א שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֑וֹת מִמַּעֲמַקִּ֖ים קְרָאתִ֣יךָ יְהוָֽה׃ ב אֲדֹנָי֮ שִׁמְעָ֪ה בְק֫וֹלִ֥י תִּהְיֶ֣ינָה אָ֭זְנֶיךָ קַשֻּׁב֑וֹת לְ֝ק֗וֹל תַּחֲנוּנָֽי׃ ג אִם־עֲוֺנ֥וֹת תִּשְׁמָר־יָ֑הּ אֲ֝דֹנָ֗י מִ֣י יַעֲמֹֽד׃ ד כִּֽי־עִמְּךָ֥ הַסְּלִיחָ֑ה לְ֝מַ֗עַן תִּוָּרֵֽא׃ ה קִוִּ֣יתִי יְ֭הוָה קִוְּתָ֣ה נַפְשִׁ֑י וְֽלִדְבָר֥וֹ הוֹחָֽלְתִּי׃ ו נַפְשִׁ֥י לַֽאדֹנָ֑י מִשֹּׁמְרִ֥ים לַ֝בֹּ֗קֶר שֹׁמְרִ֥ים לַבֹּֽקֶר׃ ז יַחֵ֥ל יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־יְה֫וָה כִּֽי־עִם־יְהוָ֥ה הַחֶ֑סֶד וְהַרְבֵּ֖ה עִמּ֣וֹ פְדֽוּת׃ ח וְ֭הוּא יִפְדֶּ֣ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל מִ֝כֹּ֗ל עֲוֺנֹתָֽיו׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מאירי

המאירי

פסוק א:
שיר המעלות ממעמקים. גם זאת המעלה נאמרה על בני הגלות תפלה על הגאולה והערת הנבואה ליחל לאל ולבטוח בו בזה. וממעמקים ר״ל מעומק הגלות וממבוכת הצרות
פסוק ב:
קשובות ר״ל מקשיבות והוא תואר על משקל ושכולה אין בהם (שה״ש ד ב) שיאמ׳ ממנו שכולות.
פסוק ג:
אם עונות תשמר יה פי׳ שלא תסלח בתשובה ובבקשת מחילה מי יעמוד.
פסוק ד:
כי עמך הסליחה למען תורא כלומ׳ שבני אדם אי איפשר להם שלא לחטוא כי יצר לב האדם רע ואלו לא הבטחת בסליחה לא היית נורא כי כשחטא האדם כבר נואש מן הסליחה ויחשוב בעצמו שמאחר שלא תועיל תשובה טוב לו שימלא חפצו ונמצא שהבטחתך בסליחה הוא סבה שתורא. וי״מ שמצד שהאל נתן ממשלה בעליונים להראות מהם במצוות ופעולות גדולות בארץ אמ׳ שהסליחה איננה רק עמו לבד וכן אמרו בדרש, והביאור מדכתיב הנה אנכי שולח מלאך כי לא ישא לפשעכם.
פסוק ה:
ואמ׳ על לשון כל אחד מהגלות קויתי ה׳ רומז שתקותו להנצלו מצרות הגוף בעולם הזה וקותה נפשי רומז לתקותו בעולם הבא ולדברו ר״ל להבטחתו והוחלתי בודד כמו יחלתי.
פסוק ו:
נפשי לה׳ י״מ שהוא שב למה שאמ׳ קותה נפשי כלומ׳ נפשי לה׳ מקוה ומיחלת יותר ממה ששומרי החומות בלילה מקוים לבקר שהם שומרים לבקר שיוכלו לישון. וי״מ נפשי לה׳ כלומר נפשי נשואה לה׳ להתפלל לפניו להיותי מאותם השומרים לבקר לקום ממטתם להתפלל. ונ״ל כי עת הגאולה הוא קורא בקר כי זמן הצרות נמשל ללילה ואמ׳ נפשי נשואה לה׳ והיא מאותם השומרים לבקר ר״ל המחכים והמצפים ליום הגאולה וכפל ואמ׳ שומרים לבקר לחזוק.
פסוק ז:
ואמ׳ דרך הערת הנבואה יחל ישראל אל ה׳ ר״ל קוה אל ה׳ אם גדל עונך כי עמו החסד ואם רבו הצרות והרבה עמו פדות.
פסוק ח:
והוא יפדה את ישראל ר״ל מכל העונשים הראויים לבא לו מצד עונותיו כי גם העונש יקרא עון לטעם זה ר״ל להיותו בא מצד עון כמו כי לא שלם עון האמורי (בראש׳ טו טז) וכן תם עונך (איכה ד כב).