פסוק א:לדוד. זה המזמור חברו דוד אחרי מלכו בתחילה אחר שנצח מלחמת פלשתים וניצול ממלחמת ישראל וממלחמת פלשתים: ואמר ברוך ה' צורי. פירושו חזקי כי הוא הנותן לי כח, ומלמד ידי לקרב וכפל במלות שונות:
פסוק ב:חסדי. אמר אלהי חסדי ואמר אלהי צורי, ואמר צורי ואמר אלהי תהילתי, ואמר הוא תהילתי לפי שהשם והתואר ישתוו בו יתברך: ומה שאמר לי, אחר יו"ד הכינוי הוא תוספת:
פסוק ב:הרודד עמי תחתי. הרודד פירושו כתרגומו מתרגמינן וירקעו ורדידו:
פסוק ב:עמי. כמו עמים ויתכן לפרשו כמשמעו בלא חסרון מ"ם אלא שתהיה היו"ד לכינוי המדבר והוא שאול והסומכים אותו:
פסוק ג:ה' מה אדם ותדעהו. אמר זה כנגד שאול שהיה מלך ונפסקה מלכותו במעט זמן ופי' ותדעהו כמו ותחשבהו כי פי' הידיעה במקום הזה ובכיוצא בו ההכרה וההשגחה לטובה:
פסוק ד:אדם. מה גדולת אדם נחשבת הרי הוא כמו הבל והוא דבר שאינו מתקיים כמו הבל הפה:
פסוק ד:כצל עובר. כמו הבל שעובר במהרה בהתפשט השמש או פירושו כצל העוף העובר בעופפו:
פסוק ה:ה' הט שמך. וכן אמר ויט שמים וירד והכל דרך משל כאלו ירד הוא יתברך לכלות הרשעים במהרה וזאת התפלה אמרה על מלכי האומות המבקשים להלחם עמו:
פסוק ה:בהרים. הם המלכים שהם חזקים כהרים על דרך משל:
פסוק ה:ויעשנו. כשתשלח אש אפך בהם עלה עשן מהם כמו שעולם עשן מדבר הכלה באש' ורבים רואים עשן האש ואינם רואים האש כן בכליון הרשעים מי שלא יראה בכלותם ישמע וידע:
פסוק ו:ברוק. והברקים והחיצים הם הגזירות היורדות מן השמים:
פסוק ז:ממים רבים. הם האויבים החזקים ואחר כך פירוש מיד בני נכר כי מעתה שמלך אין לו אויבים אלא בני נכר ופירוש פצני כמו הצילני והוא קרוב לענין פציתי פי שהוא ענין פתיחה כי המציל אדם מיד אדם הרי פותחו ממאסרו:
פסוק ח:פיהם. מלכי נכר שהם מתגאים עלי בדבריהם ואומרים נעשה לו כך וכך שוא והבל דבריהם אחר שתעזרני אתה וכן ימינם כלומר כחם וגבורתם כח שקר והבל הוא:
פסוק ט:אלהים. בכל עת שתחדש נפלאותיך עמי אחדש לך שיר בפה ובכלי:
פסוק י:הנותן תשועה. אף על פי שהם מלכים צריכים להאל יתברך לתשועתם:
פסוק י:הפוצה. פירשנו עניינו במלות פצני:
פסוק י:מחרב רעה. מחרב שאול וקראה חרב רעה שלא היה לו הדרך להשמר ממנה לפי שהיה מלך והיה מבני עמנו:
פסוק יא:פצני. פירשנוהו כי הענין כפל במזמור:
פסוק יב:בנינו. כי כל ענייני על הנכונה ובלבד שתצילני מיד בני נכר כי בינינו שלחת ברכה בפרי בטנינו ובפרי אדמתינו ובפרי בהמתנו ושלשתם זכרם במזמור כמו שנזכרו בתורה בברכות ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך, ואמר אשר בינינו כנטיעים כמו הנטיעים שהם מגודלים על מים רבים, ובמקום דשן ושמן כן בנינו מגודלים בנעוריהם ברוב טובה ובאמונה ישרה ובמעשים טובים כן בנותינו הם מגודלות בטובה והם יפות במראה נאות בקומתן כמו זויות ההיכל והם פינות הארמון שבם מחוטבות אבני גזית נפסלות היטב במלאכה דקה עד שידמו כל אבני הזויות מרוב חטיבתן ביושר, כאילו הם כולם אבן אחת כן הבנות יפות ונאות בצורתן כתבנית ההיכל:
פסוק יג:מזוינו. זויות הבית כלומר בכל פיאה מן הבית מין תבואה מרוב תבואה מכל מין ומין הם מתערבים זה עם זה ופי' מפיקים יוצאים כמו ויפק רצון מה', שפירושו ויוציא ואפשר לפרש בני הבית מוציאים מין זה אל מין זה מרוב כל מין ומין לא יכילם הבית שיהיה זה לבדו וזה לבדו, זן פירושו מין מתרגמין למינו לזנוהי:
פסוק יג:מאליפות מרובבות. יולדות לאלפים ולרבבות עד שממלאים מהם חוצותינו:
פסוק יד:אלופינו. שורינו, וכן שגר אלפיך כבש אלוף:
פסוק יד:מסובלים. רוצה לומר שורינו חזקים ומלאים ויכולים לסבול משא עבודתם בחרישה ובמשוך העגלות או פירושו ויש מסובלים בבשר:
פסוק יד:אין פרץ ואין יוצאת. אין נפש אחת יוצאת לשבי לא מאנשינו ולא מבהמותינו:
פסוק יד:ואין צוחה. לא נשמעה צוחה ברחובותינו שיצווחו ברחובותינו ויאמרו נגף ישראל במלחמה כי כל ימי מלוך דוד לא נגפו ישראל לפני אויביהם:
פסוק טו:אשרי העם שככה לו. שזאת ההצלחה לו ומפני מה היתה לזה העם הזאת ההצלחה לפי שה' אלהיו, לפיכך אשריו שה' אלקיו: