א שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת זְכוֹר־יְהוָ֥ה לְדָוִ֑ד אֵ֝ת כָּל־עֻנּוֹתֽוֹ׃ ב אֲשֶׁ֣ר נִ֭שְׁבַּע לַיהוָ֑ה נָ֝דַ֗ר לַאֲבִ֥יר יַעֲקֹֽב׃ ג אִם־אָ֭בֹא בְּאֹ֣הֶל בֵּיתִ֑י אִם־אֶ֝עֱלֶ֗ה עַל־עֶ֥רֶשׂ יְצוּעָֽי׃ ד אִם־אֶתֵּ֣ן שְׁנַ֣ת לְעֵינָ֑י לְֽעַפְעַפַּ֥י תְּנוּמָֽה׃ ה עַד־אֶמְצָ֣א מָ֭קוֹם לַיהוָ֑ה מִ֝שְׁכָּנ֗וֹת לַאֲבִ֥יר יַעֲקֹֽב׃ ו הִנֵּֽה־שְׁמַֽעֲנ֥וּהָ בְאֶפְרָ֑תָה מְ֝צָאנ֗וּהָ בִּשְׂדֵי־יָֽעַר׃ ז נָב֥וֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָ֑יו נִ֝שְׁתַּחֲוֶ֗ה לַהֲדֹ֥ם רַגְלָֽיו׃ ח קוּמָ֣ה יְ֭הוָה לִמְנוּחָתֶ֑ךָ אַ֝תָּ֗ה וַאֲר֥וֹן עֻזֶּֽךָ׃ ט כֹּהֲנֶ֥יךָ יִלְבְּשׁוּ־צֶ֑דֶק וַחֲסִידֶ֥יךָ יְרַנֵּֽנוּ׃ י בַּ֭עֲבוּר דָּוִ֣ד עַבְדֶּ֑ךָ אַל־תָּ֝שֵׁ֗ב פְּנֵ֣י מְשִׁיחֶֽךָ׃ יא נִשְׁבַּֽע־יְהוָ֨ה ׀ לְדָוִ֡ד אֱמֶת֮ לֹֽא־יָשׁ֪וּב מִ֫מֶּ֥נָּה מִפְּרִ֥י בִטְנְךָ֑ אָ֝שִׁ֗ית לְכִסֵּא־לָֽךְ׃ יב אִֽם־יִשְׁמְר֬וּ בָנֶ֨יךָ ׀ בְּרִיתִי֮ וְעֵדֹתִ֥י ז֗וֹ אֲלַ֫מְּדֵ֥ם גַּם־בְּנֵיהֶ֥ם עֲדֵי־עַ֑ד יֵ֝שְׁב֗וּ לְכִסֵּא־לָֽךְ׃ יג כִּֽי־בָחַ֣ר יְהוָ֣ה בְּצִיּ֑וֹן אִ֝וָּ֗הּ לְמוֹשָׁ֥ב לֽוֹ׃ יד זֹאת־מְנוּחָתִ֥י עֲדֵי־עַ֑ד פֹּֽה־אֵ֝שֵׁ֗ב כִּ֣י אִוִּתִֽיהָ׃ טו צֵ֭ידָהּ בָּרֵ֣ךְ אֲבָרֵ֑ךְ אֶ֝בְיוֹנֶ֗יהָ אַשְׂבִּ֥יעַֽ לָֽחֶם׃ טז וְֽ֭כֹהֲנֶיהָ אַלְבִּ֣ישׁ יֶ֑שַׁע וַ֝חֲסִידֶ֗יהָ רַנֵּ֥ן יְרַנֵּֽנוּ׃ יז שָׁ֤ם אַצְמִ֣יחַ קֶ֣רֶן לְדָוִ֑ד עָרַ֥כְתִּי נֵ֝֗ר לִמְשִׁיחִֽי׃ יח א֭וֹיְבָיו אַלְבִּ֣ישׁ בֹּ֑שֶׁת וְ֝עָלָ֗יו יָצִ֥יץ נִזְרֽוֹ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מאירי

המאירי

פסוק א:
שיר המעלות. זכור ה׳ לדוד. כבר פי׳ שדוד חשב לבנות בית המקדש והשתדל בזה הרבה עד שבאהו מאמר נתן הנביא לא אתה תבנה הבית והבטיחו שזרעו אחריו יבנהו ושיהיה כסאו נכון לעולם לפניו אם לא יגרום החטא ואף גם זאת כל אשר תשוב המלוכה לישר׳ אליו תשוב וכאשר ראה כי לא עלה בידו לבנות בית המקדש ואירע לו כשפקד העם והחל הנגף שצוהו הנביא לבנות מזבח בגורן ארונה היבוסי ולהעלות עליו עולה ושלמים ועשה כן ויעתר לו אז ותעצר המגפה הכיר שאותו מקום הוא המקום המיוחד למקדש ועד אותו היום לא נודע לו מקומו ואז החל בזה המזמור ואמ׳ זכור ה׳ לדוד את כל ענותו ר״ל כל אשר התענה וטרח לבנות בית המקדש כלומ׳ מאחר שלא זכה בבנין תחשב לו המחשבה והיגיעה כאלו בנאו.
פסוק ב:
(ב-ה) אשר נשבע לה׳ וכן נדר לאביר יעקב משל על התעוררותו והזדרזו לעשות כן כאלו נשבע או נדר שלא יבא באהל ביתו ר״ל שלא יערב לו שבתו בביתו ועלותו על ערש יצועיו ר״ל ערש שיש עליו מצעות רבות ונכבדות כראוי למלך כמוהו וכן שלא תערב לו שינה ותנומה עד ימצא מקום לה׳. ושנת התי״ו שבו מקום ה״א וכן שפת לא ידעתי אשמע (מזמו׳ פא) חכמת ודעת (ישע׳ לג ו) וכיוצא בהם. ומצד שלא נתגלה לו המקום הנבחר אמ׳ כדרך ההזדרזות הנזכר עד אמצא מקום לה׳ ר״ל שאדע המקום הנבחר אצלי לשכינת כבודו.
פסוק ו:
וידוע שדוד היה מבית לחם ואפרת כדכתי׳ לישי בית הלחמי (ש״א טז יח) והגבול ההוא כלו נקרא אפרת, וירושלים סמוך לבית לחם והכל היה בחלק יהודה ושדי יער קרא לחלק בנימן כאמרו עליו זאב יטרף (בראש׳ מט כז), ואמ׳ שמענו מאז דרך קבלה שהמקום ראוי להיות באיזה מקום שבאפרת ובשדי יער שמקום בה״מ כלו היה בחלקו של יהודה ומיעוטו בחלק בנימן אבל המקום עצמו לא נתברר ויש לפרש שמענו במקומות באפרת שעתיד ליבנות בה״מ באיזה מקום נבחר ושאין שילה ונוב וגבעון מקומות קבועים לארון ולמקדש אך לא ידענו המקום ועתה מצאנוהו בשדי יער והוא גורן ארונה שהיו שם עצי יער.
פסוק ז:
ומאחר שנודע לי המקום עתה והייתי מתעורר בחוזק לומר שנבואה שם למשכנותיו ונשתחוה להדום רגליו
פסוק ח:
ולזמר לפניו ולומ׳ קומה ה׳ למנוחתך כלומ׳ שתזכני לבנותו ותקום על ידי מהיותך מהלך מאהל לאהל וממשכן למשכן לבית הקבוע להיות לך בית מנוחה לעולם לשכן שם. אתה ר״ל שכינת כבודך וארון עוזך
פסוק ט:
ויעבדוך שם כהניך בלבוש צדק ר״ל בגדי כהונה וחסידיך ר״ל הלויים כמו שכתו׳ ללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידך (דברים לג ח) ירננו לפניך בשבחות ובזמירות
פסוק י:
ושיעשה זה על ידי והוא אמרו בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך.
פסוק יא:
וחזר ואמ׳ שלא עלה בידו שיעתר בזאת התפלה כמו שאמ׳ לו נתן הנביא אבל הבטיחו במאמ׳ קיים והוא אמרו נשבע ה׳ לדוד אמת ר״ל דבר הבטחתיו ובאמת לא ישוב ממנה שמפרי בטנו ישית לכסא לו למלא מקומו במלכות ובבנין הבירה
פסוק יב:
והבטיחו עוד שאם ישמרו בניו בריתי ועדתי זו אלמדם גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך. ועדתי נקוד בחולם במקום השורק ואלמדם עתיד במקום עבר ובא לשון רבים כמו והפלה ה׳ את מכתך (דברים כח נט).
פסוק יג:
ואמ׳ כי בחר ה׳ בציון כלומ׳ רוצה בקיומה ובהכון מלכותה ולא יענה מלבו להחריבו אם לא יגרום החטא. ואוה לו המקום למושב לו לבל יתהלך עוד מאהל אל אהל.
פסוק יד:
ואמ׳ אח״כ דרך נבואה על העתיד לימות המשיח זאת מנוחתי עדי עד ר״ל בית מנוחתי בלא הפסק עוד פה אשב כי אויתיה ר״ל הישיבה בכאן וכל זה דרך משל לבחירת המקום לשכן כבודו שם.
פסוק טו:
וצידה במפיק ה״א ר״ל הציד שלה כלומ׳ מזונותיה מלשון צידה לדרך כלומ׳ שיברך תבואתה ומידותיה עד שאביוניה אשביע לחם.
פסוק טז:
וכהניה אלביש ישע ר״ל שיהיו נושעים מכל צרה ומכשול וחסידיה רנן ירננו כלומ׳ ירונו מכל טוב לבב בהשפעת הטובה עליהם
פסוק יז:
ושם באותו זמן אצמיח קרן לדוד ר״ל מלכות חדש וחזק ואערוך נר למשיחי להיות לו לאור עולם
פסוק יח:
ואלביש אויביו במלחמה זו בשת וכלמה ועליו יציץ ופרח נזרו אשר על ראשו ר״ל שתגדל מעלתו עליהם תמיד לעולם.