פסוק א:שִׁיר הַמַּעֲלוֹת. מִמַּעֲמַקִּים, ממצוקה ומשפל המדרגה, או: מפנימיות הלב קְרָאתִיךָ, ה':
פסוק ב:אֲדֹנָי, שִׁמְעָה בְקוֹלִי, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי.
פסוק ג:אִם את העֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר, יָהּ – אֲדֹנָי, מִי יַעֲמֹד בכך?! לא נוכל לעמוד במשא עוונותינו המצטברים.
פסוק ד:כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה, לְמַעַן תִּוָּרֵא, כדי שייראו ממך וייזהרו שלא לקלקל את המעשים הלאה. לולא הייתה סליחה, היה אדם מניח שאין לו תקנה, ולאחר שנכשל היה מידרדר עוד ועוד.
פסוק ה:קִוִּיתִי אל ה', קִוְּתָה נַפְשִׁי, וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי, אני מייחל ומשתוקק.
פסוק ו:נַפְשִׁי מצפה ומייחלת לַאדֹנָי יותר מִציפייתם של שֹּׁמְרִים בלילה לַבֹּקֶר, שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר. הבוקר מגלם בעבורם את קץ שמירתם וכן את הישועה והעזרה שלהן הם מייחלים.
פסוק ז:יַחֵל, קווה, צַפה, יִשְׂרָאֵל, אֶל ה', כִּי עִם ה' הַחֶסֶד, וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת, ישועה. בידו הכוח לפדות ולהציל ככל שירצה,
פסוק ח:ולכן הוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֹנֹתָיו.