א לְדָוִ֨ד ׀ בָּ֘ר֤וּךְ יְהוָ֨ה ׀ צוּרִ֗י הַֽמְלַמֵּ֣ד יָדַ֣י לַקְרָ֑ב אֶ֝צְבְּעוֹתַ֗י לַמִּלְחָמָֽה׃ ב חַסְדִּ֥י וּמְצוּדָתִי֮ מִשְׂגַּבִּ֪י וּֽמְפַלְטִ֫י לִ֥י מָ֭גִנִּי וּב֣וֹ חָסִ֑יתִי הָרוֹדֵ֖ד עַמִּ֣י תַחְתָּֽי׃ ג יְֽהוָ֗ה מָה־אָ֭דָם וַתֵּדָעֵ֑הוּ בֶּן־אֱ֝נ֗וֹשׁ וַֽתְּחַשְּׁבֵֽהוּ׃ ד אָ֭דָם לַהֶ֣בֶל דָּמָ֑ה יָ֝מָ֗יו כְּצֵ֣ל עוֹבֵֽר׃ ה יְ֭הוָה הַט־שָׁמֶ֣יךָ וְתֵרֵ֑ד גַּ֖ע בֶּהָרִ֣ים וְֽיֶעֱשָֽׁנוּ׃ ו בְּר֣וֹק בָּ֭רָק וּתְפִיצֵ֑ם שְׁלַ֥ח חִ֝צֶּ֗יךָ וּתְהֻמֵּֽם׃ ז שְׁלַ֥ח יָדֶ֗יךָ מִמָּ֫ר֥וֹם פְּצֵ֣נִי וְ֭הַצִּילֵנִי מִמַּ֣יִם רַבִּ֑ים מִ֝יַּ֗ד בְּנֵ֣י נֵכָֽר׃ ח אֲשֶׁ֣ר פִּ֭יהֶם דִּבֶּר־שָׁ֑וְא וִֽ֝ימִינָ֗ם יְמִ֣ין שָֽׁקֶר׃ ט אֱ‍ֽלֹהִ֗ים שִׁ֣יר חָ֭דָשׁ אָשִׁ֣ירָה לָּ֑ךְ בְּנֵ֥בֶל עָ֝שׂ֗וֹר אֲזַמְּרָה־לָּֽךְ׃ י הַנּוֹתֵ֥ן תְּשׁוּעָ֗ה לַמְּלָ֫כִ֥ים הַ֭פּוֹצֶה אֶת־דָּוִ֥ד עַבְדּ֗וֹ מֵחֶ֥רֶב רָעָֽה׃ יא פְּצֵ֥נִי וְהַצִּילֵנִי֮ מִיַּ֪ד בְּֽנֵי־נֵ֫כָ֥ר אֲשֶׁ֣ר פִּ֭יהֶם דִּבֶּר־שָׁ֑וְא וִֽ֝ימִינָ֗ם יְמִ֣ין שָֽׁקֶר׃ יב אֲשֶׁ֤ר בָּנֵ֨ינוּ ׀ כִּנְטִעִים֮ מְגֻדָּלִ֪ים בִּֽנְעוּרֵ֫יהֶ֥ם בְּנוֹתֵ֥ינוּ כְזָוִיֹּ֑ת מְ֝חֻטָּב֗וֹת תַּבְנִ֥ית הֵיכָֽל׃ יג מְזָוֵ֣ינוּ מְלֵאִים֮ מְפִיקִ֥ים מִזַּ֗ן אֶ֫ל־זַ֥ן צֹאונֵ֣נוּ מַ֭אֲלִיפוֹת מְרֻבָּב֗וֹת בְּחוּצוֹתֵֽינוּ׃ יד אַלּוּפֵ֗ינוּ מְֽסֻבָּ֫לִ֥ים אֵֽין־פֶּ֭רֶץ וְאֵ֣ין יוֹצֵ֑את וְאֵ֥ין צְ֝וָחָ֗ה בִּרְחֹבֹתֵֽינוּ׃ טו אַשְׁרֵ֣י הָ֭עָם שֶׁכָּ֣כָה לּ֑וֹ אַֽשְׁרֵ֥י הָ֝עָ֗ם שֶׁיֲהוָ֥ה אֱלֹהָֽיו׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מאירי

המאירי

פסוק א:
לדוד ברוך וגו׳. זה המזמור חברו דוד כשהניח ה׳ לו מכל אויביו והיא העת שאמ׳ בו השירה וכאשר ראה שהגיע לתכלית כוונתו הודה לאל על זה והתנבא על צרת הגליות והתפלל עליהם והחל תחלה בהודאתו לאל ואמ׳ ברוך ה׳ צורי ר״ל חזקי ותוקפי כלומר שבעזרו הגיעני חזקי ותקפי והמלמד ידי לקרב ר״ל המרגילני בכך או שמלמדני תכסיסי המלחמה עד שאנצח את אויבי וכן אצבעותי למלחמה.
פסוק ב:
ואמ׳ חסדי ומצודתי כמו שבא אלהי תהלתי (תה׳ קט) ונאמר ג״כ בלא מלת אלהי כדרך הוא תהלתך (דברים י כא) וכן נאמר כאן חסדי ומצודתי כי השם והתאר שבו יתאחד ופי׳ חסדי שחסדו מגיע אלי תמיד ומצודתי לשון חוזק כי המגדל הגבוה והחזק יקרא מצודה. ומשגבי ענין התרוממות [כמו] חומה נשגבה (משלי יח יא) אשר שגבה ממנו (דברי׳ ב לו) כלומר שאני מתרומם ומתנשא בו ומפלטי לי היו״ד נוסף כמו ומפלט לי כלו׳ ומפלט אותי כי הלמ״ד לפעמים תבא במקום את כמו לכל כליו תעשה (שמות כז) הרגו לאבנר (ש״ב ג׳ ל) או יהיה היו״ד כנוי למדבר בעדו ומלת לי הבאה אחריה יתרה כמו ותראהו את הילד (שמות ב ו) ומגיני להגן בעדי מכל צרותיו ובו חסיתי בטחתי הרודד עמי תחתי רודד הוא לשון ארמי וירקעו (שמות לט ג) תרגומו ורדידו ר״ל שוטחם תמיד תחתי להיותם מרמס לרגלי עמי כמו עמים וכמוהו הייתי שחוק לכל עמי (איכה ג יד).
פסוק ג:
ולהודיע שאינו מתגאה בנצחונו השפיל ענין האדם ושאין הצלחתו משכלו ובינתו רק מאת האל ואמ׳ על זה ה׳ מה אדם ותדעהו כלומ׳ לחשבו כ״כ שתתן הכרתך והשגחתך בו וכן אני ידעתיך במדבר (הושע יג ה) ידעת בצרות נפשי (תה׳ לא ח) ורבים כמוהם וכפל הענין ואמ׳ בן אנוש ותחשבהו
פסוק ד:
והנה אדם להבל דמה ר״ל גדולתו והשתררותו מצד אנושיותו הבל ודבר שאינו מתקיים וימיו כצל עובר כלומר בצל אשר הוא עובר תמיד לפי נטיית השמש. ורבותי׳ פירשו כצל עובר לא כצלו של אילן ולא כצלו של כותל אלא כצלו של עוף פורח כהדין עופא דעבר וטולה עבר קמיה.
פסוק ה:
ואחר שהודה לאל על נצחונו את אויביו ראה בנבואה ענין הגלות ועול מלכי האומות על ישראל והתפלל עליהם ואמ׳ ה׳ הט שמיך ותרד כלומר הרכן שמיך ר״ל השפילם עד שתרד קרוב לנו לעזרנו והוא משל על תתו השגחתו בנו גע בהרים ר״ל במלכים ויעשנו ר״ל שיכלו כעשן.
פסוק ו:
ברוק ברק ותשלחהו אליהם ותפיצם ושלח חציך ר״ל מיני ענשך ותהומם. וענין ברוק ברק פי׳ בו שהוא מורה חוזק הענין וכן כל שיצטרף הפועל עם השם כמו בצוע בצע (יחזק׳ כב כז) והאמת כי הדבר כן במלת בצוע בצע והדומים לו כמו בוגדי בגד (ירמי׳ יב א) יבושו בושת (ישעי׳ מב יז) ומעלה מעל (ויקר׳ ה כא) אבל ברוק ברק לדעתי פי׳ חדש בריאת ברק ותשלחהו אליהם.
פסוק ז:
ושלח ידיך ממרום לעזרני או פי׳ ידיך נגעך לנגעם ולכלותם. ופצני שתפתחני ממאסר הצרות כי הפצייה הוא ענין פתיחה כמו פצמתי פי אל ה׳ (שופטים יא לה). וממים רבים ר״ל שטף האויבים ומיד בני נכר
פסוק ח:
אשר פיהם דבר שוא על השגחתך וימינם ר״ל עיקר דתם ועצמות אמונתם שהוא כימין אצלם הוא שקר.
פסוק ט:
ושיר חדש ר״ל שתחדש נפלאותיך עלינו אחר היאוש כדרך השמים החדשים (ישעי׳ סו כב) ונבל עשור כלי העשוי כנאד ובו עשרה נקבים.
פסוק י:
ואומ׳ אתה הנותן תשועה למלכים להצילם במלחמותיהם כלומ׳ שאין תשועתם עם כל מלכותם מצד עצמם רק מאתך הפוצה את דוד עבדו מחרב רעה כלומ׳ שפתחו ממאסר אימת חרב רעה.
פסוק יא:
פצני והצילני דבר בלשון יחיד על כל האומה.
פסוק יב:
ואמ׳ אשר בנינו כנטיעים התנבא על הגאולה ושיתישבו כל עניניו על הטובה שבתכונות שאיפשר והזכיר מיני הצלחות כפרי הבטן וכפרי האדמה וכפרי הבהמה כדרך שברך בתורה ואמ׳ ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך (דברי׳ כח ד) והחל על זה ואמ׳ אשר בנינו כלומר שבעת ההיא יהיו בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם כלומ׳ שנטועים בארץ לחה וטובה עד שבמעט זמן יהיו מגודלים בנעוריהם כן יהיו בנינו גדלים בילדותם ובנותינו כזויות מחוטבות ר״ל פנות הארמון שעושים אותם מחוטבות אבני גזית בקו ישר עד שכל הפנה נראית באבן אחת כן בנותינו גבוהות קומה ישרה ונאה והם מצד אחר צורתם כתבנית היכל. ומחוטבות פי׳ לשון כריתה כמו מחוטב עציך (דברי׳ כט י) וכן חטובות אטון מצרים (משלי ז טז) והם אבני גזית חטובות בקו ישר.
פסוק יג:
ואח״כ הזכיר פרי האדמה ואמ׳ מזוינו ר״ל זויותנו והם פאות הבית מלאים כל טוב ומכל מיני תבואות ומפיקים ר״ל מוציאים תבואה מזן אל זן מלשון למינהו שתרגומו לזנוהי ר״ל מינים חלוקים חטים ושעורים וכל מיני תבואות ואמ׳ מפיקים על הזויות כי כן דבור בני אדם שהמקום שיוצאים הדברים משם יאמרו שהוא מוציא כמו אמרם דל עיר המוציאה אלף וכן המקום שיוצאים ממנו כך וכך, והזכיר בזה הזויות כי בזוית זו מניחין מין אחד ובזוית זו מין אחר וכן לכל מין ומין מקום בפני עצמו. וי״מ מזן לשון מזון ר״ל מוציאים מזון כל השנה מגורן לגורן כלומ׳ שאסיפתנו בבתינו מספקת משנה לשנה. ואחר כן דבר על פרי הבהמה ואמ׳ צאננו מאליפות ר״ל יולדות לאלפים וכן מרובבות מלשון רבבה כלומ׳ שבזמן מועט נמצא מהם הרבה רבבות בחוצותינו
פסוק יד:
ואלופינו ר״ל שוורינו מלשון שגר אלפיך ומסובלים בבשר והוא לשון משא כלומ׳ שבשרם ושמנם עבה עד שהוא עליהם למשא וי״מ חזקים כלומ׳ בעלי משא. ואחר שהזכיר כל אלו דרך פרט הזכיר דרך כלל שלא ימצא בהם שום הזיק והוא אין פרץ כלומ׳ אין מאתנו רע שיפרוץ בנו ואין יוצאת כלומ׳ אין נפש ממנו יוצאת מגדר הראוי ואין צוחה משום דבר ברחובותינו.
פסוק טו:
וסוף דבר שיהיה הזמן מתוק וערב ומלאה הארץ דעה את ה׳ ואז נאמר כלנו אשרי העם שככה לו ויאמרו כל העמים אשרי העם שה׳ אלהיו. ורבותי׳ דרשו אלופינו מסובלים גדולים שבנו נסבלים לקטניהם. ואיפשר לפרש כל הדברים בדרך זה על קיום התורה והמצוות וההנהגות המדיניות. ואמ׳ בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם שתחלתם מוכיח על סופם כן הבחורים שבאותו זמן יראה מתחלת למודם מה שיכשר אל האחרית על דרך מה שאמרו עתידים בחורי בני ישראל שיתנו ריח טוב, וידוע שהריח אינו עצם הדבר אבל מורה על עצם הדבר אם הוא טוב או רע כן בחורי ישראל התחלת ענינם יורה עליהם שיבואו לשלימות ובנותינו כזויות רומז על צניעותם שהן נמצאות בהתמדה בפנות הבית ומזוינו רומז על החכמים שהם הפנות מלאים חכמה ומפיקים מזן אל זן ר״ל הודעות בכל מיני חכמה וצאננו מאליפות רומז על ההמון ודלת העם שהם מקיימים המצות לאלפים ולרבבות כדרך אמרם ז״ל ריקנין שבך מלאים מצות כרמון ואלופינו ר״ל מנהיגינו ושרינו מסובלים ר״ל שהקטנים סובלים אותם ונשמעים להם ומתוך כך אין פרץ ואין יוצאת.