א הַ֥לְלוּ יָ֨הּ ׀ הַֽלְלוּ־אֵ֥ל בְּקָדְשׁ֑וֹ הַֽ֝לְל֗וּהוּ בִּרְקִ֥יעַ עֻזּֽוֹ׃ ב הַֽלְל֥וּהוּ בִגְבוּרֹתָ֑יו הַֽ֝לְל֗וּהוּ כְּרֹ֣ב גֻּדְלֽוֹ׃ ג הַֽ֭לְלוּהוּ בְּתֵ֣קַע שׁוֹפָ֑ר הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּנֵ֣בֶל וְכִנּֽוֹר׃ ד הַֽ֭לְלוּהוּ בְתֹ֣ף וּמָח֑וֹל הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּמִנִּ֥ים וְעוּגָֽב׃ ה הַֽלְל֥וּהוּ בְצִלְצְלֵי־שָׁ֑מַע הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּֽצִלְצְלֵ֥י תְרוּעָֽה׃ ו כֹּ֣ל הַ֭נְּשָׁמָה תְּהַלֵּ֥ל יָ֗הּ הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר

פסוק א:
הללויה. הללו את יה ואמרו הללו את האל במקום קדשו והוא עולם המלאכים:
פסוק א:
ברקיע עוזו. הוא עולם הגלגלים כי שם נראה עוז וחזקו של המקום:
פסוק ב:
בגבורותיו. בספור גבורותיו:
פסוק ב:
כרוב גודלו. ר״‎ל כמו שגדולתו מרובה כן הללוהו הרבה:
פסוק ה:
בצלצלי שמע. בכלי נגון הנקרא מצלתים המשמיע קול למרחוק:
פסוק ה:
בצלצלי תרועה. המשמיעים קול תרועה:
פסוק ו:
כל הנשמה. וגו׳‎ הללויה סרס המקרא לומר הללו את יה ואמר כל מי שיש בו נשמה ונפש משכלת תהלל את יה, נשלם ספר תהלים, תהלות לאל קדש הלולים: