א הַ֥לְלוּ יָ֨הּ ׀ הַֽלְל֣וּ אֶת־יְ֭הוָה מִן־הַשָּׁמַ֑יִם הַֽ֝לְל֗וּהוּ בַּמְּרוֹמִֽים׃ ב הַֽלְל֥וּהוּ כָל־מַלְאָכָ֑יו הַֽ֝לְל֗וּהוּ כָּל־צבאו (צְבָאָֽיו׃) ג הַֽ֭לְלוּהוּ שֶׁ֣מֶשׁ וְיָרֵ֑חַ הַ֝לְל֗וּהוּ כָּל־כּ֥וֹכְבֵי אֽוֹר׃ ד הַֽ֭לְלוּהוּ שְׁמֵ֣י הַשָּׁמָ֑יִם וְ֝הַמַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר ׀ מֵעַ֬ל הַשָּׁמָֽיִם׃ ה יְֽ֭הַֽלְלוּ אֶת־שֵׁ֣ם יְהוָ֑ה כִּ֤י ה֭וּא צִוָּ֣ה וְנִבְרָֽאוּ׃ ו וַיַּעֲמִידֵ֣ם לָעַ֣ד לְעוֹלָ֑ם חָק־נָ֝תַ֗ן וְלֹ֣א יַעֲבֽוֹר׃ ז הַֽלְל֣וּ אֶת־יְ֭הוָה מִן־הָאָ֑רֶץ תַּ֝נִּינִ֗ים וְכָל־תְּהֹמֽוֹת׃ ח אֵ֣שׁ וּ֭בָרָד שֶׁ֣לֶג וְקִיט֑וֹר ר֥וּחַ סְ֝עָרָ֗ה עֹשָׂ֥ה דְבָרֽוֹ׃ ט הֶהָרִ֥ים וְכָל־גְּבָע֑וֹת עֵ֥ץ פְּ֝רִ֗י וְכָל־אֲרָזִֽים׃ י הַֽחַיָּ֥ה וְכָל־בְּהֵמָ֑ה רֶ֝֗מֶשׂ וְצִפּ֥וֹר כָּנָֽף׃ יא מַלְכֵי־אֶ֭רֶץ וְכָל־לְאֻמִּ֑ים שָׂ֝רִ֗ים וְכָל־שֹׁ֥פְטֵי אָֽרֶץ׃ יב בַּחוּרִ֥ים וְגַם־בְּתוּל֑וֹת זְ֝קֵנִ֗ים עִם־נְעָרִֽים׃ יג יְהַלְל֤וּ ׀ אֶת־שֵׁ֬ם יְהוָ֗ה כִּֽי־נִשְׂגָּ֣ב שְׁמ֣וֹ לְבַדּ֑וֹ ה֝וֹד֗וֹ עַל־אֶ֥רֶץ וְשָׁמָֽיִם׃ יד וַיָּ֤רֶם קֶ֨רֶן ׀ לְעַמּ֡וֹ תְּהִלָּ֤ה לְֽכָל־חֲסִידָ֗יו לִבְנֵ֣י יִ֭שְׂרָאֵל עַֽם־קְרֹב֗וֹ הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
הַלְלוּיָהּ. הַלְלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם, הַלְלוּהוּ בַּמְּרוֹמִים,
פסוק ב:
ופירוט של הנקראים להלל את ה' מן המרומים: הַלְלוּהוּ, כָל מַלְאָכָיו, היצורים הרוחניים הבאים למלא שליחות מסוימת של ה', בין בהודעת דברים, בין בהתערבות פעילה במעשי העולם. הַלְלוּהוּ, כָּל צְבָאָו, צבא השמים, יצורי מרום: שרפים, אופנים וחיות הקודש.
פסוק ג:
הַלְלוּהוּ, שֶׁמֶשׁ וְיָרֵח, שגם הם בשמים, אם כי במובן אחר של 'שמים'. הַלְלוּהוּ, כָּל כּוֹכְבֵי אוֹר, הכוכבים המאירים.
פסוק ד:
הַלְלוּהוּ, שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם. שכן השמים אינם נתפסים כעשויים שכבה או דרגה אחת, אלא כרקיעים זה למעלה מזה, וגם הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם, אוצרות עליונים אשר מהם יורד השפע לעולם התחתון.
פסוק ה:
והקריאה לכולם היא: יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם ה' על כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָאוּ. כל ברואי מעלה מהללים את ה' על עצם קיומם, שהרי אין הם זקוקים לשום דבר.
פסוק ו:
וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם, שכן לכל הפחות מבחינתנו אלה הם דברים קבועים וקיימים – חָק נָתַן, קבע את סדרי הטבע, וְלֹא יַעֲבוֹר.
פסוק ז:
בחלקו השני של המזמור יש פנייה דומה ליצורים שלמטה: הַלְלוּ אֶת ה' מִן הָאָרֶץ – כל צבאה: תַּנִּינִים, יצורי ענק הנמצאים במעמקי המים, וְכָל תְּהֹמוֹת, המים שבמעמקי האדמה.
פסוק ח:
יהללו אותו אֵשׁ, וּמנגד – בָּרָד, שֶׁלֶג וְקִיטוֹר, עשן או אדים חמים, וכן רוּחַ סְעָרָה, שהיא עֹשָׂה דְבָרוֹ של ה'. דְבָרוֹ
פסוק ט:
יהללוהו הֶהָרִים וְכָל גְּבָעוֹת, עֵץ פְּרִי וְכָל אֲרָזִים, המייצגים את עצי הסרק,
פסוק י:
הַחַיָּה וְכָל בְּהֵמָה, רֶמֶשׂ הרומש וזוחל על הארץ, ולעומתם צִפּוֹר כָּנָף,
פסוק יא:
מַלְכֵי אֶרֶץ וְכָל לְאֻמִּים, העמים שתחתם. או: מנהיגי העמים, שָׂרִים וְכָל שֹׁפְטֵי אָרֶץ. ולא רק הגדולים יהללו את ה', אלא גם אנשים פשוטים:
פסוק יב:
בַּחוּרִים וְגַם בְּתוּלוֹת, זְקֵנִים יחד עִם נְעָרִים.
פסוק יג:
ולסיכום: הכול יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם ה', כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ. התהילה היא לא רק למהות העליונה שמעבר לכל, אלא אפילו שמו של ה' מרומם לבדו והוא מעבר לכל המציאות. בני הארץ וגם יצורי השמים צריכים להודות לה' כי הוֹדוֹ זורח ומאיר עַל אֶרֶץ וְשָׁמָיִם.
פסוק יד:
וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ, הוא מרומם במיוחד את הקרובים אליו, ונותן תְּהִלָּה לְכָל חֲסִידָיו, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ, העם שקרוב אליו. הַלְלוּיָהּ.