לפרק קמ"ד
מתוך ההיקש לפרק י"ח למדתי שם בפירושי כי הפרק שלפנינו חובר בעת עמוד דוד בקשרי המלחמה האחרונה עם ארם (שמואל ב י יז-יח).
ה' הַט-שָׁמֶ֣יךָ וְתֵרֵ֑ד גַּ֖ע בֶּהָרִ֣ים וְֽיֶעֱשָֽׁנוּ: בְּר֣וֹק בָּ֭רָק וּתְפִיצֵ֑ם שְׁלַ֥ח חִ֝צֶּ֗יךָ וּתְהֻמֵּֽם:
(תהילים קמד ה-ו)
מתפלל על רעש האדמה והורקת הררי-געש במקום האויב, כי מאורעות כאלה, כפי שהעליתי מתוך כמה פרקי תהילים, אירעו בימיו.
שְׁלַ֥ח יָדֶ֗יךָ מִמָּ֫ר֥וֹם פְּצֵ֣נִי וְ֭הַצִּילֵנִי מִמַּ֣יִם רַבִּ֑ים מִ֝יַּ֗ד בְּנֵ֣י נֵכָֽר:
(תהילים קמד ז)
"פְּצֵ֣נִי וְ֭הַצִּילֵנִי מִמַּ֣יִם רַבִּ֑ים" - אולי מרמז בזה על מי הירדן, כי דוד וחילו טרם בואם במגע עם האויב נאלצו לצלוח את הירדן: "ויגד לדוד ויאסוף את כל ישראל ויעבור את הירדן..."(שמואל ב י יז), אשר גם בזה הייתה כרוכה סכנה.
"מִ֝יַּ֗ד בְּנֵ֣י נֵכָֽר" - קראם "בְּנֵ֣י נֵכָֽר", יען כי ארם אשר מעבר לנהר הייתה רחוקה מגבול ישראל ולא היו ישראל מכירים בהם קודם.
אֲשֶׁ֣ר פִּ֭יהֶם דִּבֶּר-שָׁ֑וְא וִֽ֝ימִינָ֗ם יְמִ֣ין שָֽׁקֶר:
(תהילים קמד ח)
כבר כתבתי בפרק י"ח כי זה מרמז על הכתוב שם פסוק מ"ב: "ישוועו ואין מושיע, על ה' ולא ענם", וזה הדבר: לארם זאת הפעם השלישית ללחום עם ישראל; ויהי, כאשר ראו כי בני ישראל זועקים בעת המלחמה לה' וידם רוממה כפעם בפעם, החזיקו גם הם בזאת בתור סגולה לניצחון, אולם כמובן לא היו פיהם וליבם שווים, ו"פִּ֭יהֶם" הזועק לה' "דִּבֶּר-שָׁ֑וְא", "וִֽ֝ימִינָ֗ם" הנשואה לה' הייתה "יְמִ֣ין שָֽׁקֶר!".
אֲשֶׁ֤ר בָּנֵ֨ינוּ כִּנְטִעִים֮ מְגֻדָּלִ֪ים בִּֽנְעוּרֵ֫יהֶ֥ם בְּנוֹתֵ֥ינוּ כְזָוִיֹּ֑ת מְ֝חֻטָּב֗וֹת תַּבְנִ֥ית הֵיכָֽל: מְזָוֵ֣ינוּ מְלֵאִים֮ מְפִיקִ֥ים מִזַּ֗ן אֶ֫ל-זַ֥ן צֹאונֵ֣נוּ מַ֭אֲלִיפוֹת מְרֻבָּב֗וֹת בְּחוּצוֹתֵֽינוּ: אַלּוּפֵ֗ינוּ מְֽסֻבָּ֫לִ֥ים אֵֽין-פֶּ֭רֶץ וְאֵ֣ין יוֹצֵ֑את וְאֵ֥ין צְ֝וָחָ֗ה בִּרְחֹבֹתֵֽינוּ: אַשְׁרֵ֣י הָ֭עָם שֶׁכָּ֣כָה לּ֑וֹ אַֽשְׁרֵ֥י הָ֝עָ֗ם שה' אֱ-לֹהָֽיו:
(תהילים קמד יב-טו)
הכוונה: לתאר המצב הנעלה בחומר וברוח בקרב עם ה' אשר האויב ברוח עריצים מניף עליו חרבו להרסו!
"אֵֽין-פֶּ֭רֶץ" - מלשון "פן יפרץ בם" (שמות יט כד), כלומר, אין גורם של מיתה.
"וְאֵ֣ין יוֹצֵ֑את" - הכוונה על הזונה, שבביתה לא ישכנו רגליה ויוצאת תמיד לחוץ לבקש שם מאהבים [הערת המערכת: השווה רש"ר הירש כאן; ליקוטי לוי יצחק זוה"ק ח"א רכא.].
"וְאֵ֥ין צְ֝וָחָ֗ה בִּרְחֹבֹתֵֽינוּ" - הכוונה: על מניעת תחרות המביאות לידי צווחה.