קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת
התפילה פנים רבות לה; יש שצרכיו ומשאלותיו מביאים אותו להעתיר בתפילה אל ה', ויש אשר בהתעטף נפשו עליו שופך שיחו לפני קונו. יש אשר קורא אל ה' לחלצו ממיצר ולמלטו מן המצוקה אשר נקלע אליה, ויש אשר מתוך צרה ויגון זועק ומשווע אל ה'. יש המתרפק עליו כתינוק הגמול עלי אמו, ויש אשר שופך כמים לבו נכח פני ה' ונושא אליו נפשו. יש אשר מגודל התפעלותו מנפלאותיו יתברך הוא מריע לפניו בקילוס והילול, ויש אשר מרוב הטובה המורעפת עליו נפשו הומה בשיר ותודה לא-להיו. יש אשר מחלה פני ה' בדברי רצוי ופיוס לסליחה ולכפרה, ויש אשר יתנה שבחם של ישראל להליץ בעדם בפני אביהם שבשמים. יש אשר רוממות ה' וקדושתו כובשים את לבו, ונגש אליו לבטא זאת בקידה והשתחוויה, ויש אשר מתוך ערגת נפשו לאל חי, ניצב לפניו בהשתפכות הנפש.
וכמו כן ביחסו של המתפלל אל ה'; יש אשר משתטח לפניו יתברך בהיותו הבורא אשר כל מציאותנו וקיומנו מאיתו והוא המהווה אותנו תמיד, ויש שעומד לפניו בגאות רגשות עצומים על כך שהוא א-להינו, א-להי ישראל, צור חיינו, מלכנו, רוענו ומגן ישענו, משגיח עלינו ומשגב בעדנו.
וכן ישנם כמה וכמה מצבים והלכי רוח בנפש האדם; יש ועומד בתפילה מתוך שקט נפשי, ויש מתוך סערת רוח. יש מתוך נימה של יאוש, ויש מתוך זיק של תקוה. יש מתוך שפלות הרוח, ויש מתוך רוממות הנפש. יש תפילה בעת התנוצצות זריחת החמה והתחדשות היום, אשר אז גם נפש האדם צחה ורעננה בחיות איתנה, ויש תפילה של דמדומי חמה בסיום כל המולת היום, שגם נפש האדם כבר מתשת, ונופלים עליו חבלי תנומה. וכמובן שבכל מצב מתחלף הסגנון וצורת ההבעה, וכל סוגי התפילות וכל אופני ומצבי העמידה רצויים הם לפניו יתברך, וכמו שכתוב בפרקנו: "קרוב ה' לכל קוראיו", ובלבד שיהיו באופן שמסיים הכתוב, "לכל אשר יקראוהו באמת"(תהילים קמה יח).