פסוק א:תהלה לדוד. לפי שבהמזמור הזה אין בה שום שאלה ובקשה כ״א שבחי המקום ולזה אמר תהלה לדוד כי אין בה כ״א תהלה ושבח:
פסוק א:ארוממך. אספר רוממותיך:
פסוק ב:בכל יום. ר״ל לפי הראוי בכל יום מעין המאורע:
פסוק ג:ומהולל מאד. יותר ממה שמהללין אותו כי אין חקר לדעת גדולתו ולהללו כפי מה שהוא:
פסוק ד:דור לדור. דור זה ישבח מעשיך לדור הבא אחריו:
פסוק ד:וגבורותיך יגידו. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ו:ועזוז וגו׳. ר״ל כמו שאני אספר גדולתך כן כולם יאמרו חוזק מעשיך הנוראים:
פסוק ז:רב טובך. מרבית טובך:
פסוק ז:וצדקתך. זכרון צדקתך ירננו:
פסוק ח:חנון. נותן מתנת חנם:
פסוק ח:ארך אפים. אינו ממהר לכעוס:
פסוק ח:וגדל חסד. עושה חסדים גדולים:
פסוק ט:לכל. לרעים ולטובים:
פסוק ט:על כל מעשיו. על כל הבריות שבעולם:
פסוק י:כל מעשיך. ר״ל מכל מעשה ה׳ בא לו הודאה ושבח:
פסוק י:יברכוכה. יברכו אותך:
פסוק יב:להודיע. כוונת דבורם יהיה כדי לפרסם לבני אדם גבורות ה׳ וגו׳:
פסוק יג:כל עולמים. על כל העולמות בכל דור ודור ממשלתך עומדת בכל ימי הדורות:
פסוק יד:סומך וגו׳. לבל יגיעו עדי ארץ:
פסוק יד:לכל הכפופים. לאשר כבר כפפו קומתם עדי ארץ:
פסוק טו:אליך ישברו. למלאות די מחסורם:
פסוק טו:בעתו. לכ״א בעת הצריך לו:
פסוק טז:פותח. אתה פותח את ידך ומשביע לכל חי לפי רצונו ותאותו:
פסוק יז:צדיק. נותן צדקה למי שאין לו זכיות:
פסוק יח:באמת. רוצה לומר בלב שיהיה פיו ולבו שווים ולא יכחיש הלב מאמר פיו:
פסוק כא:ויברך כל בשר. ר״ל גם כל בשר יברכו וגו׳ כמוני: