א שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת זְכוֹר־יְהוָ֥ה לְדָוִ֑ד אֵ֝ת כָּל־עֻנּוֹתֽוֹ׃ ב אֲשֶׁ֣ר נִ֭שְׁבַּע לַיהוָ֑ה נָ֝דַ֗ר לַאֲבִ֥יר יַעֲקֹֽב׃ ג אִם־אָ֭בֹא בְּאֹ֣הֶל בֵּיתִ֑י אִם־אֶ֝עֱלֶ֗ה עַל־עֶ֥רֶשׂ יְצוּעָֽי׃ ד אִם־אֶתֵּ֣ן שְׁנַ֣ת לְעֵינָ֑י לְֽעַפְעַפַּ֥י תְּנוּמָֽה׃ ה עַד־אֶמְצָ֣א מָ֭קוֹם לַיהוָ֑ה מִ֝שְׁכָּנ֗וֹת לַאֲבִ֥יר יַעֲקֹֽב׃ ו הִנֵּֽה־שְׁמַֽעֲנ֥וּהָ בְאֶפְרָ֑תָה מְ֝צָאנ֗וּהָ בִּשְׂדֵי־יָֽעַר׃ ז נָב֥וֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָ֑יו נִ֝שְׁתַּחֲוֶ֗ה לַהֲדֹ֥ם רַגְלָֽיו׃ ח קוּמָ֣ה יְ֭הוָה לִמְנוּחָתֶ֑ךָ אַ֝תָּ֗ה וַאֲר֥וֹן עֻזֶּֽךָ׃ ט כֹּהֲנֶ֥יךָ יִלְבְּשׁוּ־צֶ֑דֶק וַחֲסִידֶ֥יךָ יְרַנֵּֽנוּ׃ י בַּ֭עֲבוּר דָּוִ֣ד עַבְדֶּ֑ךָ אַל־תָּ֝שֵׁ֗ב פְּנֵ֣י מְשִׁיחֶֽךָ׃ יא נִשְׁבַּֽע־יְהוָ֨ה ׀ לְדָוִ֡ד אֱמֶת֮ לֹֽא־יָשׁ֪וּב מִ֫מֶּ֥נָּה מִפְּרִ֥י בִטְנְךָ֑ אָ֝שִׁ֗ית לְכִסֵּא־לָֽךְ׃ יב אִֽם־יִשְׁמְר֬וּ בָנֶ֨יךָ ׀ בְּרִיתִי֮ וְעֵדֹתִ֥י ז֗וֹ אֲלַ֫מְּדֵ֥ם גַּם־בְּנֵיהֶ֥ם עֲדֵי־עַ֑ד יֵ֝שְׁב֗וּ לְכִסֵּא־לָֽךְ׃ יג כִּֽי־בָחַ֣ר יְהוָ֣ה בְּצִיּ֑וֹן אִ֝וָּ֗הּ לְמוֹשָׁ֥ב לֽוֹ׃ יד זֹאת־מְנוּחָתִ֥י עֲדֵי־עַ֑ד פֹּֽה־אֵ֝שֵׁ֗ב כִּ֣י אִוִּתִֽיהָ׃ טו צֵ֭ידָהּ בָּרֵ֣ךְ אֲבָרֵ֑ךְ אֶ֝בְיוֹנֶ֗יהָ אַשְׂבִּ֥יעַֽ לָֽחֶם׃ טז וְֽ֭כֹהֲנֶיהָ אַלְבִּ֣ישׁ יֶ֑שַׁע וַ֝חֲסִידֶ֗יהָ רַנֵּ֥ן יְרַנֵּֽנוּ׃ יז שָׁ֤ם אַצְמִ֣יחַ קֶ֣רֶן לְדָוִ֑ד עָרַ֥כְתִּי נֵ֝֗ר לִמְשִׁיחִֽי׃ יח א֭וֹיְבָיו אַלְבִּ֣ישׁ בֹּ֑שֶׁת וְ֝עָלָ֗יו יָצִ֥יץ נִזְרֽוֹ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת. זְכוֹר, ה', לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ, עינוייו וסבלו,
פסוק ב:
ואת אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַה', נָדַר לַאֲבִיר, האדון, המרומם על יַעֲקֹב – כינוי לאלוקים. וזה היה נדרו של דוד:
פסוק ג:
"אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי, אִם אֶעֱלֶה בשלווה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי, מיטתי,
פסוק ד:
אִם אֶתֵּן שְׁנַת, שינה לְעֵינָי, לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה, לא אנוח ולא אשקוט
פסוק ה:
עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה', מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב".
פסוק ו:
הִנֵּה שְׁמַעֲנוּהָ – את הבשורה שייבנה בית לה', עוד בהיות דוד בְאֶפְרָתָה, היא בית לחם. מְצָאנוּהָ – את התגשמות הבשורה על בית ה' בִּשְׂדֵי יָעַר, בגורן ארוְנה היבוסי. והמשורר אומר בתשוקה:
פסוק ז:
נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו, של ה', נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו – כינוי מליצי לבית המקדש.
פסוק ח:
קוּמָה, ה', לִמְנוּחָתֶךָ – מקום ביתך הקבוע, אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ, המסמל את השכינה המתגלה. ושם, במקדש, יתקיים סדר עבודתך הראוי:
פסוק ט:
כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק, בהופעתם, בדבריהם ובהתנהגותם הישרה, וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ, ישירו.
פסוק י:
בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ, שהתאמץ להביא את הארון למקומו הקבוע ולבנות את המקדש, אַל תָּשֵׁב פְּנֵי, תאכזב את מְשִׁיחֶךָ, המלך שמשחת אותו. שהרי –
פסוק יא:
בשכר שבועתו של דוד ומאמציו, נִשְׁבַּע ה' לְדָוִד שבועת אֱמֶת שלֹא יָשׁוּב מִמֶּנָּה, שתתקיים לעד: מִפְּרִי בִטְנְךָ אָשִׁית, אשים, אמַנה לְכִסֵּא לָךְ. כתר המלוכה יעבור גם לצאצאיך.
פסוק יב:
אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ את בְּרִיתִי וְאת עֵדֹתִי זוֹ, אשר אֲלַמְּדֵםגַּם בְּנֵיהֶם עֲדֵי עַד יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא לָךְ.
פסוק יג:
כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן, אִוָּהּ, רצה אותה לְמוֹשָׁב לוֹ.
פסוק יד:
וכאן דברי ה': זֹאת – בירושלים תהיה מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד; פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ, חשקתי בה.
פסוק טו:
על כן, את צֵידָהּ, מזונה של ציון בָּרֵךְ אֲבָרֵךְ, את אֶבְיוֹנֶיהָ, ענייה אַשְׂבִּיעַ לָחֶם,
פסוק טז:
וְכֹהֲנֶיהָ אַלְבִּישׁ יֶשַׁע, בגדי ישועה שהם בגדי כהונה המציינים את מעמדם הנכבד של הכהנים ואת הצלחתם וישועתם, וַחֲסִידֶיהָ רַנֵּן יְרַנֵּנוּ, ישירו במקדש.
פסוק יז:
שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן, אחלוק כבוד לעיני כולן לְדָוִד, עָרַכְתִּי נֵר לִכבוד מְשִׁיחִי, אכבד את המלכים שיימשחו מבית דוד.
פסוק יח:
את אוֹיְבָיו של דוד אַלְבִּישׁ בֹּשֶׁת, בושה, וְעָלָיו – על דוד, יָצִיץ, יתנוצץ נִזְרוֹ, כתרו.