פסוק א:תהלה לדוד ארוממך - בדבור ובאמונת הלב.
פסוק א:והזכיר המלך – כי הוא המלך באמת וזהו יסוד כל התהלה הזאת.
פסוק א:ואברכה שמך - להוסיף על רוממותיך. והנה הטעם שאדבר שאתה מרומם.
פסוק ב:בכל יום - יום אחר יום אברכה שמך עד שאהיה מהמהללים תמיד, שמעלתם גדולה מהמברכים.
פסוק ג:גדול - בעבור שהזכיר ואהללה שמך הזכיר, כי השם גדול מהמהללו, על כן: ומהולל מאד יותר ממהללו ובעבור שאמר שהוא גדול הזכיר כי לגדולתו אין חקר כי כל מלך בלתו, יש לגדולתו ראשית ואחרית ולגדולתו אינו כן.
פסוק ד:דור - עתה פירש טעם ומהולל מאד כי הדור שהלך יספר לדור הבא מעשיך הנוראים יגידו שני הדורות.
פסוק ד:וטעם וגבורתך - כי מתהלות המלך היותו גבור.
פסוק ה:הדר - הדורות יגידו גבורותיך הנראות ואני אשיחנו עם לבבי.
פסוק ה:הדר כבוד הודך - עקרי כבוד גבורותיך הנראות, גם דברי נפלאותיך שלא יבינום הדורות.
פסוק ו:ועזוז - ואלה הדורות יספרו הנוראות שעשית לעיניהם, כמו אותות מצרים ושאר נפלאות נוראות, רק אני גדולתך שהיא גדולת כבודך, אספר להם אולי יבינו.
פסוק ו:והנה טעם נוראותיך - כי כן ראוי להיות המלך נורא.
פסוק ז:זכר - והמלך אם היה טוב כל אדם יביעו טובו ובא רב טובך. והטעם טובך הרב כמו בגדול זרועך שהוא בזרועך הגדול.
פסוק ז:וצדקתך ירננו - גם ראוי הוא שיהיה המלך עושה צדק.
פסוק ז:ומלת ירננו – בפרהסיא וזה אומרים - [חנון - להושיע המשוע אליו. ורחום – לשמור עבדו שלא יכשל.]
פסוק ח:חנון - להושיע המשוע אליו.
פסוק ח:ורחום – לשמור עבדו שלא יכשל.
פסוק ט:טוב - וכל מלך לא יתכן להיותו טוב רק לאנשים מעט והשם לבדו טוב לכל גם המלך לא יתכן לרחם רק על עבדיו הנאהבים, והשם לבדו רחמיו על כל מעשיו.
פסוק י:יודוך - הנה כל מעשיך יודוך, כי כן אתה וחסידיך יוסיפו להודות לך.
פסוק יא:כבוד - ומה היא ברכת חסידיך? שילמדו כבוד מלכותך, לאשר לא ידעוך.
פסוק יב:להודיע לבני האדם - שהם קטנים.
פסוק יב:וי"ו גבורותיו - שב אל כבוד מלכותך יאמרו ואין טענה איך סמך כבוד הדר מלכותו לכבוד מלכותך, כי הנה כמוהו: עד מלך מלכות פרס ותקנו קדמונינו בתפלה: וימליך מלכותיה. גם כן הכתוב: ומלכותו בכל משלה.
פסוק יג:מלכותך - כל מלכות תפסק ומלכות השם עומדת לנצח.
פסוק יד:סומך - וכל מלך זה ישפיל וזה ירים, זה יסמוך וזה יפול, כי לא יוכל לסמוך ולהרים הכל והשם לבדו הוא סומך הכל.
פסוק טו:עיני - עם מדינות המלך מפרנסים המלך והשם לבדו מפרנס הכל, לתת לכל אחד מהם מאכלו בעתו.
פסוק טז:פותח - ואתה הכתוב בפסוק העליון ישרת גם פה, וככה הוא ואתה פותח את ידך, וככה: כי אלהי אבי בעזרי.
פסוק טז:וטעם רצון – מה שיספיק להם.
פסוק יז:צדיק - אם טען טוען למה יאכיל אחד חטה ואחד שעורים? והנה התשובה: כי הוא יודע הטוב להם כי הוא בראם וידע תולדתם, כמו הרופא המצוה שיאכל כל אדם מה שהוא טוב לו. ועוד: כי השם כל מה שיתן בדרך חסד הוא, כי איננו חיוב עליו על כן: וחסיד.
פסוק יח:קרוב - אם המלך יהיה רחוק לא יכול להושיע קוראיו והשם לעולם קרוב הוא, רק לאשר יקראוהו באמת ולא לנסותו ואשר איננו ראוי להושיעו.
פסוק יט:רצון - הירא מהמלך יספיק שלא יעשה לו רע, והשם יעשה רצון יראיו.
פסוק כ:שומר - אם באה צרה ליריאיו יושיעם, רק אוהביו הוא ישמור אותם לא תבא להם רעה.
פסוק כ:ואת כל הרשעים ישמיד - באחרונה, כי סופם הוא לאבדון והמלך לא יוכל להשמיד רשעי ארצו אולי יקשרו עליו, על כן יפחד או לא יכירם כי לא ידע הנסתרות והשלים כאשר החל.
פסוק כא:תהלת - ויברך כל בשר - שהוא נכון לברך על דרך: היא היתה אם כל חי.