו מצבעים מתחלפים. והנה אות ב׳ במלת אשר בחצר גינת ביתן המלך [נמשך עניינו לחור כרפס וגו' שאחריו וטעמו החצר הי' מקושט] בחור כרפס ותכלת אחוז בחבלי בוץ ובארגמן על גלילי כסף ועמודי שש מטות זהב וכסף. והנה החל מלמעלה וסיים במה שהוא למטה ולזה זכר תחלה האהל ואחריו היריעות התלויות מלמעלה למטה למחיצות ואחריהם המטות ואחריהם קרקע החצר אשר עליו היו המטות. והנה היו המטות מבגדי זהב וכסף. והיה בקרקע החצר כלו רצפת אבנים טובות היו ממוצעות ומסודרות שם. והנה בהט היא אבן דומה לשיש. ודר וסוחרת הם אבנים יקרות. והרצפה היתה כולה מאבנים האלו בסדור מוגבל. רוצה לומר שהיתה שם אבן של בהט. ואחריה של שיש. ואחריה של דר. ואחריה של סוחרת. וזה ממה שיורה על רוב עשרו. וכבר התפרסם זה גם כן מפני שהראות עושר כבוד מלכותו ויקר תפארת גדולתו לא נשלם כי אם בימים רבים מאד רוצה לומר שמונים ומאת יום:
פסוק ז:והשקות בכלי זהב וגו'. אמר שהוא היה משקה כל האנשים בכלי זהב והיו שונים קצתם מקצתם מפני תמונתם והמרגליות הקבועות בהן וזה היה כולו להפלגת עשרו ונתן לכולם מיין המלכות והוא היין שהיה שותה ממנו המלך והיה שם ממנו לרוב:
פסוק ח:והשתיה. לאיש ואיש היתה לפי רצונו ומנהגו לא היה שם דבר יאנוס אותו ויעכבהו מלשתות בעת רצותו לשתות כי תמיד היה מוכן היין לפני כל איש ואיש. והנה אמר זה כי בסעודות הגדולות יקרה לפעמים שיחסר לקצת אנשי הסעודה קצת מה שצריך להם ומבשתם לשאול יאנסו אל שלא יהיה להם רצונם מהסעודה:
פסוק ח:על כל רב ביתו. על כל גדול ומנהיג שבביתו והם הממונים על דברי הסעודה כי לכולם צוה שמה שיהיה תחת מנויו מהסעודה יהיה מוכן תמיד לכל בני הסעודה:
פסוק ט:עשתה משתה נשים בית המלכות. רוצה לומר בבית המלכות. ואמר גם ושתי המלכה להורות כי מאת המלך נהיה זה כדי שלא יבושו הנשים מלאכול מלפני האנשים ולזה סדר שיהיו האנשים לבד והנשים לבד:
פסוק י:שבעת הסריסים המשרתים את פני המלך אחשורוש. ידמה שהם היו מסורסים ולזה שלח המלך לקרוא ושתי על ידם כי אינם ראויים לשגל. ואפשר שיהיה הרצון שרים כטעם אמרו בדבר המלך אשר ביד הסריסים:
פסוק יב:ותמאן המלכה לבא בדבר המלך אשר ביד הסריסים. אמר כי אף על פי שאמרו לה זה בשם המלך אלו הסריסים שהיה ראוי שתאמין בדבריהם כי הם מהמלך הנה עם כל זה מאנה לבא למלאות מצות המלך. ואפשר שיהיה הרצון בזה כי היא לא רצתה לבא בדבר המלך מפני היותו ביד הסריסים כי לגאותה היתה רוצה שישלח לה אחשורוש שרים רבים נכבדים מאלה:
פסוק יג:לחכמים יודעי העתים. הנה החכמים האלו היו חכמים בדינין ובפלוסופיא המדינית ולזה יוכלו לשפוט בדברים כפי הראוי ועם זה היו יודעי העתים רוצה לומר שהיו בקיאים בחכמת המזלות כי בזה יתיישרו לשפוט בדברים לפי מה שיאות מהמסודר מהגרמים השמימיים ולזה אמר לפני כל יודעי דת ודין:
פסוק יד:והקרוב אליו כרשנא וגו'. אמר שהקרוב אליו מאלו החכמים אשר בזה התאר שיוכל להגיד להם זה הענין כדי שישפטו בו לפי הראוי היו אלו שזכר כי הם היו רואי פני המלך תמיד והם היו הקודמים להיות יושבים במלכות כי מפני רוב חכמתם היו אצל המלך וקרובים אליו בישיבתם ואולם האחרים כשיבאו שם היו רחוקים מישיבת המלך. והנה ידמה שהיתה הסכמתם כי כשתשאל עצה מהם יתחיל הקטן מהם לדבר תחלה כדי שתשמע עצת כל אחד מהם כי אם ידבר הגדול תחלה הנה הנשארים ייראו מלחלוק עמו ולא תהיה שם עצה זולתי מאחד מהם ולזה דבר תחלה ממוכן שהיה הקטן מאלו החכמים ולפי שישרה עצתו בעיני המלך והשרים נעשתה עצתו:
פסוק יט:ולא יעבור. רוצה לומר שיתקיים תמיד זה הנמוס ולא יסור:
פסוק יט:אשר לא תבא ושתי לפני המלך ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה. הנה לא קראה מלכה בזה המקום כי היה רצונו לעשוק ממנה המלכות ואמר כי על מה שמנעה מלבא לפני המלך תסור ממנה המלוכה כי לא היתה לה אם לא מפני המלך ולפי שאינה נשמעת לו אין ראוי שתשאר לה אך יתננה המלך לרעותה הטובה ממנה וזה יהיה כשימית אותה ויקח אשה אחרת כי בזולת זה לא יתכן זה הענין כי כל נשי המלך הם מלכות ואפשר שהיה מנהגם שלא לקח כי אם אשה אחת:
פסוק כב:להיות כל איש שורר בביתו ומדבר כלשון עמו. רוצה לומר שכל איש יהיה מושל בביתו להכריח אשתו למה שירצה ויוכל לנהוג כמנהג עמו אף על פי שאינו ממנהג עם אשתו לעשות ככה. והנה אמר זה כי ידמה שושתי אמרה שאין זה נהוג בארצה ובעמה לבא המלכה לפני האנשים שהם עבדיה להראות את יפיה:
